חשבון נפש תעסוקתי - עזרה בבקשה....

[מתקשה להחליט]

חשבון נפש תעסוקתי - עזרה בבקשה....

אנא עזרתכם בדילמה לא קטנה שלי - והסיפור הוא כזה : אחרי חיפוש של לא מעט זמן מצאתי מקום עבודה ציבורי עם תנאים סוציאלים טובים ומשכורת נמוכה + עם צפי לשיפור יחסי בהמשך -יחסי בהמשך והדובדבן שבקצפת - קביעות ! אבל מה !? משעמם נורא ,אמנם במקצוע , אבל 50 % מהזמן באינטרנט , וה 50 הנותרים לא משהו גם ... מתוך תסכול מקצועי עמוק המשכתי לחפש מקום אחר ומצאתי !!! מקום מעניין שיאפשר לי לפרוח , אבל מה ?! מעסיק פרטי ובטחון תעסוקתי נמוך שלא לומר תנאים סוציאלים בלתי קיימיים ..משכורת בינונית+ ולדילמה : אני כבר לא ילדה 30 וקצת עם ילדים ומשכנתא , מה עושים ? הולכים אחרי הלב ומקווים לטוב או נשארים במקום הבטוח שאני נמצאת בו עכשיו ? בא לי כל כך לעזוב אבל אני מפחדת שאני עושה טעות נוראית ומסכנת את עתידי ועתיד ילדיי מתוך מניעים אנוכיים .. מה לעשות ? אשמח לשמוע כל תגובה .

 

[אמירדרור]

יצירת תהליך

לא קל לעזוב ביטחון, לפעמים זאת אפילו טעות. קשה לא להפיק את המירב מעצמך, יש לזה מחירים כבדים והולכים ככל שהזמן עובר. אז איך נכון לנהל את הדילמה ? ראשית דבר נדרש תהליך. בכל מקרה אסור לפשט דברים ולעשות אותם במחי יד אחת. חשוב לפעול בדרך שרואה את התמונה הגדולה ויוצרת מעבר בטוח שפוטנציאל התרומה וההתפתחות שלו משמעותי. אחד המרכיבים החשובים בתהליך הוא ניהול השיחה הפנימית. לא רק מציאות בחוץ מנהלת אותנו, לא רק צרכים אוביקטיביים, פעמים רבות חלקים מפוחדים של עצמנו מטילים עלינו את שיתוקם. נסי לבדוק איך המאמר המומלץ יכול לעזור לך. ניהול שיחת הקוף בהצלחה אמיר דרור

 

[מתקשה להחליט]

רק עכשיו ראיתי את התגובות - קודם כל

תודה מהלב לכל מי שפינה זמן כדי להקשיב ולהגיב . יש לי עוד חקירה עצמית אבל בינתיים יש לי תובנה אחת והיא חד משמעית שהמצב הקיים גורם לי פשוט ל"נבול"....אז מה שווה לילדים אמא מתוסכלת ? שתפצה אותם בצעצועים על זה שהיא לא מתפקדת ... מצב מבלבל ..לא יפטר ברגע . אבל אני נחושה בדעתי שאיכות החיים שלי צריכה להשתפר - ולא משלימה עם זה שאנחנו עבדים של כל מה שמסביבנו ואין לנו זכות להגשמה עצמית , אלא רק אולי בעתיד הרחוק כשכל שאר ההתחיבויות יתמעטו ...

 

[SupermanZW]

במצבך את חייבת ביטחון תעסוקתי

כאשר את נשואה עם ילדים ומשכנתא אינך יכולה להרשות לעצמך עבודה ללא ביטחון תעסוקתי וללא תנאים סוציאלים, אסור לך לסכן את עתידך ועתיד ילדייך.

 

[די נו]

תגובה מהלב

"תקציר מנהלים": תאמיני בעצמך, ונסי למצוא עבודה שעונה על הדרישות שלך. גם שתהיה מעניינת וגם שתנאי השכר ישביעו את רצונך. מנסיוני, המצב שבו את נמצאת הוא לא פשוט. "מה אני רוצה, בעצם, מהחיים שלי?". שאלה קשה - מצד אחד, את רוצה למצות את הכישורים שלך ולהרוויח כמה שמגיע לך (ורצוי כמה שיותר). מצד שני, הפחד משתק. הידיעה, שיש לך ילדים, ומשכנתא, ואם תנסי להעז, לצאת מהבטחון שנותנת לך העבודה עם הקביעות, את עלולה להכוות ולהזיק, לא רק לעצמך, אלא גם למשפחתך. הייתי רוצה לנסות לחלוק עימך את מחשבותיי בנושא - מתוך רצון כן לעזור לך. אני סבור שכל אחד יכול להתעלות על עצמו ולמצוא את הדרך שתוביל אותו למצב הנכסף, שבו הוא גם נהנה מהעבודה, גם מרוויח טוב, ורצוי מאוד - גם עוזר לאחרים (בין אם זה בנתינת שרות שאחרים זקוקים לו, או בדרך אחרת). הייתי במצב שלך, ולא היה לי קל בכלל. התעניתי למדי, וחייתי בתחושה קשה. אז התחלתי לקרוא כל מיני ספרי התפתחות אישית, וגיליתי שיש דרך אחרת, לא רק "שחור" (להתפטר מהעבודה, ולעשות מה שאני אוהב במשכורת נמוכה) או "לבן" (להשאר בעבודה ולשנוא כל רגע). אני עוצר כאן, כי יש לי הרגשה שאני גולש... אסכם בקצרה: * נסי לבחון את האמונות שלך לגבי עבודה. האם את מאמינה שמגיע לך לעבוד במקום נפלא בשכר שמתאים לך? * נסי, טיפין טיפין, לחלחל לתוך עצמך את האמונה שמגיעה לך לפרוח ולמצוא מקום עבודה שיענה על כל הדרישות שלך. * מה יקרה אם תלכי למקום העבודה הראשון (הממשלתי)? איך תרגישי בעוד חמש שנים? בעוד עשר שנים? * מה יקרה אם תלכי למקום העבודה השני? מה הכי גרוע שיכול לקרות? בהצלחה בכל דרך שתבחרי.

 

[kartisia]

חסר משתנה אחד חשוב:

מה עם בעלך? למה את מרגישה שעתיד ילדיך מונח כולו על כתפיך בלבד? האם הוא לא משתתף בפרנסת המשפחה? לוותר בגיל 30 על אתגר והנאה בעבודה עבור קביעות זה צעד די קיצוני לאדם שמעיד על עצמו שהוא חש תסכול עמוק כאשר העבודה משעממת. יש אנשים שיכולים להמשיך ככה שנים, כנראה שאת לא אחת מהם. הפתרון נמצא בתוך המשפחה שלכם. את ובעלך צריכים לשבת ולהבין איזה אתגרים כלכליים עומדים לפניכם בשנים הקרובות ומה הפתרונות האפשריים, ולבדוק מה אתם יכולים לעשות כדי להבטיח מצב כלכלי סביר לצד עניין בעבודה. האם לבעלך יש קביעות? אם לא, מדוע את חושבת שלך חייבת להיות? בכלל, למי יש קביעות היום? רק במגזרים נכחדים יש קביעות. במקצועות דינמיים אין דבר כזה, וזה לא כל כך מקובל היום. אפשר להשתכר טוב בעבודה ללא קביעות, לחסוך בחכמה ולהבטיח את העתיד מבלי להשתעבד לעבודה מדכאת.

 

[rut2020]

קצת מנסיוני האישי

אני נאלצתי לעזוב בזמנו משרה במקום ציבורי ואחרי 12 שנים פרשתי (מסיבות אישיות) באותו זמן בעלי עבד במקום עבודה מסודר , תנאים סוציאליים טובים, שעות נוספות, עבודה במשמרות בקיצור...משכורת טובה, קביעות... אבל... 5 שנים לאחר שעזבתי ... מקום העבודה של בעלי נקלעה לקשיים וכחלק מצעדי התייעלות מיזגו עם חברה נוספת ופיטרו חלק גדול מהעובדםי. בעלי מצא את עצמו מחוץ למעגל העבודה. היום שנינו עובדים אצל מעסיקים פרטיים, בעלי עובד במקום קבוע ( עם שכר של 5000 ש"ח - ללא קרן פנסיה או ביטוח מנהלים וכו'... כלומר בלי תנאים סוציאליים) ואילו אני ב- 7 השנים האחרונות החלפתי כבר 5 מקומות עבודה. היום הרבה עסקים קטנים נסגרים ולרוע מזלי 3 מקומות עבודה שבהם עבדתי - נסגרו. השכר שאני מקבלת היום הוא - שכר מינימום ועובדת לפי שעות. אני כבר לא מדברת על היעדר תנאים סוציאליים כמו ביטוח מנהלים או הפרשות לקרן פנסיה וכו'... במבט לאחור... לעזאזל הכל הייתי עושה שמיניות באוויר ונשארת במקום העבודה הציבורי עד גיל הפרישה. בעוד לא הרבה שנים אני אצא ממעגל העבודה (גיל) וממה אתקיים? מקצבת זקנה??? הרי אין לי פנסיה או קרן כלשהי במקום העבודה.

 

[rmodai]

תעשי איתי תרגיל -שתפי אותנו

איך את מדמיינת את עצמך היום אם היית נשארת במקום הממשלתי מה היה קורה עם הדברים האישיים ובכלל קל לאמר אבל האם באמת היית מצליחה להנות מהחיים ולהשאר שם?

 

[מתקשה להחליט]

התשובה היא לא ../images/Emo10.gif

 

[מנגינת הלב]

הזדהות

בוקר טוב לכולם! כבר כמה חודשים שאני נכנסת אל הפורום, קוראת את ההודעות ומשתתפת באופן פסיבי. היום אני חורגת ממנהגי, בזכות השרשור שקראתי אתמול (אליו אני מגיבה כעת). אני מצליחה להתחבר אל הדברים, ממקום קצת שונה אולי. אשמח לשתף עוד, כשיהיו לי כמה דקות פנויות, אבל בגדול אני אישה צעירה, עדיין רווקה ללא ילדים. לאחר שנה וחצי מחוץ למעגל העבודה, התקבלתי לעבוד כמזכירה בחברת ספנות בינלאומית. לפני שלושה חודשים קודמתי לתפקיד אחר (אני עובדת שם כבר שנה וחודשיים), המשכורת מעולה וגם התנאים, ובכל זאת אני מרגישה מאוד מתוסכלת. למה? אינני מתעניינת באוניות ולא בעסקים. אין לי שום אוריינטציה בתחום. אני טיפוס הומניסטי לחלוטין (בוגרת בית הספר לעבודה סוציאלית, ובעלת נסיון מקצועי של שנה ושלושה חודשים), וכל מה שרציתי כשהגעתי לשם, היה לעבוד במקום יציב, בשביל שתהיה לי משכורת. בטח ובטח לא חשבתי על קידום. כבר נאמר לי במרומז או במפורש שמצפים ממני להתקדם עוד, אך אני יודעת שזה רק עניין של זמן עד שלא אוכל לספק את הסחורה (ה"קוף" מדבר...), ואני מחזיקה את עצמי בכוח למשוך שם עוד שנתיים, כי זה הזמן שאני זקוקה לו בכדי לאסוף את כל הכסף ולחזור ללימודים. אבל הבוקר התעוררתי בתחושה של בלבול. לא ברור לי אם אצליח להחזיק כך מעמד עוד שנתיים, כשכל יום אני מתעוררת בחוסר חשק ללכת למשרד, וחווה תסכול. האם אני נוהגת נכון? אשמח להמשיך לשתף ולהשתתף. יום נפלא לכולם!

 

[מנגינת הלב]

מ-ק-פ-י-צ-ה!

 

[די נו]

שנתיים זה הרבה זמן...

אבל מצד שני, נשמע לי שאם מצפים ממך, אז יש לך את מה שצריך, לא? אני חושב שאת צריכה לעשות חושבים עם עצמך ולראות אם את מוכנה לוותר על הנוחיות והלוקסוס, ולנסות את מזלך במקום אחר, או להשאר איפה שאת, ולעבור שנתיים של תסכול (או שבאיזשהו שלב דעתך תשתנה). זה על רגל אחת.

 

[אמירדרור]

הדרך

להקשיב ללב. לא לומדים את זה בשום שיעור בבית ספר, אלא במצבים כמו שאת מתארת. מצבים בהם הקונפליקט בועט, שם מתחילה השפה הזאת להתפתח. אל תחפשי עצות מעשיות, אל תתפתי לניסיונות של אחרים ואל תוותרי על המדרגות המאד אישיות בהן הניסיון מבקש לקחת ולהוביל אותך מעלה זאת הדרך שלך ורק את יכולה לעשות אותה וללמוד את עצמך תוך כדי הדבר היחיד ששווה ונחוץ ללמוד כאן זה איך להקשיב פנימה מדויק יותר ולהבין מה אומרים הקולות השונים. את מוזמנת לכמה מאמרים על תהליכים וכלים שיכולים להיות לך לעזר. אל תוותרי - למדי להקשיב פנימה ולנווט את עצמך כמו שרק את יכולה לדעת בהצלחה אמיר דרור למאמרים המשיכי לשתף