צופית היחידה
New member
חשבון נפש
חברה טובה שלי שהיתה גם מאומנת שלי, נורא מתרחקת ממני בזמן האחרון. לא ביקור ולא טלפון והיא גם לא מגיעה לקבוצה. בהתחלה נעלבתי וכעסתי אבל עכשיו אני מבינה שאני כנראה מייצגת בשבילה את 12 הצעדים והיא לא רוצה את זה כרגע. בסדר. הבעיה היא שפעם בחודש חודשיים היא מתקשרת לבקש טובה כאילו שהקירבה בינינו כרגיל. כל פעם כזאת אני חוזרת להעלבות שלי ולכעס שלי עליה... היום היא ביקשה שאני אקפוץ אליה הביתה לבדוק משהו. עניתי לה בקרירות. אחר כך בדקתי את עצמי. ושאלתי למה בעצם אני לא יכולה לעשות לה את הטובות האלה לפעמים, בגלל האגו שלי שנפגע שהיא לא צריכה שיחות איתי יותר? כן. הלכתי לבית שלה ואני מקוה שבפעם הבאה אני אגיב אחרת.יכול להיות שיש כאן מקום לבקשת סליחה!
חברה טובה שלי שהיתה גם מאומנת שלי, נורא מתרחקת ממני בזמן האחרון. לא ביקור ולא טלפון והיא גם לא מגיעה לקבוצה. בהתחלה נעלבתי וכעסתי אבל עכשיו אני מבינה שאני כנראה מייצגת בשבילה את 12 הצעדים והיא לא רוצה את זה כרגע. בסדר. הבעיה היא שפעם בחודש חודשיים היא מתקשרת לבקש טובה כאילו שהקירבה בינינו כרגיל. כל פעם כזאת אני חוזרת להעלבות שלי ולכעס שלי עליה... היום היא ביקשה שאני אקפוץ אליה הביתה לבדוק משהו. עניתי לה בקרירות. אחר כך בדקתי את עצמי. ושאלתי למה בעצם אני לא יכולה לעשות לה את הטובות האלה לפעמים, בגלל האגו שלי שנפגע שהיא לא צריכה שיחות איתי יותר? כן. הלכתי לבית שלה ואני מקוה שבפעם הבאה אני אגיב אחרת.יכול להיות שיש כאן מקום לבקשת סליחה!
)), ומדי פעם, עדיין נותנת לה הדרכות פה ושם. (...למרות שבפעם האחרונה, שוב - בסיפוק רב, ראיתי שהיא כבר שואלת אותי שאלות שאפילו אני לא יודעת...). בכל אופן, בשעור בקודם, נכנסנו לפורומים שהיא פעילה בהם. ובאופן טיבעי, מאחר שהפורומים האלה מעניינים גם אותי, המשכתי להכנס אליהם, בביתי, מהמחשב שלי. מתישהו שמתי לב שאני בעיקר מתעניינת בהודעות שהיא כותבת... ואני אעבור עכשיו לפניה ישירה אליך צופית, וממש מחפשת את ההודעות שלך. כי... ועכשיו אני אכתוב את מה שלי הוא לגמרי מובן מאליו... כי אני אוהבת אותך, וכי את יקרה לי, וכי את מעניינת אותי. וכן... גם עלתה לי המחשבה- האם זה מוסרי מה שאני עושה, אבל הרי את הראית לי מרצונך את הססמא שלך, ואת הפורומים הללו.... בכל אופן... אתמול, כשהתקשרתי אליך, עשיתי זאת באופן נורא טיבעי, זה הרי ברור שאת החברה שלי, זה ברור שאת הראשונה שאפנה אליה בבקשת עזרה. וכמובן שקלטתי את הקרירות הנוראית שלך, וחשבתי על זה הרבה אח"כ. ולבסוף התקשרתי אליך, כדי להגיד לך את הדברים הבאים: אם את כועסת עלי...(שזאת האפשרות הרצויה) אז אוקיי. באמת שאין לי רצון או צורך להתמודד עם זה. זאת אני, זאת החברות מבחינתי. אם את לא רוצה או לא יכולה להבין את זה כחברות, אז אין לי מה לעשות. בעצם - לא רוצה לעשות. אבל... (וזאת האפשרות שחששתי ממנה) אם הסיבה לקרירות שלך היא שאת... במצוקה, בדיכאון, במקום רע... וזה נשמע מאוד רע.... אז אני רוצה לשמוע. גם פשוט לשמוע אותך, וגם איך אני יכולה לעזור. ניסיתי כמה פעמים ותמיד ענה לי המשיבון. היום, כשניכנסתי לפורומים, חיפשתי את ההודעות שלך, לנסות אולי להבין מה עבר עליך. והנה... אני קוראת את ההודעה שמספרת עלינו.... (...אני באופן אישי חושבת שזה קטע ענק...) אז קודם כל, שמחה שאת כעסת עלי, ולא שאת בדיכאון. ושנית, אני אגיד לך כאן שוב, שאני אוהבת אותך, ושאני מרגישה קרובה אליך גם כשאני רחוקה, ושזו דרכי להיות חברה. מתקרבת ומתרחקת, אבל בלב תמיד איתך. נדבר בבוקר?... חיבוק גדול ואוהב. **** ולחברי הפורום, נעים מאוד, נהנית לקרא אתכם. אגב- הניק שלי נוצר מזה שכתבתי את האות הראשונה של 3 מילים שעלו בראשי כאיכויות שאני מזמינה לחיי, וראיתי שיצא אחלה ניק: אומץ,נחישות והתמדה. ואת ה- לי הוספתי כי אנה היתה כבר תפוסה. 