תותים ונקטרינות
New member
חששות גדולים בתחילת תהליך
שלום לכולן,
אני חדשה פה כפי שהכותרת מעידה.
אני ניצבת בתחילת התהליך. עשיתי את הבדיקות והכנות הטכניות שבנקי הזרע דורשים ועכשיו אני עומדת על הסף ולא מעיזה לחצות.
יש לי הרבה פחדים (המון). חלקם נוגעים לתהליך עצמו של כניסה להריון וההריון עצמו- קושי לקבל החלטה בבחירת התורם (מפאת אילוצים כלכליים זה יהיה תורם ישראלי כך שצבע שיער וגובה זה פחות או יותר כל מה שיש לי לעבוד איתו), המתח העצום שבטיפולי פוריות ואז ההריון עצמו - לעבור אותו לבד מבלי שיהיה מי שילטף לי את הבטן .. או מי שילווה אותי לבדיקות. (אמא שלי היא לא אופציה וגם חברות לא ממש יוכלו למלא את התפקיד הזה).
אבל זו רק ההתחלה כי אחריה יהיה תינוק והפחדים שממלאים אותי הם רבים ומגוונים:
-כיצד אפרנס? לא תהיה לי עזרה כלכלית מהמשפחה. אני משתכרת 7500 בחודש וגרה בשכירות. היום, כשזו רק אני, אני מסתדרת יחסית בסדר אבל האם אוכל לפרנס ילד?
-מה יקרה אם חס וחלילה אחלה במשהו רציני? מי יטפל בילד שלי אז? (שוב, ההורים שלי יוכלו לעזור מעט מאוד).
ומה אם הילד יחלה? (אני לא מתכוונת לשפעת)
אם אצטרך להפסיק לעבוד האם אוכל ולהחזיק אותו ואותי מבחינה כלכלית וטכנית ובעיקר- ריגשית?
וגם אם הכל יהיה ממש בסדר- איך אתמודד עם הבדידות שיש בהורות יחידנית?
איך אקבל לגמרי לבד החלטות הרות גורל?
ואיך אתמודד עם העומס והעייפות שאין מהם אפילו לא שעה של מנוחה, כמו שיש להורים משותפים שעושים תורניות בטיפול בילדים בזמן שהשני משלים שעות שינה?
זה המקום לציין שאני ממש לא מעוניינת בהורות משותפת מהרבה סיבות זה פשוט לא מתאים לי. ברור לי שאני רוצה לעשות ילדים ושאני מעדיפה לבד עפ"י כלמיני אלטרנטיבות. עדיין - יש המון חששת.
אגב, אני הולכת לטיפול רגשי והוא עוזר לי מאוד להבין מה חשוב לי ומה לא ולהכיר את הפחדים שלי וכו.
אשמח לשמוע מכן עיצות, מילות הרגעה או אזהרה אם צריך. איך התמודדתן עם החששות האלו אצלכן? איזו הכנה נפשית עשיתן לפני תחילת התהליך ומה אתן יכולות לומר ממרום הניסיון?
תודה רבה לעונות
שלום לכולן,
אני חדשה פה כפי שהכותרת מעידה.
אני ניצבת בתחילת התהליך. עשיתי את הבדיקות והכנות הטכניות שבנקי הזרע דורשים ועכשיו אני עומדת על הסף ולא מעיזה לחצות.
יש לי הרבה פחדים (המון). חלקם נוגעים לתהליך עצמו של כניסה להריון וההריון עצמו- קושי לקבל החלטה בבחירת התורם (מפאת אילוצים כלכליים זה יהיה תורם ישראלי כך שצבע שיער וגובה זה פחות או יותר כל מה שיש לי לעבוד איתו), המתח העצום שבטיפולי פוריות ואז ההריון עצמו - לעבור אותו לבד מבלי שיהיה מי שילטף לי את הבטן .. או מי שילווה אותי לבדיקות. (אמא שלי היא לא אופציה וגם חברות לא ממש יוכלו למלא את התפקיד הזה).
אבל זו רק ההתחלה כי אחריה יהיה תינוק והפחדים שממלאים אותי הם רבים ומגוונים:
-כיצד אפרנס? לא תהיה לי עזרה כלכלית מהמשפחה. אני משתכרת 7500 בחודש וגרה בשכירות. היום, כשזו רק אני, אני מסתדרת יחסית בסדר אבל האם אוכל לפרנס ילד?
-מה יקרה אם חס וחלילה אחלה במשהו רציני? מי יטפל בילד שלי אז? (שוב, ההורים שלי יוכלו לעזור מעט מאוד).
ומה אם הילד יחלה? (אני לא מתכוונת לשפעת)
אם אצטרך להפסיק לעבוד האם אוכל ולהחזיק אותו ואותי מבחינה כלכלית וטכנית ובעיקר- ריגשית?
וגם אם הכל יהיה ממש בסדר- איך אתמודד עם הבדידות שיש בהורות יחידנית?
איך אקבל לגמרי לבד החלטות הרות גורל?
ואיך אתמודד עם העומס והעייפות שאין מהם אפילו לא שעה של מנוחה, כמו שיש להורים משותפים שעושים תורניות בטיפול בילדים בזמן שהשני משלים שעות שינה?
זה המקום לציין שאני ממש לא מעוניינת בהורות משותפת מהרבה סיבות זה פשוט לא מתאים לי. ברור לי שאני רוצה לעשות ילדים ושאני מעדיפה לבד עפ"י כלמיני אלטרנטיבות. עדיין - יש המון חששת.
אגב, אני הולכת לטיפול רגשי והוא עוזר לי מאוד להבין מה חשוב לי ומה לא ולהכיר את הפחדים שלי וכו.
אשמח לשמוע מכן עיצות, מילות הרגעה או אזהרה אם צריך. איך התמודדתן עם החששות האלו אצלכן? איזו הכנה נפשית עשיתן לפני תחילת התהליך ומה אתן יכולות לומר ממרום הניסיון?
תודה רבה לעונות
