חשיבה חיובית,למה זה לא עובד לך?
כל כך הרבה אני שומעת מסביבי
את המילים חשיבה חיובית.
מדברים המון על להכיר תודה, [חשיבה חיובית,למה זה לא עובד לך]
להוקיר
ולהיות בהודיה.
בעיני,
הבסיס
להודיה והכרת תודה
היא הערכה.
איך אפשר להיות בהודיה ולהוקיר
את חיינו אם אנחנו לא מעריכים
את העובדה שאנחנו כאן, וקיבלנו חיים?
קשה מאד להכיר תודה, להוקיר ולהיות בהודיה
כאשר אנחנו
♥ לא מעריכים את החיים שקיבלנו
♥ לא מעריכים את העובדה שאנחנו כאן,
ע"פ כדור הלכת המופלא הזה
♥לא מעריכים את עצמנו
♥ את בני הזוג שלנו
♥ את מקום העבודה שלנו שהוא מקור הפרנסה שלנו
♥ את האחים, ההורים, המשפחה.
♥ את הממשלה
♥את השכנים שלנו
כשאנחנו מעריכים משהו
אנחנו נצפה ממנו לטוב ביותר
לדוגמא: כאשר אני מעריכה את הילד שלי,
את היכולות שלו
אני אצפה ממנו לטוב ביותר
ובסה"כ הוא יענה לי על הציפיות שלי
כאשר אני מצפה שהילד שלי יאכזב אותי,
הוא יענה על הציפיות שלי, ויאכזב.
ילד אוהב את הוריו,
רוצה לרצות אותם
ולעמוד בציפיות שלהם…
כאשר אני מעריכה את החיים שלי
אני מצפה מהם לטוב ביותר,
מצפה שהטוב ביותר יקרה
עבורי
אבל הכוונה היא להעריך את החיים שלי
ככה, כמו שהם! לא עם בעל אחר,
עבודה אחרת, משכורת אחרת, גוף אחר,
בית אחר וכו…
המטרה של חשיבה חיובית
היא לשנות את ברירת המחדל
שהתרגלנו אליה
גלגולים ע"פ גלגולים
ברירת המחדל אמרה שאנחנו
מצפים להתאכזב,
מצפים שהרע ביותר יקרה,
מצפים למעט
ומסבירים זאת דרך הצורך
"להיות ריאלים,
עם הרגליים על הקרקע"
עם יד על הלב:
מי בחיים שלכם
שוב ושוב
אתם מצפים שיאכזב אתכם?
בן הזוג?
אחד הילדים?
קולגה?
אחד ההורים?
וזה קטע,
כי למרות הצפייה שלנו להתאכזב
אנחנו בכל פעם מופתעים מחדש
איך שוב התאכזבנו…
ובאותה נשימה מזכירים לעצמנו
ש… למה בכלל ציפינו
טריקי ולא ממש נחמד…
כל מה שצריך זה
להסכים לקבל שהאנרגיה החדשה
מזמינה אותנו לצפות לטוב ביותר.
כן, ויותר מתמיד בימים אלה
כשהכל מרגיש לא יציב וקצת כאוטי
לצפות לטוב ביותר,
באמת.
חשיבה חיובית זה נהדר,
מטרתה לחבר אתכם לתדר הזה
של ציפייה לטוב ביותר שיקרה,
וזה אכן יקרה.
וכך הוא.
כל כך הרבה אני שומעת מסביבי
את המילים חשיבה חיובית.
מדברים המון על להכיר תודה, [חשיבה חיובית,למה זה לא עובד לך]
להוקיר
ולהיות בהודיה.
בעיני,
הבסיס
להודיה והכרת תודה
היא הערכה.
איך אפשר להיות בהודיה ולהוקיר
את חיינו אם אנחנו לא מעריכים
את העובדה שאנחנו כאן, וקיבלנו חיים?
קשה מאד להכיר תודה, להוקיר ולהיות בהודיה
כאשר אנחנו
♥ לא מעריכים את החיים שקיבלנו
♥ לא מעריכים את העובדה שאנחנו כאן,
ע"פ כדור הלכת המופלא הזה
♥לא מעריכים את עצמנו
♥ את בני הזוג שלנו
♥ את מקום העבודה שלנו שהוא מקור הפרנסה שלנו
♥ את האחים, ההורים, המשפחה.
♥ את הממשלה
♥את השכנים שלנו
כשאנחנו מעריכים משהו
אנחנו נצפה ממנו לטוב ביותר
לדוגמא: כאשר אני מעריכה את הילד שלי,
את היכולות שלו
אני אצפה ממנו לטוב ביותר
ובסה"כ הוא יענה לי על הציפיות שלי
כאשר אני מצפה שהילד שלי יאכזב אותי,
הוא יענה על הציפיות שלי, ויאכזב.
ילד אוהב את הוריו,
רוצה לרצות אותם
ולעמוד בציפיות שלהם…
כאשר אני מעריכה את החיים שלי
אני מצפה מהם לטוב ביותר,
מצפה שהטוב ביותר יקרה
עבורי
אבל הכוונה היא להעריך את החיים שלי
ככה, כמו שהם! לא עם בעל אחר,
עבודה אחרת, משכורת אחרת, גוף אחר,
בית אחר וכו…
המטרה של חשיבה חיובית
היא לשנות את ברירת המחדל
שהתרגלנו אליה
גלגולים ע"פ גלגולים
ברירת המחדל אמרה שאנחנו
מצפים להתאכזב,
מצפים שהרע ביותר יקרה,
מצפים למעט
ומסבירים זאת דרך הצורך
"להיות ריאלים,
עם הרגליים על הקרקע"
עם יד על הלב:
מי בחיים שלכם
שוב ושוב
אתם מצפים שיאכזב אתכם?
בן הזוג?
אחד הילדים?
קולגה?
אחד ההורים?
וזה קטע,
כי למרות הצפייה שלנו להתאכזב
אנחנו בכל פעם מופתעים מחדש
איך שוב התאכזבנו…
ובאותה נשימה מזכירים לעצמנו
ש… למה בכלל ציפינו
טריקי ולא ממש נחמד…
כל מה שצריך זה
להסכים לקבל שהאנרגיה החדשה
מזמינה אותנו לצפות לטוב ביותר.
כן, ויותר מתמיד בימים אלה
כשהכל מרגיש לא יציב וקצת כאוטי
לצפות לטוב ביותר,
באמת.
חשיבה חיובית זה נהדר,
מטרתה לחבר אתכם לתדר הזה
של ציפייה לטוב ביותר שיקרה,
וזה אכן יקרה.
וכך הוא.