מהורהרת12345
New member
חשבתי על זה.
היום נפגשתי עם ידיד,ושמתי לב שאנשים שפחות מכירים זה את זה אז הם מפרשים את כל מה שהשני עושה בצורה אחרת מאיך שהוא התכוון,מה שיוצר איזה אבסורד מסויים. כל אחד מפרש את המעשים וההתנהגות של השני בצורה מאוד מסויימת הבנוייה לפי מערך האישיות והאופי שלו שהתעצב עם השנים וקיבל איזו שפה פנימית מיוחדת. כאילו במובן מסויים כל אחד כלוא לנצח בתוך גופו שלו,מבלי היכולת לחלוטין להבין האחד את השני.. הדברים האלו קורים כשאין ממש תקשורת,מצד שני הם גם קורים הרבה.אני עושה תנועה מסויימת או אומרת משהו ואז כתוצאה מיזה הוא מגיב.מה שעשיתי העלה בו אסוציוציות מסויימות,כלומר כל דבר שעושים חייב במוח שלנו להתקשר לשפה שלנו,ל"תיאוריה" שלנו,לאיך שאנחנו מבינים ותופסים דברים,לכן זה גם פחות אמיתי ויותר מנוכר,כל אחד עם עצמו והאמת שלו ואין שום חביור ודרך לדעת מה היא האמת האמיתית. דוגמא-אני עושה איזה תנועה מסויימת ,למשל שרציתי להעיף לכלוך,והשני מפרש את זה ולוקח את זה(אולי בתת מודע?)לכיוונים אחרים,וזה מזכיר לי גם דברים ואז הוא מתחיל לדבר על הדברים שזה הזכיר לו,בעצם הכל בנויי על האקראיות הזו והסתמיות הזו. *נ.ב=אני רוצה לפתוח את זה לדיון יותר מאשר שתתנו לי תשובות נוסח "אני לא מבין מה הבעייה במה שאת מציגה" או "העולם הזה יפה עם האקראיות שבו" תחשבו יותר בכיוון של לפתח את זה ולא לנסות לסגור את הדברים,כי זה יותר קל.יש מבין? מצטערת על האורך,מישהו מצליח להבין את הסוגייה?אם כן,מה יש לפילוספויה להגיד על זה אם בכלל?
היום נפגשתי עם ידיד,ושמתי לב שאנשים שפחות מכירים זה את זה אז הם מפרשים את כל מה שהשני עושה בצורה אחרת מאיך שהוא התכוון,מה שיוצר איזה אבסורד מסויים. כל אחד מפרש את המעשים וההתנהגות של השני בצורה מאוד מסויימת הבנוייה לפי מערך האישיות והאופי שלו שהתעצב עם השנים וקיבל איזו שפה פנימית מיוחדת. כאילו במובן מסויים כל אחד כלוא לנצח בתוך גופו שלו,מבלי היכולת לחלוטין להבין האחד את השני.. הדברים האלו קורים כשאין ממש תקשורת,מצד שני הם גם קורים הרבה.אני עושה תנועה מסויימת או אומרת משהו ואז כתוצאה מיזה הוא מגיב.מה שעשיתי העלה בו אסוציוציות מסויימות,כלומר כל דבר שעושים חייב במוח שלנו להתקשר לשפה שלנו,ל"תיאוריה" שלנו,לאיך שאנחנו מבינים ותופסים דברים,לכן זה גם פחות אמיתי ויותר מנוכר,כל אחד עם עצמו והאמת שלו ואין שום חביור ודרך לדעת מה היא האמת האמיתית. דוגמא-אני עושה איזה תנועה מסויימת ,למשל שרציתי להעיף לכלוך,והשני מפרש את זה ולוקח את זה(אולי בתת מודע?)לכיוונים אחרים,וזה מזכיר לי גם דברים ואז הוא מתחיל לדבר על הדברים שזה הזכיר לו,בעצם הכל בנויי על האקראיות הזו והסתמיות הזו. *נ.ב=אני רוצה לפתוח את זה לדיון יותר מאשר שתתנו לי תשובות נוסח "אני לא מבין מה הבעייה במה שאת מציגה" או "העולם הזה יפה עם האקראיות שבו" תחשבו יותר בכיוון של לפתח את זה ולא לנסות לסגור את הדברים,כי זה יותר קל.יש מבין? מצטערת על האורך,מישהו מצליח להבין את הסוגייה?אם כן,מה יש לפילוספויה להגיד על זה אם בכלל?
