מבזקי צופר
New member
חשיפה: כיצד בדתה המשטרה את עלילת הדם נגד וולס
מסמך מזעזע החושף כיצד בדתה משטרת ירושלים, בראשות הדובר, שמוליק בן רובי, את עלילת הדם נגד ולס מאת :שמואל קופר - צופר בכתבה הנוכחית נביא ציטוטים מתוך עדותה של עליזה ארוך, חוקרת במשטרת ירושלים, שלה ניתן אחד התפקידים העיקריים בהצגה המבישה של עלילת הדם שרקמה המשטרה נגד ישראל ולס ובאמצעותה יצאה למסע הסתה אנטישמי מכוער נגד כל ציבור החרדים לדבר ה´. בחקירת הראשית סיפרה עליזה ארוך שולס פרץ בבכי במהלך חקירתו על ידה, סיפור שנועד לשכנע את בית המשפט שמדובר באקט של "חרטה" על כך ש"רצח" את תינוקו. בחקירה הנגדית, שואל אותה עו"ד אביגדור פלדמן, הכיצד לא ציינה זאת בדו"ח הכתוב של החקירה ורק אח"כ – כלומר, בשלב גיבוש עלילת הדם – "נזכרה" בכך: ש: באיזה שלב של החקירה הוא (ולס) פרץ בבכי? ת: לא יודעת. באחד השלבים. אני יושבת וכותבת לי? ש: בחקירה הזו הוא לא מודה? בשום דבר שהחשדת אותו? ת: הכל כתוב הערת הכותב: ולס לא הודה בכלום במשטרה, וה"הודאה" שעל פיה הורשע, הוצאה מפיו במרמה ובכזב, ע"י שוטר בשם אבי בריקמן, כפי שראינו בכתבה קודמת. ש: את בשלב זה חשדת בו? ת: כן ש: והוא מוסר חקירה על פני שני עמודים שעיקרה הטענה שהתינוק קיבל מכה שלא בכוונה? ת: טען מה שטען. הכל כתוב ש: אני מפנה אותך למשל לשו´ 14, שו´ 17, שו´ 31 ת: או קי ש: הטיעון שלו הוא שהוא נענע את התינוק והתינוק נפל והוא קיבל מכה לא רצונית? ת: הוא אמר ´אז הוא בכה ואז הפסיק לבכות. בכה לא הרבה. היו כמה שניות שבכה´. ש: הטענה העיקרית שהתינוק קיבל מכה שלא בכוונה, זה נכון? ת: אני מקריאה מה שהוא אמר ש: תקראי ותעני לשאלה האם זו היתה גרסתו בניגוד לטענה שהוא חבט בו בכוח. הוא לא אישר שחבט בו? ת: נכון ש: וזה לאורך שני עמודי החקירה? ת: מה שהוא אמר כתבתי ש: למרות שהוא לא מודה פתאום הוא פורץ בבכי. כמו שאת חוקרת זה לא הנחקר הראשון שחקרת. גם אני זה לא החקירה הראשונה שראיתי ולא ראיתי חוקר שלא ירשום החשוד פרץ בבכי משום שזה יכול להצביע על תודעת אשמה. יכול להצביע על דבר שהוא מסתיר. איך זה לא רשמת בשלב זה החשוד פרץ בבכי? ת: לא רשמתי ש: הוא מכחיש. למה שיפרוץ בבכי? אנשים שפורצים בבכי בהסתמך על הנסיון הלא קצר שלי הם אנשים שמתוודים. שפתאום הוא לא יכול להכיל את האשמה והיא פורצת החוצה בבכי? ת: אני לא פסיכולוגית. אני בסה"כ חוקרת ולא מפרשת את הרגשות למה ואיך בכה פה . אני אומרת עובדה הוא בכה. ש: אני אומר לך לא היה ולא נברא. אני אומר לך שאם היה פורץ בבכי היית רושמת את זה והיה צריך להיות לזה איזה שהם סימוכין בהודעה? ת: הוא בכה ואני עומדת על כך ואני לא ילדה קטנה. ש: הזמינו אתך כי את מתמצאת בפרשת מולדובה? מה זה מולדובה? ת: סיפור דומה. התעללות בתינוק שהתינוקת שוכבת כמו פגר. ש: את חקרת את הפרשה? ת: הצוות שלי ש: ז"א שמלכתחילה מרחף מעל הסיפור הזה אפשרות של התעללות בתינוק? ת: כן הערת הכותב: מכאן מתברר שכבר בשלב זה הבינו גורמים בכירים במשטרת ירושלים, הידועים ב"אהבת" החרדים שלהם, שנפלה בידם הזדמנות של אב אומלל ומבולבל, אברך חרדי, מן התאונה הטרגית שאירעה לבנו – והם החליטו להתחיל לרקום את עלילת הדם. ש: וולס מספר לך סיפור של נפילה לא רצונית. את אומרת לו שאת לא מאמינה לו? ת: לא זוכרת אם אמרתי לו. שאלתי אותו עוד שאלה ועוד שאלה. ש: מהנסיון שלך כחוקרת כשהנחקר אומר לך דברים שאינם תואמים את ההרגשה שלך את לא אומרת לו אתה משקר? ת: יכול להיות שכן אבל אני לא זוכרת אם במקרה זה אמרתי או לא אמרתי. ש: האם הרמת את קולך עליו? ת: לא לא ש: האם אמרת לו במהלך החקירה שתעצרי אותו, שהוא ייעצר? ת: יכול להיות בסיטואציה כזו ואחרת אמרתי לו. ש: האם נכון שאמרת עליו חבל עליך נשמה טובה שלי? את משתמשת הרבה במילה נשמה? ת: יכול להיות. אני לא כותבת את כל מה שאני אומרת ש: האם לא נכון שאמרת לו חבל עליך. אתה תשב בבית סוהר עם פושעים ואנסים? ת: לא אמרתי ש: את חוקרת והיית מתוסכלת. הוא מספר מבחינתך סיפור שלא היה ולא נברא. על נפילה לא רצונית. ואת מאמינה שמדובר בהתעללות. איך את משכנעת אותו לדבר? ת: אני עושה כל שלאל ידי כדי לשכנע ולהביא למתן עדות ש: לא תגידי לו תלך לבית סוהר. תשב עם פושעים ואנסים. אתה בחור טוב. נשמה טובה? ת: לא יודעת אם אמרתי דבר כזה. לא יודעת מאיפה אתה לוקח את זה? ש: מאיפה את חושבת הבאתי את זה.אני לא הייתי שם אבל היה שם מישהו אחר? ת: מי שמכיר אותי יודע בדיוק איזה אדם אני ועד כמה אני מנוסה ועד כמה ההליך הזה לא אני ש: אני מבין שאת לכל אורך הדרך עד הסיום חשת אליו בכל זאת רגשות אמהיים, נכון? ת: בחיי ש: מתי חלפו הרגשות האלה? ת: לא חלפו. אני נהגתי בו בכבוד. בתחושה של לא לפגוע בו ובאמת באמת תסתכל לי בעינים, אמרתי די לו. הוא עבר מה שהוא עבר. אני לא צריכה להוסיף. ש: לא רצית לפגוע בו פגיעה מיותרת? ת: בחיי ותאמין לי. ש: כמעט והייתי מאמין לך לולא ראיתי מה שאמרת לתקשורת. המשך בתגובה>>>
מסמך מזעזע החושף כיצד בדתה משטרת ירושלים, בראשות הדובר, שמוליק בן רובי, את עלילת הדם נגד ולס מאת :שמואל קופר - צופר בכתבה הנוכחית נביא ציטוטים מתוך עדותה של עליזה ארוך, חוקרת במשטרת ירושלים, שלה ניתן אחד התפקידים העיקריים בהצגה המבישה של עלילת הדם שרקמה המשטרה נגד ישראל ולס ובאמצעותה יצאה למסע הסתה אנטישמי מכוער נגד כל ציבור החרדים לדבר ה´. בחקירת הראשית סיפרה עליזה ארוך שולס פרץ בבכי במהלך חקירתו על ידה, סיפור שנועד לשכנע את בית המשפט שמדובר באקט של "חרטה" על כך ש"רצח" את תינוקו. בחקירה הנגדית, שואל אותה עו"ד אביגדור פלדמן, הכיצד לא ציינה זאת בדו"ח הכתוב של החקירה ורק אח"כ – כלומר, בשלב גיבוש עלילת הדם – "נזכרה" בכך: ש: באיזה שלב של החקירה הוא (ולס) פרץ בבכי? ת: לא יודעת. באחד השלבים. אני יושבת וכותבת לי? ש: בחקירה הזו הוא לא מודה? בשום דבר שהחשדת אותו? ת: הכל כתוב הערת הכותב: ולס לא הודה בכלום במשטרה, וה"הודאה" שעל פיה הורשע, הוצאה מפיו במרמה ובכזב, ע"י שוטר בשם אבי בריקמן, כפי שראינו בכתבה קודמת. ש: את בשלב זה חשדת בו? ת: כן ש: והוא מוסר חקירה על פני שני עמודים שעיקרה הטענה שהתינוק קיבל מכה שלא בכוונה? ת: טען מה שטען. הכל כתוב ש: אני מפנה אותך למשל לשו´ 14, שו´ 17, שו´ 31 ת: או קי ש: הטיעון שלו הוא שהוא נענע את התינוק והתינוק נפל והוא קיבל מכה לא רצונית? ת: הוא אמר ´אז הוא בכה ואז הפסיק לבכות. בכה לא הרבה. היו כמה שניות שבכה´. ש: הטענה העיקרית שהתינוק קיבל מכה שלא בכוונה, זה נכון? ת: אני מקריאה מה שהוא אמר ש: תקראי ותעני לשאלה האם זו היתה גרסתו בניגוד לטענה שהוא חבט בו בכוח. הוא לא אישר שחבט בו? ת: נכון ש: וזה לאורך שני עמודי החקירה? ת: מה שהוא אמר כתבתי ש: למרות שהוא לא מודה פתאום הוא פורץ בבכי. כמו שאת חוקרת זה לא הנחקר הראשון שחקרת. גם אני זה לא החקירה הראשונה שראיתי ולא ראיתי חוקר שלא ירשום החשוד פרץ בבכי משום שזה יכול להצביע על תודעת אשמה. יכול להצביע על דבר שהוא מסתיר. איך זה לא רשמת בשלב זה החשוד פרץ בבכי? ת: לא רשמתי ש: הוא מכחיש. למה שיפרוץ בבכי? אנשים שפורצים בבכי בהסתמך על הנסיון הלא קצר שלי הם אנשים שמתוודים. שפתאום הוא לא יכול להכיל את האשמה והיא פורצת החוצה בבכי? ת: אני לא פסיכולוגית. אני בסה"כ חוקרת ולא מפרשת את הרגשות למה ואיך בכה פה . אני אומרת עובדה הוא בכה. ש: אני אומר לך לא היה ולא נברא. אני אומר לך שאם היה פורץ בבכי היית רושמת את זה והיה צריך להיות לזה איזה שהם סימוכין בהודעה? ת: הוא בכה ואני עומדת על כך ואני לא ילדה קטנה. ש: הזמינו אתך כי את מתמצאת בפרשת מולדובה? מה זה מולדובה? ת: סיפור דומה. התעללות בתינוק שהתינוקת שוכבת כמו פגר. ש: את חקרת את הפרשה? ת: הצוות שלי ש: ז"א שמלכתחילה מרחף מעל הסיפור הזה אפשרות של התעללות בתינוק? ת: כן הערת הכותב: מכאן מתברר שכבר בשלב זה הבינו גורמים בכירים במשטרת ירושלים, הידועים ב"אהבת" החרדים שלהם, שנפלה בידם הזדמנות של אב אומלל ומבולבל, אברך חרדי, מן התאונה הטרגית שאירעה לבנו – והם החליטו להתחיל לרקום את עלילת הדם. ש: וולס מספר לך סיפור של נפילה לא רצונית. את אומרת לו שאת לא מאמינה לו? ת: לא זוכרת אם אמרתי לו. שאלתי אותו עוד שאלה ועוד שאלה. ש: מהנסיון שלך כחוקרת כשהנחקר אומר לך דברים שאינם תואמים את ההרגשה שלך את לא אומרת לו אתה משקר? ת: יכול להיות שכן אבל אני לא זוכרת אם במקרה זה אמרתי או לא אמרתי. ש: האם הרמת את קולך עליו? ת: לא לא ש: האם אמרת לו במהלך החקירה שתעצרי אותו, שהוא ייעצר? ת: יכול להיות בסיטואציה כזו ואחרת אמרתי לו. ש: האם נכון שאמרת עליו חבל עליך נשמה טובה שלי? את משתמשת הרבה במילה נשמה? ת: יכול להיות. אני לא כותבת את כל מה שאני אומרת ש: האם לא נכון שאמרת לו חבל עליך. אתה תשב בבית סוהר עם פושעים ואנסים? ת: לא אמרתי ש: את חוקרת והיית מתוסכלת. הוא מספר מבחינתך סיפור שלא היה ולא נברא. על נפילה לא רצונית. ואת מאמינה שמדובר בהתעללות. איך את משכנעת אותו לדבר? ת: אני עושה כל שלאל ידי כדי לשכנע ולהביא למתן עדות ש: לא תגידי לו תלך לבית סוהר. תשב עם פושעים ואנסים. אתה בחור טוב. נשמה טובה? ת: לא יודעת אם אמרתי דבר כזה. לא יודעת מאיפה אתה לוקח את זה? ש: מאיפה את חושבת הבאתי את זה.אני לא הייתי שם אבל היה שם מישהו אחר? ת: מי שמכיר אותי יודע בדיוק איזה אדם אני ועד כמה אני מנוסה ועד כמה ההליך הזה לא אני ש: אני מבין שאת לכל אורך הדרך עד הסיום חשת אליו בכל זאת רגשות אמהיים, נכון? ת: בחיי ש: מתי חלפו הרגשות האלה? ת: לא חלפו. אני נהגתי בו בכבוד. בתחושה של לא לפגוע בו ובאמת באמת תסתכל לי בעינים, אמרתי די לו. הוא עבר מה שהוא עבר. אני לא צריכה להוסיף. ש: לא רצית לפגוע בו פגיעה מיותרת? ת: בחיי ותאמין לי. ש: כמעט והייתי מאמין לך לולא ראיתי מה שאמרת לתקשורת. המשך בתגובה>>>