חשבתי לעצמי... טריגר
אולי לאמץ את הרעיון של נשר ואולי כאן אני אצליח לכתוב קוראת כאן בשקט בשקט שאיש לא ידע ואולי אנסה גם לכתוב... האמת היא שלא כל כך מצליחה כל כך הרבה דברים קורים וכל כך כואב והרצון לוותר משתלט והפחד מהמחר והאי חשק להמשיך כל כך בולטים הדיכאון פשוט השתלט יושבת ימים כלילות במיטה מקיאה ללא הפסקה חותכת חושבת על הכדורים חורטת על הרגל את המילה שמסמלת עבורי הכל "מוות" אין לי כוחות להמשיך ואין גם רצון לא רואה סיבה להמשיך ומצד שני פוחדת לפגוע באנשים שאוהבת יותר מכל.. הפלשבאקים לא מרפים.... והוא ממשיך לצלצל לאיים מפחדת לצאת מהבית פוחדת ללכת לביצפר (או שזה סתם תירוץ כדי לא להגיע לשם... לא יודעת) אבל בפעם האחרונה זה היה כל כך קרוב לביצפר... הלכתי בשבת לעשות תביוטופ ביער אחד עם חברה היער הזה מסמל כל כך הרבה כל כך הרבה כאב כל התמונות רצות לי בראש והקול שלו מהדהד ומהצד השני המילה מוות קוראת לי.... הפסיכית איימה שהיא תדווח להורים על המצב שלי כי היא פוחדת עלי גמני פוחדת לא שולטת בעצמי מרגישה גמורה ללא כוחות פוחדת מעצמי פוחדת מאחרים סתם אני ואני זה כלום כמה כואב לי עכשיו אם רק יכולתי להעביר ... ואפילו לכתוב את זה לא מקל... בשבת החלטתי לשים קץ כתבתי מכתב שלשניה אפילו חשבתי לפרסם אותו אבל לא יודעת אם מסוגלת... אבל התיכנון נעצר בלעתי רק 2 כדורים אבל לפחות ישנתי אוף לא יודעת כלום אני גם בטח אכתוב ואחרי 5 דקות אתחנן בפנייך אילנה שתמחקי מכירה את עצמי כבר לא מסוגלת לעמוד מאחורי הכאב שלי בורחת אני סתם מטומטמת שמנה חסרת כל יכולת פחדנית זונה חולת נפש אני שונאת את עצמייייייייייייייייייייייייייי שונאת שונאת מעולם לא שנאתי מישהו כמו ששונאת את עצמי אני אוהבת אתכם כפי ששונאת אותי אלוהים שרק יקח אותי מפה.... אין לי סיום ילדונת
אולי לאמץ את הרעיון של נשר ואולי כאן אני אצליח לכתוב קוראת כאן בשקט בשקט שאיש לא ידע ואולי אנסה גם לכתוב... האמת היא שלא כל כך מצליחה כל כך הרבה דברים קורים וכל כך כואב והרצון לוותר משתלט והפחד מהמחר והאי חשק להמשיך כל כך בולטים הדיכאון פשוט השתלט יושבת ימים כלילות במיטה מקיאה ללא הפסקה חותכת חושבת על הכדורים חורטת על הרגל את המילה שמסמלת עבורי הכל "מוות" אין לי כוחות להמשיך ואין גם רצון לא רואה סיבה להמשיך ומצד שני פוחדת לפגוע באנשים שאוהבת יותר מכל.. הפלשבאקים לא מרפים.... והוא ממשיך לצלצל לאיים מפחדת לצאת מהבית פוחדת ללכת לביצפר (או שזה סתם תירוץ כדי לא להגיע לשם... לא יודעת) אבל בפעם האחרונה זה היה כל כך קרוב לביצפר... הלכתי בשבת לעשות תביוטופ ביער אחד עם חברה היער הזה מסמל כל כך הרבה כל כך הרבה כאב כל התמונות רצות לי בראש והקול שלו מהדהד ומהצד השני המילה מוות קוראת לי.... הפסיכית איימה שהיא תדווח להורים על המצב שלי כי היא פוחדת עלי גמני פוחדת לא שולטת בעצמי מרגישה גמורה ללא כוחות פוחדת מעצמי פוחדת מאחרים סתם אני ואני זה כלום כמה כואב לי עכשיו אם רק יכולתי להעביר ... ואפילו לכתוב את זה לא מקל... בשבת החלטתי לשים קץ כתבתי מכתב שלשניה אפילו חשבתי לפרסם אותו אבל לא יודעת אם מסוגלת... אבל התיכנון נעצר בלעתי רק 2 כדורים אבל לפחות ישנתי אוף לא יודעת כלום אני גם בטח אכתוב ואחרי 5 דקות אתחנן בפנייך אילנה שתמחקי מכירה את עצמי כבר לא מסוגלת לעמוד מאחורי הכאב שלי בורחת אני סתם מטומטמת שמנה חסרת כל יכולת פחדנית זונה חולת נפש אני שונאת את עצמייייייייייייייייייייייייייי שונאת שונאת מעולם לא שנאתי מישהו כמו ששונאת את עצמי אני אוהבת אתכם כפי ששונאת אותי אלוהים שרק יקח אותי מפה.... אין לי סיום ילדונת
