חשבתי לעצמי

[Yovav16]

חשבתי לעצמי

למה הספרדית התנתקה מהגיית m בסוף מילה באופן מוחלט, למרות שזה מקובל מאוד בלטינית (בהטיות של נוכחים- פורמלי (verbam), בצורת השייכות המוספית (nomenorum)) וכיוצ"ב? למה? למה? למה?

 

[john1987]

למה שפות משתנות?

למעשה, על פי הספר בלשנות היסטורית שלצידי, בכל שפות הבת של לטינית נעלמה m בסוף מילה וללא כתבים בלטינית לא היינו יכולים to reconstruct it. שפות משתנות מסיבות לא מובנות. קלות דיבור? פונאסתטיקה? סוציולינגוויסטיקה? אבל שים לב שאולי במקור כל (רוב?) שפות הבת של לטינית איבדו m בסוף מילה אבל חלק גדול קיבל אותה בחזרה (לדוגמה, בפורטוגזית n > m בסוף מילה!) בספרדית, שפת האם שלי, נעלמו כל עיצורים בסוף מילה חוץ מ n, l, r. אבל לאחר מכן התווספו עוד כמה עיצורים (כמו s) למה מותר בסוף מילה.

 

[מור ד]

האם בצרפתית גם נעלמו העיצורים

מסוף המילים? הדבר נראה לי תמוהה!

 

[python 4]

הרי בצרפתית נעלמו רוב העיצורים

מסופי המילים, מבחינת ההגייה כמובן. אאל"ט רק f, l ו- r נהגות כשהן בסוף מילה, וגם זה לא תמיד (למשל בצורת המקור של פעלים עם סיומת -er ה- r לא נשמעת). אגב ג'ון - על איזה ספר דיברת?

 

[john1987]

ספרי בלשנות מומלצים

לכל אדם שרוצה להתחיל ללמוד בלשנות (או סתם מתעניין באיך שפות עובדות) אני ממליץ על: An Introduction to Language by Victoria Fromkin and Robert Rodman [מומלצת הוצאה שביעית] הספר כתוב בצורה כלילה אך מכסה את כל מדעי הבלשנות על מנת לתת לכל תלמיד את כל מה שהוא צריך על מנת לעבוד בתחום (ונותן רשימות של ספרים למי שמעוניין להתקדם, ואנו באמת רוצות להתקדם). הוא גם די מצחיק (עם הרבה קומיקסים וקריקטורות בלשניות!) ספר טוב מאוד על פונטיקה ופונולוגיה שאני קורא עכשיו הוא A Course in Phonology by Iggy Roca and Wyn Johnson מהבסיסי ביותר למורכב ביותר. הספר שהזכרתי הוא ספר בלשנות היסטורית הכי טוב בשוק כיום (בדקתי!) ומקיף את כל החומר בצורה קריאה מאוד עם דוגמאות מודרניות Historical Linguistics by R.L. Trask קישורים לקניית הספרים נוספו להודעה זאת. בכל זאת, הבנתי שניתן לרכוש אותם בארץ. מקווה שעזרתי.

 

[python 4]

תודה!

הספר הראשון שציינת נראה לי כספר שעשוי להרחיב את ידיעתי המצומצמת בבלשנות. אני ינסה למצוא אותו. שוב תודה!

 

[hapax legomenon]

אם בהמלצות עסקינן

אז הנה שלי: Language and Linguistics - John Lyons (ספר מבוא קלאסי). ולמי שמתעניין בגישה הגנרטיבית - The Language Instinct - Steven Pinker (משעשע מאוד, אך דורש אנגלית טובה).

 

[john1987]

לא!!!

קניתי את הספר של Lyons ואת הזה שהמלצתי עליו באותו זמן. זבל טהור. שלחתי בחזרה לבריטניה (וקיבלתי את כספי בחזרה. הא! מרובעים...) לא מומלץ כלל.

 

[hapax legomenon]

סליחה?!

אתה מוכן להסביר?

 

[john1987]

מיושן לחלוטין

מאוד לא מעודכן. כתוב פסיבית ולא מעניינת. מכסה יחסית מעט חומר ובאופן לא פדגוגי. אני כן ממליץ לכם אם אתם לוקים בשעממת כרונית. Ceterum censeo mundum esse delendum - הא!

 

[hapax legomenon]

ספר מבוא

לא צריך להיות מעודכן בכל הגילויים האחרונים. מטרתו לתת סקירה כללית של הבלשנות לענפיה ולגישות המרכזיות שבה, ולהסביר מושגים מרכזיים, כגון 'אטימולוגיה', 'פונמה', 'פוליסמיה' ו'ביטויים דאייקטיים'. בעניינים הללו לא חלו שינויים משמעותיים בשני העשורים האחרונים. אמנם זה לא ספר מתח, אבל יש לו כמה יתרונות חשובים: קל להתמצא בו, הסבריו תמציתיים ובהירים ואין הוא משוחד כלפי כיוון מסויים. יתרונות אלה בולטים בעיקר בהשוואה לספרו של פינקר. מה "הא!"?

 

[john1987]

אבל הוא צריך להיות -קריא-

ואני לא ידוע בתור אחד שמוותר על ספרות קשה. אבל הספר של לייונס היה נוראי. הכי חשוב: הוא לא פדגוגי. אין בו אמצאי למידה (טובים). ספרים מודרנים הם הרבה יותר איכותיים. אכן אי נטיה לכיוון מסויים זו תכונה חשובה. הספר שאני קורא כעת על פונולוגיה הוא חומסקיאני מדי לטעמי אבל לא נורא. מה "הא!" - הצחיק אותי.

 

[hapax legomenon]

מה לא קריא בו?

הנה פסקה לדוגמא (עמ' 48-47): The term 'descriptive' is here being employed in a different sense from the sense in which it opposes either 'general', on the one hand, or 'historical', on the other. The contrast that is relevant here is the one that holds between describing how things are and prescribing how things ought to be. [...] To say that linguistics is a descriptive (i.e. non-normative) science is to say that the linguist tries to discover and record the rules to which the members of the language-community actually conform and does not seek to impose upon them other (i.e. extraneous) rules, or norms, of correctness. לי זה נראה קריא לחלוטין. לא ברור לי מה הציפיות שלך מספר לימוד.

 

[הכימאית]

איני מכירה אף אחד מהספרים

עליהם אתם מתווכחים, אבל כאשר טוען כי "ספרים מודרניים הם הרבה יותר איכותיים" אני תוהה אם ההבדל בין ספרים ישנים לחדשים בבלשנות דומה להבדל בין ספרים ישנים לחדשים בכימיה. בשנים האחרונות יוצאים לאור ספרי כימיה נהדרים מבחינה וידואלית: הרבה תמונות צבע, הרבה כותרות בצבעים שונים להבלטה והדגשה, הרבה רשימות ממוספרות של הדברים בהם יש להתמקד. בדרך כלל מתלווה לספר תקליטור עם סרטים אנימציות המראים תופעות כימיות שונות. כל זה יפה מאוד... אבל מרוב עצים לא רואים את היער! הספרים המודרניים כל כך משתדלים להקל על הסטודנט, שהם הופכים בסופו של דבר לרדודים. אין בהם מספיק נוסחאות ואין בהם מספיק טקסט. מנסיוני בתקופת לימודי, אם רוצים לקרוא ולא סתם להתפעל מתמונות יפות, עדיף לפנות אל ספרים משנות הששים או השבעים. ואיך זה בבלשנות

 

[john1987]

דווקא החשבתי את לייונס הישן לרדוד

הספרים המודרנים מקיפים יותר ובשיטות פדגוגיות יותר. אך נאמר לי שגם בכימיה (וגם בפסיכולוגיה) הדבר שהזכרת קיים. בבלשנות לא נתקלתי בתופעה במספר (הרב של) הספרים בנושא שקראתי עד כה.

 

[רענן2]

מצטרף להמלצה על פינקר

לא רק לגנרטיביסטים אלא לכל אחד שמתעניין בשפה, חשוב להכיר את הגישה הזו. הספר נגיש גם לקוראים פופולריים ומומלץ גם לקורא המשכיל בתחום. אח"כ אפשר לקרוא ספרים אחרים בשביל קצת קונטרה, כי פינקר הוא נייטיביסט מובהק ולא טורח להתייחס כלל לגישות אחרות (או יותר גרוע - כשהוא עושה זאת, זה ע"מ ללגלג עליהן ולהראות כמה הן טפשיות). קונטרה מצוינת לנושא הנייטיביזם יספק הספר: Rethinking innateness : a connectionist perspective on development / [Jeffrey L. Elman ... [et al המציג את הגישה הקונקשיוניסטית לנושאי שפה ולמידה. עם זאת יש לציין שזה ספר לא קל וכתוב ברמה די אקדמית ולא פופולרית (וגם הוא נוקט קו די קיצוני, אך מעניין).