חשיבות המיתולוגיות ומה הן בדיוק

[לגוטל]

חשיבות המיתולוגיות ומה הן בדיוק

נראה שיש פה כמה חדשים ושהפורום מתעורר לחיים שוב... האם ראגנרוק הגיע סוף סוף?

בכל מקרה, זה הזמן המתאים להתחיל כמה דיונים. מה היא ההשפעה של המיתולוגיות על התרבות שלנו? האם הן רק מקור קדום לספרות הפנטזיה והמד"ב של ימיינו, או שהן חלק חשוב בהתפתחות התרבות של בני האדם, והן מראות את ההתקדמות שלנו ביצירה ובמוסר תוך כדי סיפורים דמיוניים עם לקח ורצון ללמד אותנו את ההבדל בין טוב לרע. סיפורים מהסוג הזה יש הרבה, ורובם לא שייכים לקטגוריה 'מיתולוגיה', כי מבחינתנו סיפור מיתולוגי הוא קשור לקובץ סיפורים שעוסק באלים של עם מסויים. אז האם זה עושה טוב לסיפור המיתולוגי שהוא תחת ההגדרה של משהו פגאני? האל היחיד גירש את האלים הרבים... ואת הסיפורים עליהם ועל הגיבורים שחיו בתקופה שלהם הוא לקח וערך, ולחלק הוא לא התייחס והמתין שימותו לבדם. אבל בתקופה של התעוררות התרבות והידע החופשי מה שנשאר מהמיתולוגיות צץ שוב, האם הוא ראוי להתייחסות אקדמאית רצינית יותר? עוד דבר שחשוב לדיון בנושא הזה, הוא מה היה חשיבות הסיפור המיתולוגי בעידן הפגאני. הפולחנים היו דבר אחד, הדבר המציאותי מבחינת התרבות של הפגאנים, והסיפורים היו דבר אחר. אותם סיפרו או שרו במשתה, ולוחמים בגלל היו רוצים להיות כמו האלים והגיבורים עליהם הסיפורים המיתולוגים מדברים. השאלה שלי היא האם אתם חושבים שלסיפורים הללו הייתה חשיבות גדולה יותר בשבילם? האם זו הייתה הדרך של התרבות שלהם להתבטא, כך שהחשיבות שלה צריכה להיות גדולה יותר באם אנחנו חוקרים את העמים הפגאנים, ולא צריך רק להסתכל על הטקסים שעשו ועל המלחמות וכו'. אשמח לשמוע את דעתכם על הנקודות האלו.

 

[israely1]

דעתי !

אני אישית מסתכל על סיפור מיתולוגי כמו שאני מתייחס ליצירה של בטהובן או לציור של פיקאסו.... או אפילו כמו לשיר של להקת הרוק האהובה עליי... אני חושב שמה שיפה במיתולוגיות השונות זה הסיפורים שרק אפשר להשכיל מהם... שאפשר ללמוד מהם דברים על העולם ... ודברים על האדם... תחשבו על זה.. שאנשים חכמים של אותה תקופה המציאו את הדמויות הכל כך מורכבות האלו ועם האופי השונה של כל אחת , רק כדי שיוכלו לפנוךת לבני האדם בדרך יותר משעשעת בעייני המיתולוגיה היא דרך למידה מאוד טובה... היתה לה גם השפעה עצומה כמו שהיום אנשים מתפללים לה' וזה נותן להם כח לעשות דברים למרות שלדעתי האלוהים הזה שכולם מדברים עליו לא בידיוק קיים. אני חושב על לוחמים יווניים שהתפללו לארס כדי שיציל אותם או להרמס שישמור עליהם או פוסידון או כל אל אחר לדעתי למרות שרק בילבלתי פה את המח.. המיתולוגיה היא יצירה סיפרותית שפשוט יצאה מכלל פרופורציות ותפסה חלק כזה עצום שהיום כל העולם שלנו מונע על ידה כי בתאחלס....התורה , הברית החדשה, והקוראן ממש לא שונים מהאודיסאה של הומרוס..לדוגמא... לא ככה?

 

[לגוטל]

אנחנו חושבים ככה

אבל המוסד האקדמאי לא נראה מתייחס ברצינות למיתולוגיות, או שאני טועה? אני אשמח אם מישהו ייתן מידע בנושא. אני לא מכיר התייחסות רצינית מעבר ל'דמיון פגאני'.

 

[Y. Welis]

המיתולוגיה נלמדת היום בשתי רמות

במישור האקדמי-השוואתי והאנתרופולוגי, וברמה האישית יותר, הרוחנית. אני מאמין שהעיסוק באחד בהכרח מוביל לשני - כלומר יש משהו מרתק בלימוד (או אפילו קריאה לשם הנאה), שבהכרח משפיע על הצד האישי, האמונתי, והשאיפה הפנימית להגיע להתעלות רוחנית, כפי שהיא מודגמת במסעם של כל גיבורי המיתוסים ('המיתוס האחיד' שהגדיר קמפבל ב'הגיבור בעל אלף הפנים'). הופעת האל היחיד אולי צימצמה את חשיבות המיתוס הישן, אבל לא הכחידה אותה, והמיתוס שב ועלה ביצירות האומנות, החל מ'גן העדן האבוד' שכתב הכומר האנגליקני מילטון, ועד התקופה המודרנית (כמו אצל טולקין, שקרא למיתוס של הנצרות 'מיתוס אמת' וראה ביצירה-המשנית מתת אלוהית שהאדם קיבל מעצם היותו ברוא בצלם). לדעתי המיתולוגיה תיארה כמה דברים - את מבנה העולם והחוקים שלו, כפי שהיו ידועים אז; את שאיפת חיפוש האמת של האדם, שמיוצג בסיפורי הגיבור (ה-quest), וכן משהו קמאי יותר שקשור באמונה - אולי זה משהו ביולוגי ומובנה בתודעה, כי לפני כמה שנים התגלה במוח 'מרכז אמונה'.