חשיפה ראשונה -כמהה לתגובות כנות
תקשיב.אני...הכל מתפרק לי בין הידיים. אני מסתכלת על השעון. חמש ועשרים. חמש ארבעים. שש. שמונה. אני נשכבת במיטה, שוב מבט חטוף אל המראה, לראות האם עדיין לא איבדתי את הסקס אפיל הילדותי שלי. מסירה את הבוקסר הגברי, נושמת. מציצה לרגליים ונוגעת. רק מוודאה שהן עדיין עומדות בקריטריונים. בוהה בחדר. נזכרת. המחשבות מתחילות לרוץ. במה אני אבחר הפעם? כמו גלגל מהר יותר מתזוזת ארובת העין שלי, המחשבות מתחלפות לי ואני בלי משים שולפת איזו מחשבה לפני שנה. אני ואתה בחדר שלך. עומדים ואתה מחבק. בעדינות של מלאך. שכמה זה מדהים שבכל פעם שאני עוצמת עיניים אני אפילו לא מתאמצת והטוהר שלך עוטף אותי. אתה מרכך אותי במגע ומרקיד אותי בעדינות, ברכות לצלילי התקליט המיוחד שיכול להיות רק אצלך בעטיפה ישנה. אני מחזירה בחזרה למגירה ושולפת עוד אחת. העלת לי חיוך. לא רוצה להסחף יותר. הגלגל מסתובב בשנית. הבחירות מתחילות להצטמצם, אני מרגישה קצת לחוצה הפעם.. הזמן הולך ואוזל.. תפסתי. יום שני. אחת בלילה. הגעת באופן ספונטני. זה מישהו אחר הפעם. יש לך בירה וגיטרה ביד. מחייכת המון. היה מדהים המון. חוזרת לחדר. תקשיב.. הכל מתפרק לי . אני .. אני לא מצליחה להבין. הסושי של הצהריים החליק לי רק עכשיו בגרון. לקחתי לגימה מהמים. שלפתי אקמול מהמגירה. אני לא עומדת בזה. לא עומדת בתקופה. שמישהו יציל אותי. בבקשה. אני מרגישה קטנה לעוצמה הזו, אני מרגישה שקטה לרעש כאן, אני מרגישה עייפה לאומץ של כולם, אני מרגישה תשושה למאמץ, אני מרגישה בוגרת לשטויות שלכם, אני מרגישה שבעה לעצבים שלכם. אני מרגישה שמישהו פה טעה. וזאת לא אני. מישהו פה מפספס את המטרה. מישהו פה מחטיא פעם אחר פעם אחר פעם. אתם לא אוהבים עד הסוף, אתם לא נושמים כדי לחיות, אתם לא נותנים כדי לרצות. לא רוצה לחיות בשביל שבעתיד יהיה טוב. רוצה שיהיה טוב עכשיו..
תקשיב.אני...הכל מתפרק לי בין הידיים. אני מסתכלת על השעון. חמש ועשרים. חמש ארבעים. שש. שמונה. אני נשכבת במיטה, שוב מבט חטוף אל המראה, לראות האם עדיין לא איבדתי את הסקס אפיל הילדותי שלי. מסירה את הבוקסר הגברי, נושמת. מציצה לרגליים ונוגעת. רק מוודאה שהן עדיין עומדות בקריטריונים. בוהה בחדר. נזכרת. המחשבות מתחילות לרוץ. במה אני אבחר הפעם? כמו גלגל מהר יותר מתזוזת ארובת העין שלי, המחשבות מתחלפות לי ואני בלי משים שולפת איזו מחשבה לפני שנה. אני ואתה בחדר שלך. עומדים ואתה מחבק. בעדינות של מלאך. שכמה זה מדהים שבכל פעם שאני עוצמת עיניים אני אפילו לא מתאמצת והטוהר שלך עוטף אותי. אתה מרכך אותי במגע ומרקיד אותי בעדינות, ברכות לצלילי התקליט המיוחד שיכול להיות רק אצלך בעטיפה ישנה. אני מחזירה בחזרה למגירה ושולפת עוד אחת. העלת לי חיוך. לא רוצה להסחף יותר. הגלגל מסתובב בשנית. הבחירות מתחילות להצטמצם, אני מרגישה קצת לחוצה הפעם.. הזמן הולך ואוזל.. תפסתי. יום שני. אחת בלילה. הגעת באופן ספונטני. זה מישהו אחר הפעם. יש לך בירה וגיטרה ביד. מחייכת המון. היה מדהים המון. חוזרת לחדר. תקשיב.. הכל מתפרק לי . אני .. אני לא מצליחה להבין. הסושי של הצהריים החליק לי רק עכשיו בגרון. לקחתי לגימה מהמים. שלפתי אקמול מהמגירה. אני לא עומדת בזה. לא עומדת בתקופה. שמישהו יציל אותי. בבקשה. אני מרגישה קטנה לעוצמה הזו, אני מרגישה שקטה לרעש כאן, אני מרגישה עייפה לאומץ של כולם, אני מרגישה תשושה למאמץ, אני מרגישה בוגרת לשטויות שלכם, אני מרגישה שבעה לעצבים שלכם. אני מרגישה שמישהו פה טעה. וזאת לא אני. מישהו פה מפספס את המטרה. מישהו פה מחטיא פעם אחר פעם אחר פעם. אתם לא אוהבים עד הסוף, אתם לא נושמים כדי לחיות, אתם לא נותנים כדי לרצות. לא רוצה לחיות בשביל שבעתיד יהיה טוב. רוצה שיהיה טוב עכשיו..
הכי טוב זה להציל את עצמך