וואו שוקי אנחנו כ"כ הפוכים ../images/Emo6.gif
כשאני מבקשת עזרה ממישהו אין לי בעיה , אבל כשאני צריכה להסביר משהו למישהו מיד אני נכנסת ללחץ שמא לא אהיה ברורה מספיק , שאגמגם , שלא יבינו אותי ואז אני נלחצת ומגמגמת
דווקא השבוע מישהו עצר לידי ברחוב ושאל מהרכב איך מגיעים לאיזשהו מקום...מכיוון שלא היה לי זמן להסס ולהלחיץ את עצמי הסברתי לו מצויין... אם היו אומרים לי : עוד כמה דקות יעצור לידך מישהו לבקש עזרה , ככל הנראה הייתי מגמגמת כמו אידיוטית או בורחת מהמקום
שמתי לה שכשאין לי זמן לחשוב ולהלחיץ את עצמי אז אני לא מגמגמת או מגמגמת הרבה פחות , כשיש לי זמן עם עצמי לפני משימת הדיבור אני מדמיינת תסריטי אימה וכמו שאומרים : נבואה שמגשימה את עצמה - מגמגמת! כשאני מגמגמת מול אדם אני נורא מתפדחת ממנו וישר חושבת מה הוא חושב עלי או איך אני מצטיירת בעיניו...נורא מביש אותי לגמגם מול מישהו שלא יודע על הגמגום שלי , נורא מביכה אותי הבעת ההפתעה שעל פניו. אני נורא מרחמת על אנשים שמדברים איתי אם אני נתקעת כי אני מרגישה את חוסר הנוחות שלהם ורוצה להיקבר יחד איתם באדמה
אבל בסה"כ הכללי , אני לא מגמגמת נורא בכלל אז אין לי מה להתלונן כנראה...
