חשוב בבקשה, תודה
יש לי אבחון ישן אבל מה שטוב בו זה שאני יכולה לאמת בו מה אני יודעת שקורה לי , מה כנראה קורה לי עדיין, ואני יודעת מה מאובחן בטעות כי אני לא תמיד אני באמת באבחונים, אז אם אפשר אני אשאל מה הפתרונות המקצועיים. תהליכי זכירה-כשמדובר בתהליכי הזכירה שלי לא ניתן לדבר עליהם ללא התייחסות לתהליכי החשיבה והקושי שלי בארגון חומר חדש לפי רלוונטיות המידע לשם זכירתו ,מקשה על ארגון חומר לשם זכירה. ברגע שנכנס לתוך מערכת שעות ותוכנית קבועה אותה אני זוכרת, ארוע חריג, כבר ניתן לצפות בקושי לזכרו. זכרון מיידי טוב יותר כשדרך של הכר עוזרת לשליפת מידע נוסף כשנדרשת זכירה ללא עיבוד. אני רוצה גם לזכור יותר בלי כל מיני דברים כאלה שעוזרים לי או לפחות עם פחות. מתקשה עדין קצת להתמצא כשהדברים אינם מוגדרים. איבוד משמעותי של מידע וככל שטווח הזמן גדל כן פוחתת כמות המידע שנשאר שמור. למידה מתרחשת לאחר שינון רב ותרגול רב לגבי דברים מאוד מוגדרים ומובנים שניתן לחלקם ליחדות קטנות ופשוטות יותר ועדיין אני אזכיר את שלד הדברים ואשמיט פרטים. ביצוע התנסות מוטורית חדשה-רק התנסות מוטורית לא מוכרת נוספת וחזרה מביאות לביצוע טוב יותר. היום נשארו שאריות מזה ומה שאפשר לתקן אני רוצה לשפר. בהתנסות בחומר מורכב אני פועלת ע"פי דגם התרשמותי, יותר בדרך של ניסוי וטעיה ופחות בנסיון לנתח את הנתונים לפני הביצוע- מתקשה בניתוח של דגם חזותי מורכב ובניתוח שלבי הביצוע. סיווג ומיון- ריבוי פרטים מקשה על הביצוע העקבי רצף סדרה- מתמודדת פחות טוב עם רצף סיפורי שאינו מוכר ואז נוטה להתעלם מפרטים ולהתאים את התוכן לצרכי. פתרון בכעיות- עיקר הקושי הוא בבנית הרצף בעת פיתרון בעיה וביכולת ההתארגנותבשלבי תהליך קבלת החלטה, קושי באיסוף ובהתייחסות לכל הנתונים, אין בניית מערך עבודה בשלמותו. אין תכנון שמור לאורך כל הדרך.גם כש/זה תקין לפעמים מאבדת את הדרך בזמן הפיתרון ככל שעולה מספר הנתונים באה לידי ביטוי ההפרעה בקשב ובהתיחסות למספר נתונים בו זמנית. היו לי גם בעיות פיזיות שעברו פחות או יותר לגמרי. כמו שבטח כתבתי כאן, המכתב נשלח לקופת חולים ואף אחד לא קרא אותו. למה נזכרתי בזה היום? כי דיברתי עם אמא היום והיא התעצבנה שאני מדברת על פעם וכועסת עליה והתעקשה שאני לא קיבלתי שיקום כי לא הסכמתי לקבל לפני זה שיקום פסיכולוגי, וזה לא נכון כי למרות רצוני קיבלתי אבחון ואולי גם שיקום פסיכולוגי ולא היתה להם אפשרות לעלות על המון דברים והם בכלל שיקמו אותי בצורה שהרגשתי ואמא התעלמה לגמרי מזה שממש לפעמים לא היה לי טוב שם ולבוא לשם, וזה שעזבתי אחרי כמה זמן זאת כביכול הסיבה שלא הצלחתי להשתקם, ולמרות שאתמול היא אמרה לי על משהו שאמרתי לה, בפעם הראשונה שהיא טעתה, היום היא שכחה מזה. בגלל זה היו לי המון בעיות רגשיות שפסיכולוגים החמירו אם לא יצרו. אתמול אמא הבינה כל כך טוב לראשונה אתמה שאמרתי לה אבל היום ביקשתי שהיא תגעד את זה לאנשים שפעם היא דיברה איתם בשביל להחזיר טיפ טיפה את הכבוד שלי והיא אמרה שיחשבו שהיא משוגעת וכשהתעקשתי היא התחילה לרממוז שאני משוגעת. זה בכלל לא קשור לטיפול נפשי הבעיה שלי והיא לא מבינה את זה. ועדיין היא מחזיקה במה שקנו בפיצויים שקיבלתי לפני 13 שנים על התאונה שקרתה לפני 20 שנים. היא חיה בעוךם שלה עם המחשבות שלה ולא משנה כמה אני כמהה לחופש כלכלי יכמה אני אחראית, ושהיא עשתלה הרבה תרגילים לפני נניח 3 שנים שלא יגלו שהיא פשטה רגל ולא יעיפו אותה מהאפוטרופסות ולא יקחו את הדירה שלה. אני משתוקקת שמישהו ישלם על החופש שנגזל ממני אבל זה לא מעשי. חשבתי לאחרונה שפיתרון חלקי לחלק מהבעיות זה לתרגל םיתרון של סודוקו קלים ולקרוא ספרים מעניינים, אבל זה לא פותר את כל הבעיות אם בכלל. מחפשת משהו נורמלי שישקם אצלי דברים, ורצוי שזאת לא תהיה שיחה פסיכולוגית כי אני לא אומרת מה שאני לא רוצה כי אם אני כן אומרת זה נגמר בדמעות, וזה לא דבר שיכול לפתור את הבעיות שלי. זה רק מחךיף את הבעיות הרגשיות שמתלוות למצוקה שלי מהתאונה במקום לטפל באמת ולתת לי לשכוח מהכל מזמן. הבעיות הרגשיות שהוחרפו הקשו עלי לאתר מה אני צריכה ולהתמיד בזה ומלא פעמים התחשק לי כבר לשים קץ לכל, כמובן שלא כדאי, אבל אפילו לדבר על זה זה עושה בעיות חברתיות. בקיצור עכשיו אני לגמרי לבד בלי אף סבא וסבתא שאיתם היה אפשר לפעמים לפחות לדבר למרות שמעשית זה לא ממש שינה משהו. תודה, ביי
יש לי אבחון ישן אבל מה שטוב בו זה שאני יכולה לאמת בו מה אני יודעת שקורה לי , מה כנראה קורה לי עדיין, ואני יודעת מה מאובחן בטעות כי אני לא תמיד אני באמת באבחונים, אז אם אפשר אני אשאל מה הפתרונות המקצועיים. תהליכי זכירה-כשמדובר בתהליכי הזכירה שלי לא ניתן לדבר עליהם ללא התייחסות לתהליכי החשיבה והקושי שלי בארגון חומר חדש לפי רלוונטיות המידע לשם זכירתו ,מקשה על ארגון חומר לשם זכירה. ברגע שנכנס לתוך מערכת שעות ותוכנית קבועה אותה אני זוכרת, ארוע חריג, כבר ניתן לצפות בקושי לזכרו. זכרון מיידי טוב יותר כשדרך של הכר עוזרת לשליפת מידע נוסף כשנדרשת זכירה ללא עיבוד. אני רוצה גם לזכור יותר בלי כל מיני דברים כאלה שעוזרים לי או לפחות עם פחות. מתקשה עדין קצת להתמצא כשהדברים אינם מוגדרים. איבוד משמעותי של מידע וככל שטווח הזמן גדל כן פוחתת כמות המידע שנשאר שמור. למידה מתרחשת לאחר שינון רב ותרגול רב לגבי דברים מאוד מוגדרים ומובנים שניתן לחלקם ליחדות קטנות ופשוטות יותר ועדיין אני אזכיר את שלד הדברים ואשמיט פרטים. ביצוע התנסות מוטורית חדשה-רק התנסות מוטורית לא מוכרת נוספת וחזרה מביאות לביצוע טוב יותר. היום נשארו שאריות מזה ומה שאפשר לתקן אני רוצה לשפר. בהתנסות בחומר מורכב אני פועלת ע"פי דגם התרשמותי, יותר בדרך של ניסוי וטעיה ופחות בנסיון לנתח את הנתונים לפני הביצוע- מתקשה בניתוח של דגם חזותי מורכב ובניתוח שלבי הביצוע. סיווג ומיון- ריבוי פרטים מקשה על הביצוע העקבי רצף סדרה- מתמודדת פחות טוב עם רצף סיפורי שאינו מוכר ואז נוטה להתעלם מפרטים ולהתאים את התוכן לצרכי. פתרון בכעיות- עיקר הקושי הוא בבנית הרצף בעת פיתרון בעיה וביכולת ההתארגנותבשלבי תהליך קבלת החלטה, קושי באיסוף ובהתייחסות לכל הנתונים, אין בניית מערך עבודה בשלמותו. אין תכנון שמור לאורך כל הדרך.גם כש/זה תקין לפעמים מאבדת את הדרך בזמן הפיתרון ככל שעולה מספר הנתונים באה לידי ביטוי ההפרעה בקשב ובהתיחסות למספר נתונים בו זמנית. היו לי גם בעיות פיזיות שעברו פחות או יותר לגמרי. כמו שבטח כתבתי כאן, המכתב נשלח לקופת חולים ואף אחד לא קרא אותו. למה נזכרתי בזה היום? כי דיברתי עם אמא היום והיא התעצבנה שאני מדברת על פעם וכועסת עליה והתעקשה שאני לא קיבלתי שיקום כי לא הסכמתי לקבל לפני זה שיקום פסיכולוגי, וזה לא נכון כי למרות רצוני קיבלתי אבחון ואולי גם שיקום פסיכולוגי ולא היתה להם אפשרות לעלות על המון דברים והם בכלל שיקמו אותי בצורה שהרגשתי ואמא התעלמה לגמרי מזה שממש לפעמים לא היה לי טוב שם ולבוא לשם, וזה שעזבתי אחרי כמה זמן זאת כביכול הסיבה שלא הצלחתי להשתקם, ולמרות שאתמול היא אמרה לי על משהו שאמרתי לה, בפעם הראשונה שהיא טעתה, היום היא שכחה מזה. בגלל זה היו לי המון בעיות רגשיות שפסיכולוגים החמירו אם לא יצרו. אתמול אמא הבינה כל כך טוב לראשונה אתמה שאמרתי לה אבל היום ביקשתי שהיא תגעד את זה לאנשים שפעם היא דיברה איתם בשביל להחזיר טיפ טיפה את הכבוד שלי והיא אמרה שיחשבו שהיא משוגעת וכשהתעקשתי היא התחילה לרממוז שאני משוגעת. זה בכלל לא קשור לטיפול נפשי הבעיה שלי והיא לא מבינה את זה. ועדיין היא מחזיקה במה שקנו בפיצויים שקיבלתי לפני 13 שנים על התאונה שקרתה לפני 20 שנים. היא חיה בעוךם שלה עם המחשבות שלה ולא משנה כמה אני כמהה לחופש כלכלי יכמה אני אחראית, ושהיא עשתלה הרבה תרגילים לפני נניח 3 שנים שלא יגלו שהיא פשטה רגל ולא יעיפו אותה מהאפוטרופסות ולא יקחו את הדירה שלה. אני משתוקקת שמישהו ישלם על החופש שנגזל ממני אבל זה לא מעשי. חשבתי לאחרונה שפיתרון חלקי לחלק מהבעיות זה לתרגל םיתרון של סודוקו קלים ולקרוא ספרים מעניינים, אבל זה לא פותר את כל הבעיות אם בכלל. מחפשת משהו נורמלי שישקם אצלי דברים, ורצוי שזאת לא תהיה שיחה פסיכולוגית כי אני לא אומרת מה שאני לא רוצה כי אם אני כן אומרת זה נגמר בדמעות, וזה לא דבר שיכול לפתור את הבעיות שלי. זה רק מחךיף את הבעיות הרגשיות שמתלוות למצוקה שלי מהתאונה במקום לטפל באמת ולתת לי לשכוח מהכל מזמן. הבעיות הרגשיות שהוחרפו הקשו עלי לאתר מה אני צריכה ולהתמיד בזה ומלא פעמים התחשק לי כבר לשים קץ לכל, כמובן שלא כדאי, אבל אפילו לדבר על זה זה עושה בעיות חברתיות. בקיצור עכשיו אני לגמרי לבד בלי אף סבא וסבתא שאיתם היה אפשר לפעמים לפחות לדבר למרות שמעשית זה לא ממש שינה משהו. תודה, ביי