חשוב: לכל מי שעשה מילואים ב12.2002
הי זה חשוב לכל מי שעשה מילואים בתפר שבין 2002-2003, ובעצם לכל מי שעושה מילואים בכלל. תרשו לי להקדים: אני עושה מילואים במשך תשע שנים, מתוכם הפסדתי חד יומי אחד בלבד, וזה כולל 42 ימים בשנה שעברה. כעת אני אמור לצאת לשירות של 31 ימים בחברון. אני מתכוון, לראשונה בחיי, להמנע מזה- וכנראה שכך יהיה גם בעתיד. והסיבה לכך היא צה"ל. אז הנה הסיפור: בשנת 2002 שירתתי שלוש תקופות מילואים: שני אימוני מפקדים וקו אחד- ובסה"כ 42 יום. הקו התחיל בתחילת דצמבר 2002 ונגמר ב09.01.2003 (שירתנו ברפיח, וזה לא היה מי יודע מה כיף). טוב, כמו שאתם יודעים, מי שמשרת מעל 25 ימים זכאי לתוספת למשכורת, בממוצע כ120 שקלים לכל יום. בנוסף, וללא קשר, יש הגבלה על מספר ימי המילואים שניתן לזמן אותנו בשנה (35, אם אני לא טועה). כשקיבלתי את הצו לספטמבר השנה, שמתי לב שאסור לזמן אותנו ל30 יום, כי עשינו תשעה בינואר. אז פניתי לקצינת הקישור, שהסבירה לי שהשירות בינואר נחשב ל2002 ולא 2003 כי הוא התחיל ב2002. עד כאן טוב ויפה. אלא שאת התוספת למשכורת חישבו לנו ל2002 בלי הימים ששירתנו בינואר. אז פניתי לקצינת הקישור, שהפנתה אותי לקשל"ח, שלא יכול היה לענות לי. פניתי לקצינת תלונות הציבור, שאישרה לי בכתב(!) את העובדה המדהימה הבאה: כדי שיוכלו לגיים אותנו לשלושים ימים, הצבא החליט להחשיב את השירות בינואר 2003 ככזה שבוצע ב2002. אבל לצורך חישוב התוספת למשכורת (ומן הסתם כדי לדחות\להמנע מתשלום) נחשבת אותה התקופה לכזאת שבוצעה ב2003 (ולכן מגיע לנו תשלום רק במרץ 2004, אם בכלל). בקיצור, הצבא מתחכם כדי לניתן כמה שיותר ונקבל כמה שפחות. או שאפשר לכנות את זה ניצול ציני, אבדן ערכים, חוסר הערכה לאנשי המילואים ועוד- כיד הדמיון (והעצבים) הטובה עליכם. ככה מתייחסת חברת כח אדם לעובדים שהיא מנצלת. כך אסור להתייחס ללוחמים. ובטח כשהם מיעוט הולך וקטן שמוכן לסכן את חייו ולהקריב את חיי היום-יום שלו למען המדינה. פניתי לקצין מילואים ראשי כבר לפני יותר מחודש. הסברתי, צעקתי, ודרשתי שינסו לשנות את המדיניות הנ"ל. ואם לא, אז להפגש עם קמל"ר. אז הבטיחו לי תשובה בכתב... ואני עדיין מחכה. או שמא יותר מדוייק לומר: חיכיתי. עכשיו, שהצבא יחפש אותי. נמאס לי. אני לא מוכן לשרת בצבא שמתחמק בכל דרך מהמחוייבות שלו ללוחמים שלו. שרואה בנו, אנשי המילואים, מובן מאליו. שמוכן "לעזור" לנו רק כשזה לא עולה לו כסף. נכון לעכשיו, אני לא מתכוון לשרת יותר. לצערי, אני כבר לא מצליח למצוא סיבות להמשיך. וזה כואב לי, אבל עברתי כבר מכעס כלפי הצבא להשלמה. ואני אשמח לקבל תגובות מכם, לדואל או לטלפון (מפורטים למטה) או בפורום. ליאור [email protected] 058-564770
הי זה חשוב לכל מי שעשה מילואים בתפר שבין 2002-2003, ובעצם לכל מי שעושה מילואים בכלל. תרשו לי להקדים: אני עושה מילואים במשך תשע שנים, מתוכם הפסדתי חד יומי אחד בלבד, וזה כולל 42 ימים בשנה שעברה. כעת אני אמור לצאת לשירות של 31 ימים בחברון. אני מתכוון, לראשונה בחיי, להמנע מזה- וכנראה שכך יהיה גם בעתיד. והסיבה לכך היא צה"ל. אז הנה הסיפור: בשנת 2002 שירתתי שלוש תקופות מילואים: שני אימוני מפקדים וקו אחד- ובסה"כ 42 יום. הקו התחיל בתחילת דצמבר 2002 ונגמר ב09.01.2003 (שירתנו ברפיח, וזה לא היה מי יודע מה כיף). טוב, כמו שאתם יודעים, מי שמשרת מעל 25 ימים זכאי לתוספת למשכורת, בממוצע כ120 שקלים לכל יום. בנוסף, וללא קשר, יש הגבלה על מספר ימי המילואים שניתן לזמן אותנו בשנה (35, אם אני לא טועה). כשקיבלתי את הצו לספטמבר השנה, שמתי לב שאסור לזמן אותנו ל30 יום, כי עשינו תשעה בינואר. אז פניתי לקצינת הקישור, שהסבירה לי שהשירות בינואר נחשב ל2002 ולא 2003 כי הוא התחיל ב2002. עד כאן טוב ויפה. אלא שאת התוספת למשכורת חישבו לנו ל2002 בלי הימים ששירתנו בינואר. אז פניתי לקצינת הקישור, שהפנתה אותי לקשל"ח, שלא יכול היה לענות לי. פניתי לקצינת תלונות הציבור, שאישרה לי בכתב(!) את העובדה המדהימה הבאה: כדי שיוכלו לגיים אותנו לשלושים ימים, הצבא החליט להחשיב את השירות בינואר 2003 ככזה שבוצע ב2002. אבל לצורך חישוב התוספת למשכורת (ומן הסתם כדי לדחות\להמנע מתשלום) נחשבת אותה התקופה לכזאת שבוצעה ב2003 (ולכן מגיע לנו תשלום רק במרץ 2004, אם בכלל). בקיצור, הצבא מתחכם כדי לניתן כמה שיותר ונקבל כמה שפחות. או שאפשר לכנות את זה ניצול ציני, אבדן ערכים, חוסר הערכה לאנשי המילואים ועוד- כיד הדמיון (והעצבים) הטובה עליכם. ככה מתייחסת חברת כח אדם לעובדים שהיא מנצלת. כך אסור להתייחס ללוחמים. ובטח כשהם מיעוט הולך וקטן שמוכן לסכן את חייו ולהקריב את חיי היום-יום שלו למען המדינה. פניתי לקצין מילואים ראשי כבר לפני יותר מחודש. הסברתי, צעקתי, ודרשתי שינסו לשנות את המדיניות הנ"ל. ואם לא, אז להפגש עם קמל"ר. אז הבטיחו לי תשובה בכתב... ואני עדיין מחכה. או שמא יותר מדוייק לומר: חיכיתי. עכשיו, שהצבא יחפש אותי. נמאס לי. אני לא מוכן לשרת בצבא שמתחמק בכל דרך מהמחוייבות שלו ללוחמים שלו. שרואה בנו, אנשי המילואים, מובן מאליו. שמוכן "לעזור" לנו רק כשזה לא עולה לו כסף. נכון לעכשיו, אני לא מתכוון לשרת יותר. לצערי, אני כבר לא מצליח למצוא סיבות להמשיך. וזה כואב לי, אבל עברתי כבר מכעס כלפי הצבא להשלמה. ואני אשמח לקבל תגובות מכם, לדואל או לטלפון (מפורטים למטה) או בפורום. ליאור [email protected] 058-564770