חשוב! (ולכן מוצג כהודעה נפרדת)
ההודעה המקורית הייתה בתגובה לשתי הודעות של המנהלים שעיקרן צידוד בהינתקות משיקולים של חוקיות וחוסר צידוד במשאל עם עקב העלויות בהן הוא כרוך. עלויות? נראה לי שבנושא כל כך חשוב העלויות מתגמדות, מה גם שהעלויות לטיפול ב'התנגדות המוגברת' כלומר בהתנגדות שמקורה באי-קיום משאל עם גבוהות הרבה יותר - כך לדוגמא ניתן לשער שהיו נדרשים פחות כוחות צבא ומשטרה לטיפול בהפרות סדר וכיוצב'. ונגיע לעיקר - כל מה שנעשה הנו חוקי לכאורה - הממשלה פועלת ע"פ חוק ובג"צ נתן תעודת הכשר להתנהלות זו. השאלה היא האם לנו כאזרחים יש מקום למחות במקום בו נראה לנו שמתבצע עוול? אני מניח שכולם יגידו שכן...חופש הביטוי וכנגזרתו - חופש ההפגנה הן מאושיות המשטר הדמוקרטי. השאלה הנשאלת היא לגבי עוצמת המחאה והיקפה. כולם מסכימים שלעמוד ולהפגין בצורה מסודרת זה דבר שמתקבל על הדעת. ככל שעוצמת המחאה גוברת דהיינו - חסימת כבישים, פיזור מסמרים, מטעני דמה וכיוצב' הרי שקיימת דה-לגיטימציה של המעשים הללו. נחזור למה שאמרנו לעיל - הנעשה הנו חוקי לכאורה - אני סבור שקיים חוסר תום לב משווע בהנהלותו של ראש הממשלה, אנשים הצביעו לו והיו משוכנעים כי יפעל בכיוון השונה ב-180 מעלות מאופן פעולתו הנוכחי. מה שראש הממשלה עשה הוא פשוט להונות את בוחריו שרובם המוחלט הנם אנשי ימין המתנגדים נחרצות להנתקות. במקרים רבים בית המשפט מייחס חשיבות עליונה לחוסר תום לב וכך הוא הדבר בדיני חוזים, נזיקין, קניין, עבודה וכמעט בכל ענף משפטי שתעלו בדעתכם. לא רק בית המשפט בראשותו של הנשיא אהרון ברק מוביל קו מחשבה זה - הנותן משקל עצום לחוסר תום לב, אלא גם כל בר דעת יכול להבין זאת. מצאתי דוגמא דימיונית הדומה במעט למצב הנוכחי: שוו בנפשכם שקניתם כרטיס למופע של להקת רוק מפורסמת, לאחר ששילמתם במיטב כספכם עבור הכרטיס והגעתם לאירוע אתם מגלים כי מי שעולה להופיע על הבמה הוא הזמר החסידי המפורסם "קונילמל בורוביץ", אתם זועמים ופונים לקבל את כספכם בחזרה, אבל אז מפנים אתכם לאותיות הקטנות מאחורי הכרטיס, שם נאמר "המארגנים יכולים לשנות את הזמר לפי שיקול דעתם הבלעדי"...אתם פונים לבית המשפט והפסיקה הצפויה תהיה שהמארגנים פעלו בחוסר תום לב קיצוני והטעו את הציבור. הנמשל ברור - רוכשי הכרטיסים אלו הם מצביעי הימין שציפו ל"הופעה" דהיינו מדיניות פוליטית מסוג מסויים וקיבלו את ההפך הגמור. במקרה שלנו, בית המשפט הכשיר את השרץ, דהיינו קבע כי התנהלותו של ראש הממשלה הייתה תקינה...יש לזכור כי לא מדובר על הופעת רוק אלא על חיים שלמים של משפחות,יישובים ועסקים שהוקמו מתוך שיקולים אידאולוגיים, אנשים שחיו והקריבו יום-יום במשך שנים רבות הרבה דברים כולל את חיי יקיריהם, כשמדובר על החלטה הנוגעת למאות אלפי אנשים, אז משאל עם אינו יקר, גם לא בחירות. תחשבו על אפשרויות המחאה של אנשים אלו, אני לא מתנחל אבל אם הייתי, אני חושב שלא הייתי מסתפק בהפגנה רגילה...במיוחד לאור חוסר הצדק המשווע שעולה מהתהליך. אתם יכולים להיות בעד ההתנתקות או נגד, זה בכלל לא משנה. מי שרוצה מדינה מתוקנת ולא רפובליקת בננות צריך לעלות על הבריקדות עכשיו, לא ייתכן לפעול באופן "כשר אבל מסריח(מאוד)" ככל שההחלטה נוגעת לחיים רבים כל כך ובעוצמה רבה כל כך. אם ההתנתקות תעבור בצורה הנוכחית, יהיה זה דגל שחור לדמוקרטיה הישראלית.
ההודעה המקורית הייתה בתגובה לשתי הודעות של המנהלים שעיקרן צידוד בהינתקות משיקולים של חוקיות וחוסר צידוד במשאל עם עקב העלויות בהן הוא כרוך. עלויות? נראה לי שבנושא כל כך חשוב העלויות מתגמדות, מה גם שהעלויות לטיפול ב'התנגדות המוגברת' כלומר בהתנגדות שמקורה באי-קיום משאל עם גבוהות הרבה יותר - כך לדוגמא ניתן לשער שהיו נדרשים פחות כוחות צבא ומשטרה לטיפול בהפרות סדר וכיוצב'. ונגיע לעיקר - כל מה שנעשה הנו חוקי לכאורה - הממשלה פועלת ע"פ חוק ובג"צ נתן תעודת הכשר להתנהלות זו. השאלה היא האם לנו כאזרחים יש מקום למחות במקום בו נראה לנו שמתבצע עוול? אני מניח שכולם יגידו שכן...חופש הביטוי וכנגזרתו - חופש ההפגנה הן מאושיות המשטר הדמוקרטי. השאלה הנשאלת היא לגבי עוצמת המחאה והיקפה. כולם מסכימים שלעמוד ולהפגין בצורה מסודרת זה דבר שמתקבל על הדעת. ככל שעוצמת המחאה גוברת דהיינו - חסימת כבישים, פיזור מסמרים, מטעני דמה וכיוצב' הרי שקיימת דה-לגיטימציה של המעשים הללו. נחזור למה שאמרנו לעיל - הנעשה הנו חוקי לכאורה - אני סבור שקיים חוסר תום לב משווע בהנהלותו של ראש הממשלה, אנשים הצביעו לו והיו משוכנעים כי יפעל בכיוון השונה ב-180 מעלות מאופן פעולתו הנוכחי. מה שראש הממשלה עשה הוא פשוט להונות את בוחריו שרובם המוחלט הנם אנשי ימין המתנגדים נחרצות להנתקות. במקרים רבים בית המשפט מייחס חשיבות עליונה לחוסר תום לב וכך הוא הדבר בדיני חוזים, נזיקין, קניין, עבודה וכמעט בכל ענף משפטי שתעלו בדעתכם. לא רק בית המשפט בראשותו של הנשיא אהרון ברק מוביל קו מחשבה זה - הנותן משקל עצום לחוסר תום לב, אלא גם כל בר דעת יכול להבין זאת. מצאתי דוגמא דימיונית הדומה במעט למצב הנוכחי: שוו בנפשכם שקניתם כרטיס למופע של להקת רוק מפורסמת, לאחר ששילמתם במיטב כספכם עבור הכרטיס והגעתם לאירוע אתם מגלים כי מי שעולה להופיע על הבמה הוא הזמר החסידי המפורסם "קונילמל בורוביץ", אתם זועמים ופונים לקבל את כספכם בחזרה, אבל אז מפנים אתכם לאותיות הקטנות מאחורי הכרטיס, שם נאמר "המארגנים יכולים לשנות את הזמר לפי שיקול דעתם הבלעדי"...אתם פונים לבית המשפט והפסיקה הצפויה תהיה שהמארגנים פעלו בחוסר תום לב קיצוני והטעו את הציבור. הנמשל ברור - רוכשי הכרטיסים אלו הם מצביעי הימין שציפו ל"הופעה" דהיינו מדיניות פוליטית מסוג מסויים וקיבלו את ההפך הגמור. במקרה שלנו, בית המשפט הכשיר את השרץ, דהיינו קבע כי התנהלותו של ראש הממשלה הייתה תקינה...יש לזכור כי לא מדובר על הופעת רוק אלא על חיים שלמים של משפחות,יישובים ועסקים שהוקמו מתוך שיקולים אידאולוגיים, אנשים שחיו והקריבו יום-יום במשך שנים רבות הרבה דברים כולל את חיי יקיריהם, כשמדובר על החלטה הנוגעת למאות אלפי אנשים, אז משאל עם אינו יקר, גם לא בחירות. תחשבו על אפשרויות המחאה של אנשים אלו, אני לא מתנחל אבל אם הייתי, אני חושב שלא הייתי מסתפק בהפגנה רגילה...במיוחד לאור חוסר הצדק המשווע שעולה מהתהליך. אתם יכולים להיות בעד ההתנתקות או נגד, זה בכלל לא משנה. מי שרוצה מדינה מתוקנת ולא רפובליקת בננות צריך לעלות על הבריקדות עכשיו, לא ייתכן לפעול באופן "כשר אבל מסריח(מאוד)" ככל שההחלטה נוגעת לחיים רבים כל כך ובעוצמה רבה כל כך. אם ההתנתקות תעבור בצורה הנוכחית, יהיה זה דגל שחור לדמוקרטיה הישראלית.