חשכה שקטה

[ריי]

חשכה שקטה

והצעקה שחדרה מכולם נצרחה בשפתי הקפוצות והכאב הקשה מכולם הפליג בדמעות מעיני ובנשיפה רכה, ברוח קלה החשיכו את חיי בשקט. בדממה כך , כך כיבו אותי.אותה אהבה

 

[* רוזבד]

מאוד מרגש

 

[קרני]

בחשיכה...

שומעים הרבה שקט, אבל אם ל רואים רק את החשיכה ומקשיבים לה גם, ניתן לשמוע המון שלא שמנו אליהם לב, כי התעמקנו בחשיכה... בהתחלה, החשיכה מוחלטת... אפילו מפחידה. היא לא מראה לנו כלום, וקרה כל כך... מרשה לנו לתרכז רק בה ובמה שיש לה להציע- קור, בדידות, עצבות, כאב... וכל החושים קופאים להצעות אלו. אחר כך, כשהזמן עובר ומתרגלים אליה, והיא לא ממש במרכז, אנחנו מתחילים לזהות דברים, לראות, להפעיל את שאר החושים שמפשירים להם לאיטם... אני ממש מבינה ומזדהה איתך ועםהכאב שלך. כתבת את זה עם המון כאב וצער, שרק מעצימים את הרגשות... את הסוף... אני יודעת שאני לפחות מיישירה מבט, מתעלמת מהחשיכה ומצפה שיהיה כבר אור, כי מישהו חייב להדליק אותו לא? (אם לא השמש, אז איזה ``גוי של שבת`` ) שיהיה לך המון אושר והרבה אהבה @ @ J U

 

[ריי]

תודה קרני

כן...אני מודעת ליתרונות החשכה... שלא תטעי בי ותחשבי שאני אדם עצוב. אני לא. אבל לפעמים ...החשכה משתלטת. ויפה יש בך היכולת לראות את מה שהיא שהיא צופנת בתוכה. ``סודו של המדבר טמון בידיעה שהוא צופן בחובו מקור מים``...(הנסיך הקטן)