במחשבה שנוצרה לי ממחשבה על אמונות תפלות, למה אנחנו צריכים אגדות אורבניות? הן עוזרות לנו בכלל? הן הרי לא אמיתיות והן לא יכולות לכוון אותנו להגיע למסקנות חשובות משהו על החיים. אז אם הן רק להפחדה, למה בעצם אנשים עדיין מעבירים אותן מאחד לשני?
אפשר לקשר את זה ל דיון שהיה פעם בקשר ללמה אנחנו אוהבים סרטים מפחידים ולכל הקטע של ההורמונים במוח... אבל אפשר גם לומר שזה קונספירציה של האח הגדול להפוך כל אחד מאיתנו ליצור פארנואידי שמרכין ראשו לשלטון, כמו רובוט ממושמע מאוד (רק חבל שלא כולנו נראים כמו ג'וד לאו בA.I), ומוכן למות בעד ארצו... זה כל מה שאני יכולה לחשוב עליו... טופיק מעניין
הצד של השומע, יש בזה משהו מלהיב, מרגש, כמו שסתיו ציינה. מהצד של המספר - יש איזו תחושת כוח או סתם הנאה בהעברת סיפורים שכל מטרתם היא לרגש, הרי לא מכל דבר שאנחנו עושים אנחנו מסיקים מסכנות עמוקות.