הסיפור נשמע מוכר (סיפור חיי הקצרים)
עד עבשיו לא סיפרתי כלום על החיים המעניינים שאני עובר בארה"ב ברשותכם.שמי עמית ואני גר בסנטה פה ניו מקסיקו.אני הגעתי בדיוק שנתיים לפני למיאמי לנסות את מזלי. הרגשתי שנמאס לי מהארץ במיוחד מהאופי הישראלי המקרין שליליות ואסון ורסאי ששבר אותי. חיפשתי עבודה בצורה לא חוקית ומצאתי בחנויות בפלורידה לאורך החוף המועסקות ע"י ישראלי. בזמן ששהיתי במיאמי קראתי בעיתון על SALSA CONFRENCE במיאמי ביץ'.נסעתי לראות מה קורה והכרתי אמריקאית נחמדה בת 50 (אני בין 30 ) נשארנו יחד 5 ימים. רקדנו ביחד נהננו ביחד והכי חשוב כל אחד הלך לעולם שלו ברגע שנגמר ה CONFRENCE. אני התחלתי לעבוד ולקראת סיום תוקף ה 6 חודשים התקשרתי אל אותה בחורה אם היא מעוניינת לטייל ביחד. היא אמרה כן למה לא אני אסמך. הגעתי לאלבקורקי באמצע המדבר אחרי יומיים וחצי נסיעה עם גריהאונד כאשר מזוודה אחת מבין השתיים שהיו איתי לא הגיעה (עם כל הבגדים שלי) השנייה עם התחתונים הגיעה. האישה ששמה פאולה אמרה לי יש תחרות סלסה חייבים למצוא לך בגדים טוב מצאנו בגדים ראשונים ולא זכינו בתחרות אבל היה נחמד. יצאנו לטיול ביחד לגרנד קניון, לאס וגאס, סן פרנסיסקו ,לוס אנג'לס ,יוקטן במקסיקו וקובה. היה טוב אבל מה רבנו הרבה על מנטליות שונה והבדלי הגילים והתרבויות השונות.כל אחד עם הבעיות שלו עם המטען שלו. טיילנו 45 יום וחזרנו חזרה לסנטה פה. מכאן מה אני יכולתי לעשות ? לחזור חזרה לפלורידה ? לא יכולתי לעבוד לא חוקי יותר. לחזור לארץ ? אמרתי בשום אופן ? להתחתן ? אולי. אחרי 4 שעות שלא דיברתי עם פאולה החלטתי אולי אני אשאל אותה אם היא מעוניינת להתחתן (זה היה קצת בעייתי לאחר שהחלטנו שאני עוזב) הכל מקרה שאלתי אותה אם היא מעוניינת לבנות את החיים איתי היא אמרה כן בלי לחשוב פעמיים. טוב הלכנו ל COUNTY DEPARTMENT קנינו רשיון לחתונה וקנינו טבעות ולמחרת התחתנו בבית המשפט קלי קלות. התחלנו עם התהליכים של ה INS והכל הלך חלק ללא עו"ד (אישור עבודה, SSN )ועכשיו התהליך היותר קשה איך חיים בעולם אמריקאי ללא ישראלים? השאלה מאוד קשה במיוחד שישנם כאן 5 תרבויות שונות (לבנים,שחורים,היספניים אמריקאים,מקסיקנים,אינדיאניים) השחרים כאן ממש מעטים אבל עדיין נספרים. בכל מקרה התרבות של הלבנים לפי תרבות WASP זהו סגנון התנהגות של איך לשבת עם אנשים בשולחן או איך לדבר עם אנשים וכל מיני כללים משונים בברה כמו PUT LUCK (כל מביא מאכל שהוא אוהב למסיבה בבית אחר) בהתחלה הרגשתי מאוד לבד למרות שהלכתי למסיבות סלסה מקומיות. נרשמתי ללימודי אנגלית שפה זרה שנייה מצאתי שם אנשים זרים כמוני (רובם מקסיקניים דוברי ספרדית לא הייתה בעייה לדבר איתם מכיוון שאני דובר ספרדית חלקה לאחר שנה טיול ברום אמריקה) בכל מקרה לקח הרבה זמן עד שעשיתי צעד ואוד צעד. בקיץ עבדתי וגננות אחרי שפאולה לימדה אותי את כל התורה ועשיתי כסף לא רע מזה (ישנן הרבה בנות במערב המומחיות בחקלאות וגננות) הייתה לי בעייה מאוד רצינית במציאת עבודה מכיוון שאני לא עובד בשבת (ככה לפחות חשבתי עד שבועיים לפני) בכל מקרה הגיע הזמן והיה ראיון לג"ק היה חסר לי תעודת לידה מקורית תמונות (שהגשתי על דיסק) וספונסר.שני הראשונים לא היה בעייה אבל ספונסר זה היה בעייה לבסוף אחד מרקדני הסלסה חתם לי (איש נחמד לא יהודי) דרך אגב אף ישראלי או יהודי לא חתם לי. הגשתי את הדברים החסרים ותוך שבועיים קיבלתי אישור. עכשיו צריך לעבור עוד שנתיים היחסים נהיים יותר מורכבים עם פאוה התחילו הלחצים לקראת החורף למצוא עבודה ושאר הלחצים הקבועים (כלים ,כביסה ,היא יודעת הכל ואני לא יודע כלום ,ואלף ואחד לחצים שאמריקאים אלופים בהם. פאולה שלחה אותי לסמינר שנקרא אינסייט ששינה את חיי (ישנם 3 והייתי ב 2 עד עכשיו) הסמינרים נתנו לי את האפשרות לבנות את עצמי בצורה שהייתי רוצה לראות את עצמי (המקום מאוד מתאים לבנייה עצמית ורוחנית ואלה המחפשים את השלווה ללא סמים) החיים עכשיו רק נהיים יותר מסובכים כאשר אנו רבים המון על שליטה. היום מצאתי עבודה באייס קנה ובנה. ומי היה מאמין אני אחד ממדריכי הסלסה המובילים באיזור (תודות לאינסייט) ואני לוקח קורס באנגלית בקולג' המקומי (כאשר אני 2 רמות מתחת לדרגת קולג'). האנגלית שלי היום ברמה מאוד גבוהה מאוד קרובה לרמה האמריקאית הממוצעת ולא רע לי. קשה לי אבל מסתדרים. אם יהיו שאלות אני אסמך לענות.אם יהיה ביקוש לעוד סיפורים אני אסמך לספר כמו ההכרות ועוד.
בן 32, חיפאי במקור. למרות ששנה ראשונה הייתה קשה מאד, השנה כבר הכרתי מספר ידידים, ואני יוצא לבלות לפעמים; יחד עם זאת, קורה לא מעט שאני נשאר בבית בסופי שבוע ואין לי ממש עם מי לצאת או עם מי להיפגש על כוס קפה. רוב המכרים שלי הם לא ישראלים, כי פשוט אני לא נתקל בהם. אני יוצא לדייטים מדיי פעם (אתרי היכרויות), רק כדי להתאכזב כל פעם מחדש. גם כשאני פוגש משהי נחמדה שהייתי רוצה לראות שוב, היא לא מחזירה טלפונים וכלום לא יוצא (למרות שאני גבר מרשים במציאות ועל הנייר). אני מאוכזב מאד מהקטע הזה (לא שבישראל יותר טוב). המנטליות לפעמים משגעת אותי. מה זה החארטה הזה? לא יודע מה קורה כאן. משהו חייב להשתנות. אל תגידו לי לחזור כי יש לי כאן לפחות עוד שנתיים וכנראה יותר. ת.