oRockGirLr
New member
חשבתי על זה המון ..
והגעתי למצב חשיבה כזה: ההורים שלנו, למה בעצם הם חייבים לממן לנו כל דבר? הם הרי ההורים שלנו, לא הכספומט שלנו! כשילד בא לעולם, ההורה קונה לו הכל, את הטוב ביותר. שיתפתח בצורה הכי נכונה והכי טובה שיש. לאט לאט הילד גודל, מבקש בגדים, מבקש קצת כסף לצאת, מבקש כל מיני שטויות ואת הדברים הכי מתקדמים היום והכי "קוּלים". ונגיד כשהילד רוצה לפתח כישרון כלשהו, מי משלם על השיעורים? מי הולך ורושם אותו? אמא/אבא. אני מבינה שילד צריך ללמוד בגיל כזה והוא לא יכול לקחת אחריות על עצמו אבל השאלה שלי פה היא, מה הופך את ההורים לחייבים לנו את כל הטוב שבעולם? למה? הם רק הולידו אותנו, נתנו לנו חיים שזאת המתנה הכי נפלאה. מה באמת הופך אותם להיות הכספומט שלנו? אני מבינה אם ההורים מממנים דברים כמו לימודים בשביל שהילד יצליח בעתיד. אבל שאר הדברים, כל המותרות. הילד לא חייב את זה בשביל שהחיים שלו יהיו מוצלחים יותר. אני רואה את עצמי בתור ילדה ממש מגעילה. נותנים לי פלאפון וללא שליטה - 200 שקל מקסימום בחודש. נותנים לי מחשב + אינטרנט מהיר ומשלמים חשמל בכדי שהמחשב יפעל 24 שעות ביממה. מממנים לי שיעורי סקסופון, 270 שקל לחודש לשיעור בשבוע. אותו דבר גם לגבי פיתוח קול, 120 שקל לשיעור אחד ושיעור מתקיים פעם בשבוע. ועכשיו באתי ביציאה שאני רוצה גם גיטרה, ושאמא תסרב? שהבת שלה תהיה שבוזה מזה שהיא לא תנגן על גיטרה? לאאא.. מה פתאום, גם אם נשקע בחובות , הבת שלנו צריכה להיות מאושרת. ואני לא אוהבת שהם חושבים ככה
אני מבינה את הרצון הטוב, אבל שנינו יודעים את המצב הכלכלי בבית. לא עניים אבל גם לא עשירים ולא יכולים להרשות להוציא עליי אלפי שקלים בחודש. במיוחד שיש לי עוד שני אחים, אחות אחת בתיכון ואח בצבא שכל שבוע שולחים לו חבילה עם המון דברים טובים. אותו דבר גם יש לכל אחד במשפחה מכשיר פלאפון משלו ואחי מדבר המון מהצבא, חייב לשמור על הקשר. ואני חייבת להודות, אני משתגעת מהמחשבה שבזמן שאני יושבת במחשב, מבלה, עושה חיים - אמא שלי יושבת ועובדת קשה, מתווכחת עם לקוחות שמתקשים להבין שהבנק לא של אבא שלה .. וכל העצבים האלה ביום אחד רק בשביל שאנחנו הילדים שלה נקבל הכל. גם אבא שלי, קורע את התחת בעבודה. עובד שעות נוספות, בשביל שיהיה לנו הכל. כל כך הייתי רוצה לעזור ולרצות פחות דברים. אבל גם עם המחשבות האלה.. אני עדיין רוצה דברים. יכול להיות שכל השאלות האלה טיפשיות כי אני כנראה לא יודעת איך זה באמת להיות הורים... אבל זאת דעתי והייתי חייבת לשתף אתכם. תודה על ההקשבה
אור.
והגעתי למצב חשיבה כזה: ההורים שלנו, למה בעצם הם חייבים לממן לנו כל דבר? הם הרי ההורים שלנו, לא הכספומט שלנו! כשילד בא לעולם, ההורה קונה לו הכל, את הטוב ביותר. שיתפתח בצורה הכי נכונה והכי טובה שיש. לאט לאט הילד גודל, מבקש בגדים, מבקש קצת כסף לצאת, מבקש כל מיני שטויות ואת הדברים הכי מתקדמים היום והכי "קוּלים". ונגיד כשהילד רוצה לפתח כישרון כלשהו, מי משלם על השיעורים? מי הולך ורושם אותו? אמא/אבא. אני מבינה שילד צריך ללמוד בגיל כזה והוא לא יכול לקחת אחריות על עצמו אבל השאלה שלי פה היא, מה הופך את ההורים לחייבים לנו את כל הטוב שבעולם? למה? הם רק הולידו אותנו, נתנו לנו חיים שזאת המתנה הכי נפלאה. מה באמת הופך אותם להיות הכספומט שלנו? אני מבינה אם ההורים מממנים דברים כמו לימודים בשביל שהילד יצליח בעתיד. אבל שאר הדברים, כל המותרות. הילד לא חייב את זה בשביל שהחיים שלו יהיו מוצלחים יותר. אני רואה את עצמי בתור ילדה ממש מגעילה. נותנים לי פלאפון וללא שליטה - 200 שקל מקסימום בחודש. נותנים לי מחשב + אינטרנט מהיר ומשלמים חשמל בכדי שהמחשב יפעל 24 שעות ביממה. מממנים לי שיעורי סקסופון, 270 שקל לחודש לשיעור בשבוע. אותו דבר גם לגבי פיתוח קול, 120 שקל לשיעור אחד ושיעור מתקיים פעם בשבוע. ועכשיו באתי ביציאה שאני רוצה גם גיטרה, ושאמא תסרב? שהבת שלה תהיה שבוזה מזה שהיא לא תנגן על גיטרה? לאאא.. מה פתאום, גם אם נשקע בחובות , הבת שלנו צריכה להיות מאושרת. ואני לא אוהבת שהם חושבים ככה
