חששות מהצבא...

[נגה84]

חששות מהצבא...

שלום לסהר ולכולם... יש לי בעיה קטנה. אני היום בכיתה י"ב, בת 18. המצב שלי לא רע בכלל. אבל לאחרונה אני מוטרדת מהגיוס שלי לצבא, ואסביר מדוע. מגיל 0 אני ממש מורעלת על הצבא, ותמיד ידעתי שאני אגיע רחוק !!! הייתי בכושר מעולה, (עד היום) וידעתי שאני אעשה משהו שהכי קרוב לקרבי., אפילו אולי טייסת! העניין הוא שעל אף פרופיל 97, לא קיבלתי בכלל תפקידים "קרביים" או הדרכה - שהם התפקידים הקרובים ביותר לקרבי, בגלל שבצו הראשון ציינתי שאיני מעוניינת להיות מדריכה, בזמנו לא ידעתי שזה יחסום לי את כל האפשרויות, והיות ולא היה לי שום ניסיון קודם בזה, לא חשבתי שאני אוכל להיות מדריכה. בקיצור, חסמתי לי את כל הדלתות, ולא עזרו הניסיונות שלי לשנות את רוע הגזירה... שלחתי פקסים והכל אבל שום דבר לא עזר. מה שכן, הלכתי למיונים של חיל-הרפאה והתקבלתי ל"חובשת" במטרה ללוות את החיילים במסעותיהם, או משהו כזה. העניין הוא כזה, אני באה עם גישה חיובית מאוד לצבא, כמו שאמרתי אני מה"מורעלים", אבל אני יודעת מראש שאני אתאכזב. למה? כי בפנים בפנים יש בי החמצה נוראית. אני, שחלמתי להיות טייסת או משהו כזה, שכל החיים שלה עסקה בספורט והצטיינה, הולכת להיות חובשת מרפאה. זה די מדכא. אני רואה את אחי התאום שהולך לגיבוש לסיירת מטכ"ל ומנסה להסתיר את הקינאה שלי אליו. אם הייתי בן, גם אני היייתי הולכת לתרום ככה. אבל ....לא. מה עוד? היום יש לי "מעמד" גבוה- אני מצטיינת בלימודים, יש לי חברות, באמת טוב. אבל בצבא אנייודעת ש"המעמד" שלי יירד, כי קודם כל הצבא מתייחס חרא לבנות, וגם לא משנה שם מה הציונים שלך... עוד משהו שממש מטריד אותי, מבחינה חברתית: לפני התיכון חשבתי שהתיכון זה ההזדמנות שלי להכיר אנשים חדשים ולמצוא חברים לחיים, אבל התברר לי שטעיתי , רוב החבר´ה בתיכון הם ממש בלעעעעע סנובים ומגעילים. אז מי מבטיח לי שזה לא ייקרה גם בצבא? אני רוצה להכיר אנשים חדשים וחברות לחיים , לבלות איתן בימי שישי , (סוג כזה של חברות) אבל מי מבטיח לי שזה ייקרה? ועוד משהו שממש מטריד אותי: היום אני בת 18, נהנת מהחיים, יוצאת לבלות, הכל טוב ויפה. הצבא זאת ההכנה האחרונה לקראת היצאה לחיים. זה אומר שזהו , נגמרת לי התקופה הכי יפה בחיים, אני יוצאת מגיל ההתבגרות, וזה ממש דבר שמבאס אותי, פעם אחת אפילו בכיתי בגלל זה. אני פשוט לא מסוגלת לחשוב שזהו, זה ייגמר אוטוטו! אתם מבינים? אני לא רוצה בכלל "לצאת לחיים", ומהרגע שמתגייסים לצבא מתחילים להתקרב לשנות ה 20 וזה אשכרה מפחיד אותי!!!!!!!! טוב יש לי עוד המון חששות והכל....מקווה שתענו לי, ואולי אכתוב את מה שעוד יש לי על הלב בפעם אחרת...... תודה, תודה ושוב תודה!!!!!!! מכל ה-

 

[kaban]

תגובה

יש לי כמה דברים להגיד לך הקורס אליו את מיועדת הוא קורס טוב ובעיקר למי שמורעלת על הצבא ואפילו עם רצון להתקדם ולהיות מדריכה הוא יכול לעזור. את יכולה להיות חובשת בגדוד או ביחידה לוחמת ואז את קרובה לשטח ולחיילים ומרגישה אחת מהם, את יכולה, אם תהיי טובה ותרצי להיות מדריכה בבוהס לרפואה צבאית שזה תפקיד מעניין ומאתגר ובנוסף יש לך אפשרות להתקדם ולהיות קצינת ארגון רפאוה בתפקידים מגוונים מאד. כשאני התגייסתי נשלחתי בניגוד לרצוני ולמרות שלמדתי והכל לחיל תחזוקה והרגשתי אכזבה רבה אך לאחר שהתאמצתי ונשארתי להדרכה היה לי שירות סדיר מרתק (אחרי זה המשכתי מספר שנים נוספות בתפקיד אחר). כך שאין זה הזמן להתאכזב עדיין מבחינה חברתית את תפגשי מגוון רב של אנשים, חלקם אולי יראו לך סנובים ומגעילים, חלקם אולי יראו אחרת אבל אני מניח כי תמצאי כאלו שיתאימו לך מבחינה זו או אחרת ולגבי סוף התקופה היפה בחיים... תראי אין ספק ששנות העשרה הן מופלאת אבל אני יכול להגיד לך במרומי גילי המזדקן כי שנות ה 20 צפנו חוויות רבות שאולי בעשור שלפניהם לא היו יכולות לקרות וגם הצבא יכול להכנס לעיתים לחוויות האלו - וגם מה שעושים אחרי הצבא - כך שלא הכל אבוד בהצלחה

 

[ש-ב-י]

שלום לך נועה/נוגה (איך שתרצי) ../images/Emo8.gif

אהלן, שמי שבי... קראתי את מה שכתבת, ואני יכול להבין אותך... אני שמח דבר ראשון שיש לך מוטיבציה ורעל לשרת ביחידה קרבית, כי לא כולן (מהבנות) כאלו... אני באמת מעריך מקרב לב את כל הבנות האלו שיש להן את האומץ ואת המסוגלות להיות לוחמות כמו כולם, ולתרום באמת משהו טוב למען המדינה מאשר פקידות... אבל זה לא אומר שאת צריכה להיות מאוכזבת... אני סיימתי טירונות 03 של שריון, ובגלל איזה סיפור בטירונות ביקשתי לצאת לקורסים, ועשיתי קורס רגמים (מרגמות) שזה מסייעת, ורציתי להוריד פרופיל, ואח"כ התחרטתי (עזבי, סתם סיפור ארוך), וכרגע שמו אותי זמני במטבח של החטיבה שלי ברמת הגולן, ועכשיו יש לי שוב מוטיבציה ורצון לחזור לקרבי, ואני רוצה אפילו אולי במהלך הזמן לצאת לקורס חובשים ולהיות חובש קרבי, ויש עוד המון אפשרויות הנאה בצבא, רק צריך לעסוק בתפקידים טובים בצבא... תדעי לך שמה שהעלה לי אתץ המורל והחזיר לי בי את המוטיבציה להילחם ולחזור לקרבי (כי זה ירד לי בגלל הסיפור שהיה בטירונות) היו 2 ידידות שלי שאחת מהן התגייסה לנח"ל חי"ר, ואחת התגייסה למג"ב... אז זאת בעצם העצה שלי אלייך: אם כבר חלמת להיות טייסת, ואת עדיין רוצה לתרום לשירות הקרבי, למה שלא תבקשי אולי לשרת במג"ב או בנח"ל או משהו כזה? תיחשבי כלוחמת, תקבלי משכורת של לוחמים, ותעשי בדיוק את כל מה שהבנים עושים... אני לא מאמין שמזלזלים בבנות כמו שאת טוענת פה, כי ידידה שלי (זאת שבנח"ל) אמרה שהיא ביקשה מהם לשרת ביחידה קרבית, והציעו לה נח"ל חי"ר, והיא רצתה את זה והלכה על זה, ואומנם היא עושה שנתיים וחצי שירות סדיר ולא שנה ותשע, אבל תאמיני לי שאח"כ היא תוכל להתגאות במה שהיא עשתה... פשוט יש בנות שלא מתאימות לשרת בקרבי, אז שמים אותן כפקידות או משהו כזה, אבל אם את מתאימה ואת באמת רוצה, ואת חושבת שתהיי מסוגלת: תראי להם את הרעל הזה, את המוטיבציה הזאת שיש לך, ואולי זה מה שיעזור לך... תוכלי אח"כ אולי לצאת לקורס מכ"יות, ולהיות מכ"ית בנות של לוחמות שבאות גם, זה נראה לי אחלה!!! לגבי החברות: אף-אחד לא יכול להבטיח לך שתכירי אנשים... זה הרבה (בין היתר) תלוי בך באיך שתתייחסי אליהן, איך שתתנהגי? איך שתראי את עצמך לבנות שיהיו איתך? וכמו שקב"ן אמר: יש טיפוסים שייראו לך מגעילים, ויש כאלו שייראו לך נורמליים, את זה את תבחרי כבר למי להתחבר... ככה זה בכל מקום, אבל רוב הסיכויים שתכירי חברות, כי תהיי איתן בטירונות 4 חודשים, ותעשי איתן מסעות, תישני איתן באוהל, תעזרו אחת לשנייה, תעשי איתן מטווחים, אז בזמן כזה סביר להניח שתכירי חברות (לא יודע אם טובות, אבל חברות שבטוח שתוכלו לצאת לבלות בימי שישי)!!! תנסי לבקש ואולי זה עדיין יילך לך... שיהיה לך בהצלחה, ואם תרצי כמובן לעדכן אותנו בשינויים, נשמח לשמוע (אני בעיקר)!!! המון המון בהצלחה!!! ו... "כל הכבוד לצה"ל"...

שלך, שבי ה-

.

 

[oshratush]

שבי

אתה כותב מגניב ומייעץ כמו שצריך, יש לי שאלות אלייך בקשר ללוחמת בנח"ל בלי שום קשר לפורום הזה אשמח אם יש לך אי סי קיו תצור איתי קשר 50796329

 

[ש-ב-י]

תודה לך אושרתו´ש... ../images/Emo13.gif

תודה רבה על המחמאה, ואני שמח לדעת שאני כותב מגניב ומייעץ כמו שצריך... אז... השארתי לך הודעה באיי.סי.קיו, ומקווה שייצא לנו לדבר בהזדמנות, כי מחר אני חוזר לבסיס, ואם תרצי לדבר יותר מאוחר, אני יהיה פה בלילה בערך ב-23:30 או 00:00, אם תהיי פה, סבבה, נדבר באיי.סי.קיו שלי: 142728346, ותשאלי את השאלות שרצית לשאול אותי, אבל אני לא בטוח שאני אצליח לענות לך עליהן, כי ידידה שלי היא לוחמת בנח"ל, אני בשריון, אבל את יכולה לשאול אותי שאלות ואני ישאל את הידידה שלי ואענה לך כשאני יהיה בבית וכשתהייה לי תשובה... אז את מוזמנת להשאיר לי הודעות חופשי.. ביי ביי... שבי ה-

.

 

[סהר-תמיכה]

נגה יקרה...

אכן, תקופה שלפני גיוס, מטבעה מלווה בחששות רבים... הפחד מהלא נודע, השאלות שמטרידות, איפה תהיי, איך תסתדרי... זה נהדר שאת מגיעה לצבא עם גישה חיובית, אין ספק שגישה כזאת תעזור לך להפיק את המקסימום מכל תפקיד שתוצבי בו. אי אפשר להבטיח דבר לגבי העתיד.. לא לגבי התפקיד, לא לגבי חברות.. זה מסוג הדברים שחייבים להתנסות בהם כדי לקבל את התשובה לכך... את מתארת את התקופה הנוכחית כתקופה הכי יפה בחייך... ובהמשך למשפט הקודם... אולי תגלי שצפויה לך תקופה אפילו יותר טובה? זה נכון שההתבגרות מעוררת חששות... את כבר לא ילדה... אבל להתבגרות יש גם את הצדדים החיוביים שלה... כל מה שצריך זה להצטייד במעט סבלנות... ולראות... תרגישי חופשי להמשיך ולשתף, חמודה... אנחנו איתך...

 

[נגה84]

תודה לכולם...

העניין הוא שלא נותנים לי ללכת לקרבי מסיבה כלשהי...והפרופיל שלי 97, זה ממש מוזר...חבל שהצבא לא נותן לבנות שרוצות קרבי אפשרות לתרום...

 

[ש-ב-י]

היי...

אני לא מאמין שלא נותנים לבנות לתרום בקרבי, אמרתי לך: יש לי 2 ידידות לוחמות שעכשיו כרגע הן עושות טירונות 4 חודשים, עושות מסעות, עושות כל מה שבנים עושים, אחת לוחמת בנח"ל חי"ר, ואחת לוחמת במג"ב, ועובדה שזה מה שהן רצו, וזה מה שהן קיבלו... ניסית אולי לברר מה הסיבה שלא משבצים אותך ליחידה קרבית עם פרופיל 97? ניסית אולי לערער על זה? לבקש שזה מה שאת רוצה ויש לך את המוטיבציה הזאת, ולא משנה מה יהיה, זה מה שאת רוצה לעשות בצבא ולא להיות פקידה, תגידי שאת מאוד מעוניינת לתרום למדינה משהו, ויש לך רצון גדול לשרת ביחידה קרבית... אם את מעוניינת, תעדכני אותנו בשינויים... נשמח לשמוע!!! שלך, שבי ה-

.

 

[בנציון תלתל]

לוחמת במגב נכון

בנחל יש רק לוחמות בח"יר קל

 

[עילית33]

סליחה אבל...

אבל שנות העשרה "מופלאות"??? לחצים חברתיים הצורך להיות שונה מאחרים ומצד שני להיות כמו כולם לימודים שיפוט עצמי וחברתי על פי ציונים בלבול חברה סגורה יחסית תלות כלכלית בהורים תלות ריגשית בחברה קיבעון בתוך סטיגמות של בית הספר יש לך עוד כל כך הרבה לחוות- ואת רק מתחילה.. בהצלחה יקירתי- את רק מתחילה את החיים- תגידי תודה שזה ( גיל ההתבגרות")מאחורייך- זה היה כיף אבל עכשיו הולך להיות עוד יותר כיף.. בהצלחה לך

 

[נגה84]

עילית!

אוקיי כל מה שציינת נכון, אבל... את התעלמת מהדבר הכי טוב שיש בגיל ההתבגרות, החופש הזה, שבחיים לא יחזור, או לפחות לא בצורתו העכשווית... את אולי כבר שכחת אותו... זה החופש לעשות כמעט מה שבא לך בלי להתחייב לשום דבר ולאף אחד... זה הכיף הזה, אני לא יכולה להסביר אותו בידיוק של התחושה שמצד אחד את בוגרת וזוכה הרבה פעמים להתייחסות בוגרת, אך מהצד שני את עוד איפה שהוא "ילדה" - ואני לא יודעת מה איתך אבל אני מתה על התחושה הזאת, פשוט מתה עליה, ואני לא רוצה שהיא תיגמר לי בחיים..... למה את מתכוונת: "זה היה כיף אבל עכשיו הולך להיות עוד יותר כיף.."? את יכולה לפרט? ודרך-אגב אני עוד לא סיימתי את "זה", אז תני לי עוד להנות...

 

[עילית33]

למה שתיגמר?????

נגה, אני את החיים שלי חיה בחופש האמיתי- אני בוגרת בהחלט ( גם בגיל) אבל עדיין ילדה בהרבה מאוד חלקים פנימיים שבי- ואני מתה על התחושה הזו- ההבדל הוא אחד- אני בוחרת להיות כפי שאני רוצה , איפה שאני רוצה מתי שאני רוצה... אני לא כבולה להורים ( כפי שגיל ההתבגרות מחייב)- אני לא צריכה ללכת כל יום לבית ספר, אני לא צריכה להוכיח לעצמי או לאף אחד אחר כמה אני מצליחה בלימודים, לא צריכה להתחייב לאף אחד ולשום דבר - והחופש הזה הוא שלי- מי אמר לך שאחרי גיל ההתבגרות החופש הזה "לא יחזור"- על מה את מדברת? מי לימד אותך שלהתבגר משמעו כלא??? הכלא האמיתי הוא צורת הראייה שלך את הדברים - חמודה אל תביני אותי לא נכון- אבל את מגבילה את עצמך ואת החיים שלך בראייה צרה כל כך, גיל ההתבגרות הוא כלום- כלום לעומת כל מה שהחיים יכולים להיות עבורך, הוא סתם תקופה של 4-5 שנים שאת עדיין ילדה ועוד לא בוגרת- לעומת זה: הבגרות מביאה איתה את הבחירה: להיות ילדה כשבא לך ובוגרת כשבא לך... אני לא שכחתי את ה"חופש" של גיל ההתבגרות- ובגלל זה היום בראייה לאחור אני יכולה להגיד לך שה"חופש" הזה הוא אשלייה- הדבר היחידי שאת מתכוונת שליו באמירתך חוםש- הוא שלנערה מתבגרת אין עדיין אחריות על חייה- את ברחם של ההורים, ביתספר, מטפלים בך כל מיני מסגרות ואת לא צריכה לקחת אחריות על חייך, אבל לקיחת האחריות הזו משחררת אותך לחופשי- נסי לראות את זה כך: היציאה מהרחם הזה היא היציאה לחופש של מה שאת תיצרי עבורך- ולזה התכוונתי באמירת הכיף- החופש לבחור את עתידך כראות עינייך, ואת ההווה שלך גם- הוא הכיף הכי גדול- את מתנתקת מכבלים עכשיו- לא נכבלת בהם- הכול שאלה של נקודת מבט!!!!!!!

 

[נגה84]

מסכימה איתך, אבל...

אני בכל זאת מפחדת מכל העניין של לקיחת עצמאות והכל...אני לא מוכנה לזה עדיין, נראה לי. אין לי אפילו חשבון בנק... לא יודעת אולי אני סתם מלחיצה את עצמי, אבל אני ממש מפחדת להיות בגיל שלך עכשיו להיות ממש אישה שצריכה לדאוג לילדים לבעלה לבית, למשכנתה, לעבודה, ולעוד מיליון ואחת דברים....לא רוצה!!!!

 

[עילית33]

נגה-

כל מה שאני יכולה לחלוק איתך זה את תורת חיי... א .נשים שוכחים את כל היופי והחופש שיש בחייהם ובוחרים להיכנע לכלא שהם עצמם יוצרים.ם- גיל הוא באמת רק מספר. תפקחי את עינייך- אף אחד לא מכריח אותך לעשות כלום!!! אני אישה- ואני ילדה. את לא רוצה אחריות לילדים? אל תעשי אותם! הבחירה בידייך! את לא רוצה משכנתא? אל תיקני בית! הבחירה בידייך! אם את נישאת למשיהו שאת צריכה לדאוג לו....למה? הוא לא יהיה אדם בוגר בזכות עצמו?? למה לדאוג לו? עבודה?- תמצאי את הדבר הכון שטוב לך לעשות, תהי האחראית הבלעדית לכסף שלך ותעשי איתו כל מה שבא לך בלי לדפוק חשבון.. אני אוהבת את הגיל שלי כי אני אוהבת את החיים- זו את שקושרת את הגיל לעוד אלף התניות שלימדו אותך שככה זה..יש לי חדשות בשבילך- אין דבר כזה "ככה זה"- מה שיש הוא רק הבחירה שלך איך ייראו חייך. את עוד צעירה- אבל אני מבטיחה לך שגם אני- הגיל הביולוגי הוא רק ביולוגי- הוא מספר שנקשרו אליו כל כך הרבה אסוציאציות שליליות- אבל את לא חייבת להיכנע למה שאחרים הדביקו לגיל שלהם.... אל תשכחי שיש לך עוד הרבה מה ללמוד בחיים- הכול שאלה של איך תבחרי לגשת אליהם. אם ץבחרי לראות אותם כמו שתיארת- כך הם באמת יהיו- תנסי להישאר נאמנה לעצמך, ולא למה שאחרים אומרים לך לגבי איך את אמורה להיות ובאיזה גיל...אם תפחדי להיות בגיל אחר- הוא אכן יהיה מפחיד.. מה גרם לך לחשוב שהגיל שלך משנה אותך? תפתחי את הראש לראות דברים אחרת- המציאות שציירו לך היא לא בהכרח הנכונה! תירגעי ותיהני מכל יום.. זו עצתי.

 

[Amalthea]

חייבת לומר

שכשנכנסתי לפורום הזה, התכוונתי לכתוב מכתב דומה מאוד לשלך אני בעמדה אובייקטיבית די קרובה לשלך - בת 18 וכו´... רק, שאצלי בבית אמא שלי בחרדה איומה מפני הצבא וזה שאני מתכוונת להתגייס (ולא מטעמים אידיאולוגיים, סתם קונפורמיות), מוציא אותה משלוות נפשה. אבל כמה שידוע לי כרגע, אני צריכה את זה במסלול שאני שוקלת להוביל את החיים שלי בו, בתור אזרחית מדינת ישראל, כנראה לכל חיי. אז אני מתכוונת להתגייס (למרות שהיו דיבורים על שירות לאומי), וגם אני פוחדת מהמון דברים - בעיקר, חברתיים. וגם - מקצועיים, על מה אני הולכת "לשרוף" שנתיים מהחיים שלי (שום דבר שהייתי הולכת אליו מתוך בחירה מלאה, כנראה. אבל אולי אני אתאכזב לטובה). אני בניגוד אולי אלייך (?) לא ממש מוצלחת ביצירת קשרים חברתיים בתוך חברה גדולה של אנשים "אמיתיים", כלומר, פיתחתי טכניקות השרדות+ בחברה אבל מספר החברים שלי מצומצם (אולי הדואליות שלי כלפי צביעות אנושית משפיעה על זה) והמחשבה שאני אצטרך להמשיך עם זה בצבא (בהתחשב שלא כל האנשים, ואפילו רובם, לא ימצאו חן בעיני. עד כה גדלתי במעין חממה חברתית) ממש מטרידה את מנוחתי. כמו כן, יש לי בעיה קלה עם סמכות

ואני ממש חוששת מהתגובה שלי כשמישהו שגדול ממני בחודשיים יגיד לי כמה זמן יש לי בשביל לצחצח שיניים... ובקשר ל"אובדן הילדות" (או הטרום בגרות או ווטאבר), כן, זה משהו שמאוד קשה להשלים איתו. עוד מעט חבר קבוע ואוניברסיטה, עבודה (בשאיפה לקריירה) ולפי שנדע מה קורה נמצא עצמנו בני 40 עם 2.4 ילדים ומשכנתא על דירה נחמדה במרכז הארץ או בשרון...

אז, יש למישהו מכם מה להגיד בנידוני?

 

[נגה84]

Amaithea../images/Emo39.gif

הייי מה המצב?

למה את כותבת שאת הולכת "לשרוף" שנתיים מהחיים שלך? לדעתי את באה בגישה שלילית וזה ממש לא טוב, כי בדרך-כלל הגישה שאתה בא איתה לצבא בסופו של דבר תשפיע עליך באמת...תבואי בקטע שאת הולכת להפיק את התועלת מהשנתיים האלו. את לא עברת מיונים כלשהם? רוב הבנות יודעות מה הן הולכות לעשות בצבא, ואולי דוקא תהני, את לא יודעת מראש... דבר נוסף, לעניין המשמעת והדיסטנס

- זה באמת קשה לציית למישהי שגדולה ממך בחודשיים, אבל אם אני לא טועה זה רק לתקופת הטירונות, שכפי שאת יודעת היא ממש קצרה אצל הבנות, (תלוי מה את הולכת לעשות בעצם) וחוץ מזה מתרגלים לזה מהר מאוד! לגבי העניין החברתי, מצד אחד את אומרת שגדלת ב"מעין חממה חברתית" ולכן מפחדת אבל מהצד השני את כותבת שפיתחת טכניקות הישרדות ומספר החברות שלך מצומצם לכן אני לא מבינה בידיוק מה הנקודה שלך כי את קצת סותרת את עצמך...אם מספר החברות שלך מצומצם דווקא בצבא תוכלי לעשות את השינוי, אם כמובן תבואי בגישה חיובית ולא בגישה של "כולם צבועים"... בכלל זאת הזדמנות בשבילך ואני מקווה גם בשיבלי להרחיב את המעגל החברתי, להכיר אנשים חדשים והכל.....

(אני רק מפחדת שכגודל הציפיות כן גודל האכזבות!) ולעניין ה"לפני שנדע מה קורה נמצא עצמנו בני 40...." זה נשמע מוגזם אבל זה נכון...!!!! אוווף בואי נקים קבוצת תמיכה!!!!! בקיצוווור, מקווה שעזרתי, ותעדכני אותי בכל מה שקורה.. שלך, נגה

 

[Amalthea]

לנגה, בעיקר, ולא רק... ../images/Emo140.gif

גישה של בן אנוש אכן מורכבת בעיקרה מהשפעות סביבתיות. ציינת שאחיך הלך לגיבוש של סיירת מטכ"ל, מה שגורם לי להאמין שבבית שלכם מאוד מעודדים התגייסות פיזית, מנטלית ונפשית לשירות הבטחון של מדינת ישראל, מה שיכול להיות נפלא מאוד או לחילופין מטופש ביותר בעיני אנשים שונים, כתלות במערכת האמונות והנורמות שלהם. (בגרות בסוציולוגיה עוד יומיים, מתנצלת על הניסוח האיום...) בבית שלי, לעומת זאת, כפי שציינתי כבר, אין גישה כ"כ מעודדת להתגייסות לצבא - בעיקר בגלל אמא שלי, שיש לה חרדות עצומות מפני יום הגיוס שלי. אתמול למשל, דודה שלי סיפרה לי, שכשאחותי, שגדולה ממני ב-10 שנים, יצאה לטירונות בחורף (כשחושבים על זה, גם אני אמורה להתגייס בדצמבר...), אמא שלי פתחה את הדלתות של הבית ואמרה, ואני מצטטת "ללימור (שם לא כ"כ בדוי) קר - אז שיהיה גם לי קר". (קשה להאמין שיצאתי פחות או יותר שפויה מבית כזה, הא?...). בכל אופן, אני מבינה שזו הצצה מספיקה לחיינו כדי להבין את ההשפעה העצומה שאני נתונה לה, אנטי התגייסותית (וממש לא מפאת פצפיזם, כאמור), ובמסגרתה מפצירים בי כל הזמן ללכת לשירות לאומי, למשל. (שקלתי את האופציה הזו ברצינות. אגב, אטימותן של אגודות שעוסקות בנושא השירות הלאומי, מסתבר, לא קטנה בהרבה מהאטימות של המערכת הצבאית, מה שגיליתי לאכזבתי הרבה. אני בהחלט מקווה, שאני אצליח להגיע לתפקיד שבו אני אמצה את כשרונותיי לטובת בטחון המדינה, ולו רק כי אני חייבת להיות שם שנתיים, אז לפחות שיצא מזה משהו. מה שכן, הצבא מתנהג כאילו הוא לא ממש מעוניין בשירותי

, בעיקרון זה מתבטא באי שליחת מיונים למיניהם, התעלמות מבקשות שונות ובעיקר - שלחו לי את המנילה רק עכשיו, פחות מ-3 שבועות לפני יום הולדת 18 שלי, כשרוב חברותיי קיבלו אותה בתחילת השנה. אבל כידוע לי ולכולם, זה אופי המערכת הצבאית, ואם לא דוחפים במרפקים אי אפשר להתקדם הרבה, אז אני ממשיכה לנסות. עם הפרפקציוניזם שלי, אני מניחה שאני לא אתן לעבודה שלי להיות פחות מהכי טובה שאני יכולה, אפילו אני אהיה אפסנאית (סליחה לכל האפסנאים אם פגעתי במי מכם

) ובקשר ל"סתירה" שמצאת בדבריי, ככה: אני מרגישה כאילו בחממה, מכיון שגדלתי במסגרת חברתית פחות או יותר קבועה מכיתה ד´, וכיון שגם ככה הייתי ביישנית, לא פיתחתי יכולות בין אישיות מרשימות במיוחד. בחברה שמכירה אותי, אני בד"כ נחשבת ל"שקטה וחכמה" (ואני מסמיקה פה לשמע המלה השניה בצירוף הזה. גם הבטחון העצמי שלי סובל מדיכוי עצמי שנמשך בערך כל החיים שלי

). בחברה שפחות מכירה אותי אני סתם נחשבת ללא חברותית במיוחד או אפילו "סנובית" (את זה מעולם לא הצלחתי להבין. אז אני מעדיפה לקרוא את הספר שלי ולא לפתח שיחה עם היושב בספסל מאחורי, זה לא בגללכם...

). לכן, פיתחתי יכולת להתאים את עצמי לחברה שסובבת אותי באופן זמני (זה דורש ממני הרבה אנרגיות נפשיות). לכן למשל, בחברה של פוקאצ´ות, אני אהפוך מהר מאוד לפוקאצ´ה מן המניין

. כמו כן, מעולם לא הרגשתי יכולת או צורך מסויימים לבטוח ביותר מכמה אנשים (-> החברים הטובים באמת שלי, משפחה כמובן, החבר שלי וכו´). ומכאן - היחס הדואלי שלי לצביעות. שונאת אותה, לא יכולה בלעדייה. אבל אני עובדת על זה, או: "אחרי הבגרויות אני אהיה בנאדם יותר טוב"

בקשר אלייך נגה, אני מאוד מקווה שתצליחי להגיע לתפקיד קרבי שאת חולמת עליו. זה מאוד חשוב בשבילך, ומאוד חשוב בשביל החברה שאת חיה בה ובשביל כל אחת מהקבוצות שאת שייכת אליהן (ישראלים, נשים, שקאל שפיף פלאייריות וכו´). בקטע הזה - כולנו איתך ויש לנו גאוות יחידה בגינך, אז בהצלחה עם זה ואל תוותרי להם! ואחרון חביב, לגבי הקטע של קבוצת תמיכה - אני בעד... אם כי, גם הפורום הוא סוג של קבוצת תמיכה, מהסוג המקוון, לא? (יצא קצת ארוך, אה?

בעיקר לכל מי שלא עלה בידו להגיע לשורה זו, בגלל חוסר עניין, סף ריכוז נמוך וכד´) *נכתב ב1:00 AM, בלילה שלפני הבגרות במתימטיקה. מה לא עושים בשביל להתחמק מלימוד לבגרות...*

 

[H20]

שלום לך

קודם כל, אני רוצה לברך אותך על ההחלטה ללכת לצבא ולא לשירות לאומי. אני מאמינה שבצבא יש יותר סיכוי שתתרמי לבטחון ולחברה. וכן, זה ממלא גאווה ללכת במדים, גם את רק טוראית. ואומרת לך את זה אחת שהיתה ג´ובניקית לחלוטין, בלי מחשבות על קרבי או על טיס. הגעתי לצבא לפני כמעט שנתיים, בתור בחורה די ביישנית וסגורה. אני לא אגיד לך שנעשיתי הטיפוס הכי חברותי בעולם, אבל רכשתי לא מעט בטחון עצמי, יכולת לעמוד על שלי (תדעי לך, שמי שלא מתעקש בצבא עלול להידפק. וגם אף אחד לא יעריך אותך אם יגלו שאת רכרוכית) וכשהייתי בבסיס- אף פעם לא הייתי לבד. תמיד הייתי מוקפת באנשים. ברור שתפגשי אנשים מטומטמים/צבועים/ סתם מרגיזים, אבל את לא חייבת להתחבר איתם. פשוט תמצאי לך את החבורה הקטנה שלך. בקשר לבעיה שלך עם סמכות- כמו שנועה-נוגה אמרה, המשמעת החזקה והמעצבנת מתרכזת בעיקר בזמן הטירונות והקורס (אם יהיה). זה הזמן להנמיך פרופיל, לעשות מה שאומרים (כמובן, בגבולות ההגיוני) ולא להתחצף. בעניין התפקידים בצבא: באמת, יש מגוון עצום של תפקידים. לי, למשל, היה תפקיד שלא מי יודע מה נחשב מבחינה מקצועית, אבל לפחות למדתי להתמודד עם לחץ, לארגן דברים ולתת שירות. ברור, את יכולה ללכת על תפקיד שמאוד נחשב באזרחות, אבל ייתכן שתשלמי על זה בשנות קבע יקרות. והכי הכי חשוב- נסי לברר כמה שיותר מידע על הצבא לפני שאת מתגייסת (אפילו פרטים טריוויאליים). אני לא ידעתי כלום לפני שהתגייסתי, והיה לי די קשה. מקווה שקצת עזרתי לך. אם יהיו לך שאלות נוספות, את מוזמנת לשאול

 

[נגה84]

H2O - יש לי כמה שאלות...

היייי מה המצב? למה קראת לי נועה-נגה...? קוראים לי נגה, נעים מאוד... רציתי לדעת, אם אפשר - מה התפקיד ששירתת בו? האם כבר השתחררת? ומה זאת אומרת "אף אחד לא יעריך אותך אם יגלו שאת רכרוכית"? איך זה בא לידי ביטוי...? ואיך הבנות בצבא.. באמת אפשר להשיג חברות לחיים? או שכשאת חוזרת הביתה את לא רואה אותן בכלל , איך זה הולך? תודה מראש!! נגה

 

[H20]

היי נגה../images/Emo13.gif

שירתתי בתור מפעילת מחשב והשתחררתי לא מזמן. זה לא תפקיד יוקרתי במיוחד, אבל יש פחות נחשבים ממנו.הבעיה אתו שהוא די שוחק. כשכתבתי לא להיות רכרוכית התכוונתי לדבר הבא: עלייך ללמוד לעמוד על שלך. להיות תקיפה, אבל בשום אופן לא תוקפנית או גסה. אם לא תדאגי לזכויות שלך- אף אחד אחר לא ידאג לך... אולי לא תשמחי לשמוע,אבל ממה שראיתי, לפחות אצל הג´ובניקים, לפעמים כדאי להתאפק ולא להיות "ראש גדול". המפקדים לא תמיד יעריכו את המקצוענים ביותר. קצת קשה לי למצוא דוגמא לזה עכשיו... ובקשר למפקדים- להשתדל להיות איתם ביחסים טובים וחבריים עד כמה שאפשר. קודם כל, זה מאוד מרגיע להגיע לבסיס בידיעה שהם לצדך, וזה גם יכול להועיל, אם קרה והסתבכת במשהו. הבנות בצבא... טוב, שירתתי בבסיס עורפי, והיו שם בנות מכל הסוגים איכותיות יותר ואיכותיות פחות (אני לא מעוניינת לפגוע באף-אחד), כאלה שהייתי עצובה כשהשתחררו וכאלה שרק חיכיתי שיעזבו. מאחר שהתפקיד שלי היה לתת שירות (לתקן מחשבים) היה לי קצת קשה להתיידד עם כולם ( לא קל להיות חברה של מישהי שחמש דקות קודם צעקה עלייך שאת לא מגיעה מספיק מהר לטעמה לסדר את המדפסת), אבל עם שתיים-שלוש בנות מהמדור שלי הייתי (ואני עדיין) בקשר אחרי שעות העבודה ובסופי שבוע- סרט פה ושם, שיחות טלפון. אם אני הצלחתי, כל אחת יכולה... כאן אני חייבת להזכיר לך שתי עובדות: 1) אני בחורה די סגורה. בנות אחרות עשויות למצוא הרבה יותר חברות. 2) שיררתי בבסיס פתוח. אני מתארת לעצמי שהרבה יותר קל להתחבר לאנשים כשאת איתם 24 שעות ביממה, ולא רק משמונה עד חמש וחצי. מקווה שלא בלבלתי אותך יותר חוץ מזה, אני עדיין כאן לכל שאלה...