חשיבות המשיכה בזוגיות
חברים יקרים.
רציתי לשתף אתכם בהתלבטות שלי ולשמוע מה דעתכם.
אז ככה, הנושא הוא החשיבות של המשיכה בין בני הזוג בתחילת הקשר.
אני בשנים האחרונות הולכת עם איזו תאוריה שלאחרונה מנסים לערער לי ורציתי לשמוע מה דעתכם. התאוריה אומרת שהמשיכה אל בן הזוג בתחילת הקשר משמעותית בשביל שהקשר הזה יחזיק מעמד לאורך השנים. תפסתי את זה כמו בסיס טוב לבניין שאחר כך נבנה והיסודות שלו טובים. ושזה להבדיל מקשר עם חברה טובה בו מספיקה התאמה וסטייט אוף מיינד משותף, לעומת זה בקשר הזוגי משיכה טובה זה דבר הכרחי. חשבתי שגם כשהקשר עם הזמן באופן טבעי גובה את ירידת התשוקה וההתרגשות וכל מה שאנו מכנים התאהבות די נגמר, עדיין הזיכרון בראש של מה שהיה בהתחלה, זה משהו שיכול לסייע לחזק את התשוקה והמשיכה גם בהמשך.
אז איך אני מגדירה משיכה? הקואווצ'רית שלי חושבת שמספיקה נשיאת חן, כלומר לא להרתע. היא אומרת שאם נדרג משיכה בין 0 ל 100 ואפס יציין דחייה מוחלטת ו 100 יציין משיכה היסטרית ותשוקה מושלמת, אז 50 מציין בעיניה נשיאת חן וזה מספיק לדעתה ליצירת זוגיות משמעותית (כמובן בתנאי שיש התאמה במדדים שאינם משיכה) המתבססת על ערכים משותפים, כבוד ואהבה.
אני לעומתה מאמינה שעל פי דירוג הסולם שלה אני רוצה עבור עצמי לפחות את ה 75 וחושבת שזה בסיס חשוב לבניין שציינתי.
אז מה דעתכם? עד כמה חשוב הדלק ההתחלתי הזה? באמת הסתפקות בנשיאת חן, כפי שמקובל במגזר הדתי למשל, היא מספיקה בהנחה שיש חברות טובה, כבוד, ערכים משותפים וכו'? מה המדד בין 0 ל 100 בעיניכם?
אוסיף במאמר מוסגר שלצערי ניזונתי בילדותי והתבגרותי מקיטש של ספרים וסרטים רומנטיים כמו גם שירים רומנטיים ואני חושבת שזה עיוות קצת את תפיסת המציאות שלי של איך צריך להרגיש בקשר זוגי. אולי בגלל זה המדד שלי עומד על 75 ולא על 50?
אשמח לשמוע את דעתכם
חברים יקרים.
רציתי לשתף אתכם בהתלבטות שלי ולשמוע מה דעתכם.
אז ככה, הנושא הוא החשיבות של המשיכה בין בני הזוג בתחילת הקשר.
אני בשנים האחרונות הולכת עם איזו תאוריה שלאחרונה מנסים לערער לי ורציתי לשמוע מה דעתכם. התאוריה אומרת שהמשיכה אל בן הזוג בתחילת הקשר משמעותית בשביל שהקשר הזה יחזיק מעמד לאורך השנים. תפסתי את זה כמו בסיס טוב לבניין שאחר כך נבנה והיסודות שלו טובים. ושזה להבדיל מקשר עם חברה טובה בו מספיקה התאמה וסטייט אוף מיינד משותף, לעומת זה בקשר הזוגי משיכה טובה זה דבר הכרחי. חשבתי שגם כשהקשר עם הזמן באופן טבעי גובה את ירידת התשוקה וההתרגשות וכל מה שאנו מכנים התאהבות די נגמר, עדיין הזיכרון בראש של מה שהיה בהתחלה, זה משהו שיכול לסייע לחזק את התשוקה והמשיכה גם בהמשך.
אז איך אני מגדירה משיכה? הקואווצ'רית שלי חושבת שמספיקה נשיאת חן, כלומר לא להרתע. היא אומרת שאם נדרג משיכה בין 0 ל 100 ואפס יציין דחייה מוחלטת ו 100 יציין משיכה היסטרית ותשוקה מושלמת, אז 50 מציין בעיניה נשיאת חן וזה מספיק לדעתה ליצירת זוגיות משמעותית (כמובן בתנאי שיש התאמה במדדים שאינם משיכה) המתבססת על ערכים משותפים, כבוד ואהבה.
אני לעומתה מאמינה שעל פי דירוג הסולם שלה אני רוצה עבור עצמי לפחות את ה 75 וחושבת שזה בסיס חשוב לבניין שציינתי.
אז מה דעתכם? עד כמה חשוב הדלק ההתחלתי הזה? באמת הסתפקות בנשיאת חן, כפי שמקובל במגזר הדתי למשל, היא מספיקה בהנחה שיש חברות טובה, כבוד, ערכים משותפים וכו'? מה המדד בין 0 ל 100 בעיניכם?
אוסיף במאמר מוסגר שלצערי ניזונתי בילדותי והתבגרותי מקיטש של ספרים וסרטים רומנטיים כמו גם שירים רומנטיים ואני חושבת שזה עיוות קצת את תפיסת המציאות שלי של איך צריך להרגיש בקשר זוגי. אולי בגלל זה המדד שלי עומד על 75 ולא על 50?
אשמח לשמוע את דעתכם