"חשיבות עצמית" -

[איל נתנאל]

"חשיבות עצמית" - ../images/Emo35.gif ../images/Emo20.gif

צמד המילים "חשיבות עצמית" מככב כאן במשמעויות רבות, לעיתים אף סותרות, והייתי מבקש שתחדדו לי את השימוש שאתם עושים בהן. או במילים אחרות

- למה את/ה מתכוונ/ת כשאת/ה משתמש/ת במושג "חשיבות עצמית"? האם כשאת/ה משתמש במילים "חשיבות עצמית" את/ה מתכוונ/ת למהות אנרגטית מסויימת שמתבטאת כ.. א. רגש? ב. מחשבה? ג. רצון? ד. פעולה פיזית? ה. שילוב של חלקם יחד? ו. שילוב של כולם יחד? ובמילים ממש אחרות

- בחלוקת האדם למרכזים אנרגטיים (צ'אקרות), אשמח אם תנסה/י להתבונן ולחוש את "החשיבות העצמית" בכל אחד מהמרכזים שלך בנפרד, ותתאר/י מצב של "חשיבות עצמית" אשר מתקיים במרכז אחד בלבד, אך אינו מתקיים במרכזים האחרים שלך באותה עת (נסה/י לכנות מצב זה בשם). נסה/י לתאר מצב של "חשיבות עצמית" אשר בו אם היית מתקן/משנה מרכז אחד בלבד, המצב הכולל שלך היה "ללא חשיבות עצמית". תודה ובאהבה, איל

 

[נ ו ל י ה]

רצון? רגש? יצר? מחשבה? צ'קרות?

שלום לך. דבר ראשון, החשיבות העצמית מחולקת ל2 חלקים, וחלק אחד ממנה הוא לא דבר שיש בהכרח להיפטר ממנו. החלק הראשון והגדול של החשיבות העצמית, הוא זה הגורם לך להתפעל מעצמך על כל צעד ושעל, הוא זה הגורם לך להרגיש נעלב, הוא זה הגורם לך להתבייש בעצמך, הוא זה הגורם לך להרגיש פגוע, הוא זה הגורם לך להרגיש חשוב יותר מאחרים וכו'. תקרא לזה 'רגש', 'רצון', 'מחשבה', תקרא לזה באיזה שם שאתה רוצה, ותדביק את זה לאיזה צ'קרה שאתה רוצה, זה לא משנה את העובדה שאנו צריכים להפטר ממנו וכמה שיותר מהר. החלק השני של החשיבות העצמית, הוא זה הנותן לך הערכה עצמית, בעזרתה אתה יש לך את היכולת לפעול ולעשות דברים, בלעדיה, אין אנו אלא כלום. דון חואן אומר שיש לאדם שתי נפשות, נפש אחת היא שלו, והנפש השנייה של הטורף. את החלק הראשון של החשיבות העצמית, דון חואן משייך לנפש של הטורף. נוליה.

 

[אחת בדרך]

יופי, אבל לא ענית לשאלה.

 

[נ ו ל י ה]

אני חייב לענות? ../images/Emo12.gif

 

[אחת בדרך]

לא.

סתם ציפיה שהיתה לי לדיון ענייני.

 

[נ ו ל י ה]

אמרתי לך כבר שלא להניח הנחות לגביי

כשאני מגיב להודעה, אני לא תמיד מגיב לענין. לפעמים אני רואה צורך לחדד זווית מסוימת של הנושא.

 

[איל נתנאל]

אתה מתאר חוויה רגשית בעיקרה.

האם זה כך, או שאתה מזהה גם חשיבות עצמית מסוגים אחרים?

 

[נ ו ל י ה]

איל נתנאל היקר..

מצטער שאתה רואה את החשיבות העצמית כחוויה רגשית. החשיבות העצמית אינה קשורה לכל רגש שהוא, היא קשורה רק לדבר אחד, לעוצמה, או יותר נכון לאובדן עוצמה. הרגשות שאדם מרגיש כאשר החשיבות העצמית שלו עולה על גדותיה, הן רק ביטוי משני לאובדן העוצמה.

 

[איל נתנאל]

יופי. תאר בבקשה מצב מודעותי שלך...

שאתה מכנה "חשיבות עצמית" או לדבריך - אובדן עוצמה (כל אובדן עוצמה הוא "חשיבות עצמית"?), שהוא הביטוי העיקרי ולא הביטוי הרגשי המשני שתארת.

 

[נ ו ל י ה]

תסלח לי....

אבל הנושא הוא לא על האני, אלא על העצמי. החשיבות עצמית, קשורה למקום הימצאה של מקודת המאסף, ולא להיפך. ב. חשיבות עצמית גורמת לדילדול מאגרי האנרגיה, אבל לא כל אובדן אנרגיה בא כתוצאה של החשיבות עצמית. ג. מה שגורם לכך שאני יושב עתה מול המחשב ועונה על השאלה שלך, היא החשיבות העצמית, כי בלעדיה הייתי מנצל את הזמן שלי לדברים חשובים יותר. לסיום: ציטוט מדון חואן. --חשיבות עצמית היא האויב הגדול של האדם. מה שמחליש אותו היא תחושת העלבון על ידי המעשים והפשעים של אחיו בני האדם. חשיבות עצמית דורשת שאדם יבלה את מרבית חייו נעלב ממשהו או ממישהו.

 

[אחת בדרך]

אני והחשיבות העצמית שלי

כמו שאני מנסה להבין את החשיבות העצמית שלי, זה נראה כמו מן מנגנון כמעט מכאני: כשאני קשורה למשהו-> הוא חשוב לי -> יש לו ערך עבורי-> אני מזדהה איתו -> הוא "חלק" ממני -> אני מגנה עליו. אחרי שהמנגנון הזה הופעל, ברגע שיש איזה שהוא איום חיצוני (או פנימי) על אותו דבר, אני מתגייסת להלחם על "זכותו" של המשהו הזה להתקיים בתוכי ועל "זכותי" לבסס את זהותי עליו. אם זכיתי בקרב, אני נקשרת לאותו דבר עוד יותר, ומזדהה איתו עוד יותר. אם הפסדתי בקרב, אותו הדבר. כל התהליך המכאני הזה, וגם הקרבות שקשורים בביסוס שלו, צורכים ממני אנרגיה. קשה לי מאד לזהות את ה"חשיבות העצמית" כתדר אנרגטי עצמאי. זהו בנתיים, לגבי החלק הראשון של השאלה שלך. לגבי החלק השני - אני הולכת לחפש את החשיבות העצמית בגוף, אם אני אמצא אולי יהיו לי תשובות. תודה על תשומת לבך אחת בדרך

 

[איל נתנאל]

אחת בדרך.. ../images/Emo13.gif את כותבת..

"כשאני קשורה למשהו-> הוא חשוב לי -> יש לו ערך עבורי-> אני מזדהה איתו -> הוא "חלק" ממני -> אני מגנה עליו" לקחתי את מה שאת מתארת לעולם שלך והחיבור שלך ל"דרך הלוחמים" שכפי שהדבר משתקף לי מההודעות שלך בפורום. "דרך הלוחמים": את קשורה אליה. היא חשובה לך. יש לה ערך עבורך. את מזדהה איתה. היא חלק ממך. את מגנה עליה.. את אפילו משקיעה לא מעט אנרגיה כדי להמשיך ולצעוד בה. אבל בניגוד ל "חשיבות עצמית" שאת חשה כאינה רצויה לך, על דרך הלוחמים אינך מוותרת. ויש לי תחושה שיש עוד דברים רבים בחייך שמשתלבים במנגנון שתארת, וגם עליהם לא היית מוותרת. לכן, אם אפשר, תני לי בבקשה דוגמאות מחייך, שמתארות את המנגנון ה"מכני" באותם מצבים שאינם רצויים לך, ומה מייחד אותם כשונים ממצבים שכן רצויים לך. נסי לתאר לי בכל שלב את המהות שקיימת שם (רצון, מחשבה, רגש, פעולה). באיזה שלב של התהליך את מזהה את ה"חשיבות עצמית" (ההיא שאת מבקשת לוותר עליה). תודה

איל

 

[אחת בדרך]

אני אכן קשורה לדרך הלוחמים

וזה גרם לי לקונפליקט רציני מאד יום אחד כשהתבקשתי על ידי זכר מסויים לעזוב את הדרך ולהיות איתו. עוד לא לגמרי פתרתי את הקונפליקט הספציפי הזה, ככה שקשה לי לפרט עליו יותר. בנוגע לדוגמאות "פשוטות" יותר - (פשוט, אבל ארוך טיפה) הייתי במועדון וגבר מסוים הזמין אותי לרקוד. רקדתי איתו ותוך כדי הריקוד הוא חיזר אחרי נמרצות. כדי לא לפגוע בו אבל לצאת מזה, שיכנעתי אותו שאני לסבית. בסופו של דבר הוא קנה את זה. [הכנסתי לתוך הזהות שלי מרכיב של "אני לסבית"]. מסתבר שלאותו בחור היתה חבורה שלמה של גברברים בלתי מושכים בעליל שאיתה הוא הגיע, והם כולם עטו עלי לברר האם אכן אני לסבית או שסתם נפנפתי את החבר שלהם. התחלתי להסביר להם בצורה מפורטת מאד איך התחלתי, ואיך נראית החברה שלי, ולמה היא לא איתי - נקשרתי לדמות שיצרתי לי והתחלתי להפיח בה חיים. היא הפכה חשובה לי כי באותו רגע היא הגנה על האינטרס שהיה לי להפטר מהבחור הזה. בשלב מסוים של הערב ההצקות שלהם היו כבר ממש ברמת הטרדה. הרגשתי שאם הייתי פשוט אומרת לבחור המקורי שהתחיל איתי "שמע, אתה לא הטעם שלי, עזוב", כבר הייתי רוקדת כל הערב ונהנית במקום לעמוד פה ולתת הרצאות על מיניות אלטרנטיבית. יכולתי גם להגיד להם "תשמעו, אני לא לסבית אבל לא באלי על החבר שלכם ולא בא לי עליכם גם", אבל החשיבות העצמית שלי מנעה ממני לסגת באותו רגע, כי היה לי לא נעים שיחשבו שאני שקרנית, ולכן נאלצתי בסופו של דבר פשוט ללכת הביתה. אם, למשל, לא הייתי קשורה מלכתחילה לדימוי שלי את עצמי כ"אחת בדרך בן -אדם נחמד שלא פוגע באנשים" - הייתי אומרת לאותו בן אדם "לא מתאים לי, עזוב", לא נכנסת לתוך כל הסיפור הזה ולא מגיעה לאותו מקום שאליו הגעתי. הנסיון שלי לשמר את הדימוי העצמי ה"נחמד" שלי, ולא לפגוע בחשיבות העצמית שלי, גרם לי להכנס לתוך מסכת של שקרים שלא הצלחתי לשלוט בה ועוד יותר להסתבך עם הדימוי העצמי החדש שיצרתי לעצמי, וגם כאן החשיבות העצמית שלי עדיין לא נתנה לי "לפוצץ את הבועה" ולחזור לנקודת האפס, שבה יכולתי להמשיך בתוכנית המקורית של הערב - לרקוד. שאלה: מה אתה למד מהדוגמא שלי ושל אחרים? תודה על תשומת לבך אחת בדרך

 

[זרעים של א ו ר]

../images/Emo13.gif

לא קיבלתי מספיק מידע מהסיפור שהיה לך עם ה"זכר" שביקש ממך לעזוב את הדרך. אין לי דיעה או מחשבה על זה כי זה יכול להיות המון דברים שונים ומשונים. לגבי המסיבה: זה משעשע. אני יכולה לראות מקומות דומים בחיי. יש מעין מודל כזה שאנחנו כה מתאמצים לטפח ולגדל אותו. בגלל זה כתבתי פה שחלק מסויים בחשיבות עצמית נדמית לי כמו הערצה לאליל נעורים, הגנה על משהו דמיוני ורחוק מהמציאות. בעצם, כשאני חושבת על זה ברצינות, אני עושה את זה מלא בלי לשים לב. מפיחה חיים בתדמית של מי שהייתי רוצה מאוד מאוד מאוד שיחשבו שאני. לו רק היה אפשר לכתוב את זה על תג ולהצמיד לחולצה, ולגמור עם המאמץ הבלתי נלאה הזה המאמץ הזה להגן על התדמית ההיא גורם לי לפעמים לשקר, לשכוח מהמטרות שלי, להיות עצובה, להפעיל מניפולציות רגשיות, לעשות דברים שאני לא באמת רוצה לעשות. מה שאני מציעה לעשות כדי לפרק את התבנית הזו, זה להבין יותר ויותר מה היא ה"תדמית ההיא" שאנחנו מטפחים", לפרטי פרטים.(בכתיבה, מחשבה, התבוננות, שיתוף מול פרטנר) ואז אפשר להסתכל בה ביתר בהירות ודיוק ואולי גם לשחרר אותה לאט

 

[אחת בדרך]

העניין עם ייקוש

כמו שאני מבינה אותו, אחד הדברים בייקוש הוא האפשרות שלנו להבין שאנו מציגים דמויות ממילא, ולכן להציג בכוונה דמויות שונות שמשרתות את המטרה האסטרטגית שלנו, אבל בלי להזדהות עם הדמויות הללו. התחושה האישית שלי אומרת שמילת המפתח ב"חשיבות העצמית" היא ההזדהות. ההזדהות היא שנותנת לי את התחושה שאני לא לבד בעולם הזה, גם אם כל מה שאני מזדהה איתו הוא השתקפות של העצמי שלי כפי שהוא נראה בעיני. תודה על תשומת לבך אחת בדרך

 

[איל נתנאל]

../images/Emo24.gif

ביקשתי לקבל מידע על ארועים של חשיבות עצמית על מנת לבחון הנחיה מסויימת על הזדהות עם רצונות, רגשות, מחשבות, פעולות. כתבתי כאן מספר אסוציאציות כדי להמחיש את ההנחיה. כל קשר בין הדמויות למציאות מקרי בהחלט

"אני אכן קשורה לדרך הלוחמים וזה גרם לי לקונפליקט רציני מאד, יום אחד כשהתבקשתי על ידי זכר מסויים לעזוב את הדרך ולהיות איתו. עוד לא לגמרי פתרתי את הקונפליקט הספציפי הזה, ככה שקשה לי לפרט עליו יותר" 1. הזדהות עם אמונה: אני קשורה/לא קשורה לדבר מסויים 2. הזדהות עם אמונה: משהו יכול להיות בקונפליקט עם משהו 3. הזדהות עם אמונה: קונפליקט מסויים הוא חלק ממני 4. הזדהות עם אמונה: אני פותרת קונפליקט 5. הזדהות עם אמונה: דבר כלשהו רציני יותר מדבר אחר "בנוגע לדוגמאות "פשוטות" יותר - (פשוט, אבל ארוך טיפה) הייתי במועדון וגבר מסוים הזמין אותי לרקוד. רקדתי איתו ותוך כדי הריקוד הוא חיזר אחרי נמרצות." 6. הזדהות עם רגש: אני מחוזרת. "כדי לא לפגוע בו אבל לצאת מזה, שיכנעתי אותו שאני לסבית. בסופו של דבר הוא קנה את זה. [הכנסתי לתוך הזהות שלי מרכיב של "אני לסבית"]." 7. הזדהות עם אמונה: מישהו (שהוא לא אני) גורם לי להרגיש לחוצה 8. הזדהות עם אמונה: אני חייבת להגיב "מסתבר שלאותו בחור היתה חבורה שלמה של גברברים בלתי מושכים בעליל שאיתה הוא הגיע, והם כולם עטו עלי לברר האם אכן אני לסבית או שסתם נפנפתי את החבר שלהם." 9. הזדהות עם רגש: מישהו לא מושך אותי 10. הזדהות עם אמונה: מישהו יכול למשוך/לא למשוך אותי "התחלתי להסביר להם בצורה מפורטת מאד איך התחלתי, ואיך נראית החברה שלי, ולמה היא לא איתי - נקשרתי לדמות שיצרתי לי והתחלתי להפיח בה חיים. היא הפכה חשובה לי כי באותו רגע היא הגנה על האינטרס שהיה לי להפטר מהבחור הזה." 11. הזדהות עם רגש: אני חייבת להפטר ממישהו 12. הזדהות עם רגש: גרמתי לעצמי משהו רע "שלב מסוים של הערב ההצקות שלהם היו כבר ממש ברמת הטרדה. הרגשתי שאם הייתי פשוט אומרת לבחור המקורי שהתחיל איתי "שמע, אתה לא הטעם שלי, עזוב", כבר הייתי רוקדת כל הערב ונהנית במקום לעמוד פה ולתת הרצאות על מיניות אלטרנטיבית." 13. הזדהות עם רגש: יכולתי להיות יותר מתוחכמת 14. הזדהות עם רגש: היום אני יותר חכמה 15. הזדהות עם רגש: נדפק לי הערב וזה רע 16. הזדהות עם אמונה: אני יודעת למה נדפק לי הערב יכולתי גם להגיד להם "תשמעו, אני לא לסבית אבל לא באלי על החבר שלכם ולא בא לי עליכם גם", אבל החשיבות העצמית שלי מנעה ממני לסגת באותו רגע, כי היה לי לא נעים שיחשבו שאני שקרנית, ולכן נאלצתי בסופו של דבר פשוט ללכת הביתה. 16. הזדהות עם אמונה: משהו מונע ממני לקחת אחריות 17. הזדהות עם רגש: לא נעים לי 18. הזדהות עם רגש: אין לי ברירה אם, למשל, לא הייתי קשורה מלכתחילה לדימוי שלי את עצמי כ"אחת בדרך בן -אדם נחמד שלא פוגע באנשים" - הייתי אומרת לאותו בן אדם "לא מתאים לי, עזוב", לא נכנסת לתוך כל הסיפור הזה ולא מגיעה לאותו מקום שאליו הגעתי. 19. הזדהות עם רגש: אני קשורה לדימוי מסויים 20. הזדהות עם רגש: אני חייבת לעשות משהו להפטר מדימוי מסויים 21. הזדהות עם אמונה: להיות "נחמד" לא פוגע באנשים 22. הזדהות עם אמונה: הסיפור הזה לא נכון לי הנסיון שלי לשמר את הדימוי העצמי ה"נחמד" שלי, ולא לפגוע בחשיבות העצמית שלי, גרם לי להכנס לתוך מסכת של שקרים שלא הצלחתי לשלוט בה ועוד יותר להסתבך עם הדימוי העצמי החדש שיצרתי לעצמי, וגם כאן החשיבות העצמית שלי עדיין לא נתנה לי "לפוצץ את הבועה" ולחזור לנקודת האפס, שבה יכולתי להמשיך בתוכנית המקורית של הערב - לרקוד. 23. הזדהות עם אמונה: החשיבות העצמית שלי יכולה להפגע ממשהו 24. הזדהות עם אמונה: החשיבות העצמית שלי לא רוצה בטובתי 25. הזדהות עם אמונה: אם הייתי פועלת אחרת הייתי ממשיכה לרקוד 26. הזדהות עם אמונה: אם הייתי רוקדת הייתי ממשיכה להנות 27. הזדהות עם רגש: לרקוד יותר כיף לי מלהרגיש שקרנית או לסבית ....

איל

 

[אחת בדרך]

אוקיי, עכשיו תורי?

ברשותך, לקחתי את התרגיל אופליין, גם בגלל שזה ארוך, וגם בכלל שזה חפר לי בנשמה. וול, קיבלתי רשימה של 144 הזדהויות. חלקן מטרידות אותי יותר. חלקן פחות. הרבה חומר למחשבה. הרבה חומר לשיחזור. עוד לא לגמרי ברור לי איך החשיבות העצמית נכנסת בכל אלמנט שמצאתי, אבל אני אמצא. או שלא. אניווי, תודה, באמת תודה על תשומת לבך אחת בדרך

 

[בועז קלמן]

בשבילי

זה הערך שאני נותן למחשבה, שהופך אותה לרגש. זו יכולה להיות מחשבה שלי או של מישהו אחר, זה לא משנה.. מה שמשנה זו הדרך שאני שופט אותה, כאן הרצון נכנס לפעולה, אני יכול לרצות להחשיב את עצמי פחות מדי ולהפגע, או להחשיב את עצמי יותר מדי ולפגוע, וככה החשיבות העצמית יוצרת אנרגיה לא טובה, התנצחויות עד אינסוף..

 

[איל נתנאל]

אתה מתאר ח"ע בעיקר כמצב רגשי?

 

[בועז קלמן]

לא,

אני מתאר חשיבות עצמית בעיקר כהסכמה עם מחשבה, הסכמה שהופכת את המחשבה לחלק ממני, זה יכול להיות לטובה או לרעה.. כמו שאמרתי בהודעה הקודמת זו לא חייבת להיות המחשבה שלי, אלא כל מחשבה. המצב הרגשי מגיע אחר כך, כאשר אני שופט את עצמי לגבי אותה מחשבה. אני מתאר לעצמי שזה לא מובן לגמרי, כשאני אומר מחשבה, אני מתכוון למחוות קטנות שאני מקבל מהסביבה, חיוך או פרצוף כועס.. ומשייך את המחשבה של האחר למצב הרגשי שלי.. והרי לי חשיבות עצמית.