כדי לבנות תרבות של בטיחות, צריך להעלות מקרים כאלה בתדריכים
אותי מעניין איך אנחנו כרוכבים יכולים להפחית את הסיכוי לתאונות כאלה בעתיד, ופחות הצד המשפטי.
לפני חצי שנה נועה חייט ז"ל נהרגה כשנכנסה בירידה אל תוך צומת מסוכנת (בירידה של פרויד, בחיפה).
ועכשיו נהרג רוכב מנוסה שנטען לגביו שרכב במרכז הנתיב בכביש בינעירוני חשוך, למרות שהיה שול. אותו רוכב היה אחרי 300קמ רכיבה מאילת, וייתכן שהעייפות השפיעה על שיקול הדעת שלו.
צריך דווקא להכין פירוט של תאונות שבהן הרוכב רכב בצורה שסיכנה אותו ותרמה להתרחשות תאונה, או כמעט תאונה, ולהתחיל להעלות את המקרים האלה בתדריכי בטיחות בקבוצות כדי ליצור תרבות של בטיחות.
בקבוצות מאורגנות, צריך להיות בכל קבוצה אחראי בטיחות שמדווחים אליו מקרים של רכיבה לא בטוחה, המקרים האלה צריכים להיות מתוחקרים, צריך להפיק מהם לקחים ולחזור על זה בתדריכים.
בקבוצות פחות מאורגנות, לכל אחד מאיתנו, כשהוא רוכב עם רוכבים אחרים, יש אחריות להתעקש להקפיד על בטיחות, גם אם רוכבים אחרים מעקמים את האף ולא אוהבים את ההקפדה הזו. כי רק ככה בונים תרבות של בטיחות.
לדוגמה, באחת הרכיבות האחרונות שלי עם חברים, בשבת מוקדם בבוקר, הגענו לצומת מרומזרת שבה היינו צריכים לפנות שמאלה, והרמזור נשאר אדום (מתחלף רק כשמגיע רכב). אחד הרוכבים רצה לפנות שמאלה באדום, ואני אמרתי שזה מסוכן, והובלתי את כולם מסביב דרך מעברי החציה.