בטעם פסיפלורה
New member
חשמל זורם בכפות ידיך
בוקר טוב, והרי החדשות ועיקר תחילה מפי פריפוני גאלאתיה. כתגובה על פעולתם הראשונית (והמלוכלכת) של כוחות הקואליצה הגברית שכללו - "לא לשלוח סמסים", "לא להתקשר" והגרוע ביותר "להתקשר דקה לפני". הדייט. כוחותינו הגיבו ותקפו מטרות בעומק השטח. כל מטוסינו שבו בשלום. ונעבור לכלכלה... אז למה? למה הם לא מתקשרים? זה פשוט לא בהיר ובהחלט לא נהיר. הרי, אתה כבר נמצא איתי בקשר. אני רוצה לדעת מה קורה איתך. אתה איכשהו במידת מה, חשוב לי. אתה יודע מה, יותר מזה אני אוהבת לשמוע את הקול שלך בטלפון. כבר עשית לי את זה בדייט הראשון. ברור לשנינו שאחרי מה שאני עשיתי לך (למרות שכמובן לא יותר מדי - הרי איתכם אי אפשר ישר להנות! לא לא. צריך לחכות אחרת ישר תרוצו לספר איך ומה בדיוק היה לכם אתמול בלילה. וכאן זה יגמר מבחינתכם. מאוד מהר. בערך כמו שהיה אתמול בלילה) באותם רגעים קסומים (הרגשתי את החבר הקטן שלך נלחץ אלי) שם ליד הדלת שלי היה משהו. התקשרת יום אחרי! את זה כבר למדת. לא הפנמת שזה לא מספיק. תזמין אותי לעוד דייט. מצד שני. אני מבינה למה אתה לא מתקשר. אולי זה כי אתה פוחד שאם תתקשר יותר מדי אז אני לא ארצה אותך. הרי מי תרצה עלוקה אובסיסבית עם תסביך אדיפוס? בטח שלא פרסיפוני. אז אתה צודק. אל תתקשר. אולי בכל זאת? רק קצת? למה במלחמה הזו, בין שני המינים כ"כ קשה למצוא את הקו הדק? אני בטוחה שאני לא היחידה שסובלת. אנא - קומו אחיותי וחלקו איתי את סבלותיכן. אחי (אם אני כבר פה אז מילא) דברו איתי.. אני יודעת שגם לכם קשה למצוא את הקו. ובקיצור, במילים פשוטות יותר, למי שיש שאלות, מענות טענות על טלפונים, מי למי כמה ולמה, איך עושים את זה ומתי עושים את זה... זה השבוע לעשות את זה! שלכם, או בעצם, רק שלי. ושלה (האצבע המורה שלי) פרסיפוני.
בוקר טוב, והרי החדשות ועיקר תחילה מפי פריפוני גאלאתיה. כתגובה על פעולתם הראשונית (והמלוכלכת) של כוחות הקואליצה הגברית שכללו - "לא לשלוח סמסים", "לא להתקשר" והגרוע ביותר "להתקשר דקה לפני". הדייט. כוחותינו הגיבו ותקפו מטרות בעומק השטח. כל מטוסינו שבו בשלום. ונעבור לכלכלה... אז למה? למה הם לא מתקשרים? זה פשוט לא בהיר ובהחלט לא נהיר. הרי, אתה כבר נמצא איתי בקשר. אני רוצה לדעת מה קורה איתך. אתה איכשהו במידת מה, חשוב לי. אתה יודע מה, יותר מזה אני אוהבת לשמוע את הקול שלך בטלפון. כבר עשית לי את זה בדייט הראשון. ברור לשנינו שאחרי מה שאני עשיתי לך (למרות שכמובן לא יותר מדי - הרי איתכם אי אפשר ישר להנות! לא לא. צריך לחכות אחרת ישר תרוצו לספר איך ומה בדיוק היה לכם אתמול בלילה. וכאן זה יגמר מבחינתכם. מאוד מהר. בערך כמו שהיה אתמול בלילה) באותם רגעים קסומים (הרגשתי את החבר הקטן שלך נלחץ אלי) שם ליד הדלת שלי היה משהו. התקשרת יום אחרי! את זה כבר למדת. לא הפנמת שזה לא מספיק. תזמין אותי לעוד דייט. מצד שני. אני מבינה למה אתה לא מתקשר. אולי זה כי אתה פוחד שאם תתקשר יותר מדי אז אני לא ארצה אותך. הרי מי תרצה עלוקה אובסיסבית עם תסביך אדיפוס? בטח שלא פרסיפוני. אז אתה צודק. אל תתקשר. אולי בכל זאת? רק קצת? למה במלחמה הזו, בין שני המינים כ"כ קשה למצוא את הקו הדק? אני בטוחה שאני לא היחידה שסובלת. אנא - קומו אחיותי וחלקו איתי את סבלותיכן. אחי (אם אני כבר פה אז מילא) דברו איתי.. אני יודעת שגם לכם קשה למצוא את הקו. ובקיצור, במילים פשוטות יותר, למי שיש שאלות, מענות טענות על טלפונים, מי למי כמה ולמה, איך עושים את זה ומתי עושים את זה... זה השבוע לעשות את זה! שלכם, או בעצם, רק שלי. ושלה (האצבע המורה שלי) פרסיפוני.
