חששות

[משתפת]

חששות

בעקבות תוצאות לא תקינות במי שפיר ובצ'יפ הגנטי,החלטנו על הפסקת הריון. חשבתי שבעקבות השבוע המתקדם (21) כבר למחורת הועדה יתבצע התהליך,אך טעיתי. יש עוד בערך שבועיים עד לגרידה .
אחרי יומיים של בכי ובעקבות הוועדה החלטתי להתנתק ולא לחשוב על זה עד לרגע האמת.

מכיוון שאת הלידות הקודמות סיימתי בקיסרי עם ילדים בריאים ב"ה,אני מפחדת מהתהליך,מהרחבת צוואר הרחם. מפחדת שיכאב לי נורא.

ברור לי שרק אחרי אקלוט את האובדן ובמיוחד שגיסתי צריכה ללדת בקרוב ועוד חברה צריכה ללדת קרוב לתאריך שגם אני הייתי צריכה ללדת....

מה אומרים לילדים שמצפים לאח/ות שנותנים נשיקות לבטן,ששומרים צעצועים,ששואלים מתי מחליפים את הרכב,מתי תיהיה הלידה?

אצלי הבטן יוצאת בשבועות הראשונים,כך שמי שרואה אותי יודע שאני בהריון. מה עושים עכשיו,איך מתמודדים עם השאלות: מתי את צריכה ללדת?

 

[כבשה0פועה]

אין לי עצות, אבל משתתפת בצערך

משתתפת בצערך הנורא על האבדן הצפוי ועל מצב הביניים בו את נתונה. מתארת לעצמי שתיכף תבואנה חברות שתוכלנה לשאת עצות מנסיונן לגבי התיווך לילדים שמצפים לאח/ות. לגבי אחותך וחברתך - סביר שתהינה עליות ומורדות ויתכן שתחושי תחושות מורכבות של אהבה וכעס, של שמחה וקנאה אפילו בו זמנית. אנחנו כאן כדי שתוכלי לפרוק איתנו ולהתייעץ בנו גם לגבי הקושי הזה וקשיים אחרים שאולי יעלו בהמשך.
&nbsp

 

[ess2]

מצטערת לשמוע

זה לא פשוט כל התהליך ותני לעצמך זמן את לא חייבת לענות לאף אחד
ללילדים שלי פשוט אמרתי שהתינוק שבבטן לא היה חזק מספיק ולא הצליח לגדול. ופשוט נחכה עד שהתינוק שיהיה בבטן של אמא יהיה חזק ובריא
מקווה שעזרתי ולו במעט...
שולחת חיבוק

 

[שירהד1]

מגיבה לדברייך, ess2-וזה חשוב לכולן-

"עובר לא חזק מספיק"- בעייתי בעיניי. ואם אחד הילדים קצת חלשי גופנית? לא הכי חזק, נגיד בספורט? זה עלול להיות תיאור בעייתי.

"פשוט נחכה עד שהתינוק שיהיה בבטן של אמא יהיה חזק ובריא"- גם בעייתי בעיניי. קודם כל- זה יוצא ציפיה אצל הילדים, ולא תמיד הדבר אפשרי. לא תמיד יווצר, ולא תמיד יווצר הריון תקין. אם לנו קשה לחיות עם חוסר הביטחון שיהיה עוד הריון, ויווצר עובר תקין, אז לילדים- על אחת כמה וכמה. וזה גם בכלל לא "פשוט". בכלל לא.
ושוב- המונחים: "חזק ובריא"- בעייתיות בהקשר זה. ואם אחד הילדים שלך יהיה חלש וחולה? (אני מתכוונת למחלות רגילות, של שפעת, וירוס בטן...). לא מדברים בכלל במונחים של "חזק" , "חלש", "בריא" ו"חולה" בהקשרים של אובדני הריון עם הילדים.

כתבתי זאת לא כדי לעשות לך "נו, נו, נו", אלא כדי להבהיר לשואלת השאלה וגם לאחרות מה לא מומלץ לומר.
מקווה שדבריי יתקבלו על-ידך בהבנה.



שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028

 

[ess2]

ברור

הכל מתקבל בהבנה, זה מה שעזר לילדים שלי להבין בכל אופן תודה

 

[שירהד1]

משתתפת בצערך על אובדן ההריון הצפוי

אנסה להתייחס לשאלותייך באופן מסודר:
1. כתבת שהבטן יצאה מאוד מהר, כבר בשבועות הראשונים. זה מאפיין הריונות לאחר ניתוחים קיסריים (אני כותבת מנסיון...). איך מתמודדים עם הסביבה ששואלת "מתי את צריכה ללדת?"- קשה, אבל מתמודדים. אני בעד לומר את האמת לסביבה (שימי לב- לגבי הילדים- אכתוב סעיף נפרד)- לומר משהו בסגנון של: "לצערי הרב, נאלצנו או אנו נאלצים לסיים את ההריון בגלל שהעובר לא תקין". את יכולה לפרט מהו הפגם שנמצא בבדיקות או לא לפרט, לפי רצונך.
תשובה אפשרית נוספת היא: "לצערי, לא תהיה לידה ולא יהיה תינוק. קשה לי מדי לדבר על זה".
כמובן שאפשר למצוא עוד כל מיני ורסיות למיניהן. מה שמתאים לך. בעבודה אפשר למנות נציגה שתגיד את הדברים כפי שתמסרי לה, ותבקש לא לגשת אלייך עם שאלות.
כל דבר שתרגישי איתו שהכי מתאים לך, בנסיבות הקשות הללו.

2. לגבי הילדים שלך- לא כתבת גילאים. בכל מקרה, אני כותבת לך פה משהו כללי שניתן להסביר משהו כמו מגיל 5, באם הילדים אכן יודעים על ההריון: "קרה משהו מאוד עצוב. העובר שבבטן שלי (אפשר גם לומר "ברחם שלי") לא התפתח טוב, והוא לא יוכל לההפך לתינוק. לא יהיה תינוק. אני ואבא עצובים מאוד בגלל זה, אבל אנחנו מאוד אוהבים אתכם ושמחים בכם".
לגבי הפרוצדורה- שוב, לא כתבת את גילאי הילדים- רצוי לא לחשוף אותם לגבי הפרוצדורה ומהלכה. זה מפחיד מדי. משום שלא תהיי בבית בעקבות הפרוצדורה, אפשר יהיה לומר שהולכים לטפל בך הרופאים והרופאות הכי טובים/ות. כאשר תחזרי, תזדקקי למעט מנוחה, ולאחר מכן- תוכלו לקבוע פעילות משותפת לכל המשפחה. כלומר- להימנע מתאורים פלסטיים מלחיצים, ולתת להם את תחושת הביטחון שיטפלו בך הכי טוב שרק אפשר.
כתבי את גיאלי הילדים, ואראה אם יש לי עוד משהו להוסיף.
כמובן שרצוי לעודד אותם לדבר על הדברים, ולתת מענה מרגיע ככל הניתן. הרוח צריכה להיות: כן, קרה משהו מאוד עצוב, אבל אנחנו שמחים בכם, אוהבים אתכם ונמשיך להיות משפחה ולתמוך אחד בשני.

חשוב- לא לומר שום דבר לגבי "העובר חולה" או משהו בסגנון הזה. זה עלול להלחיץ אותם, כל פעם שמישהו במשפחה יהיה חולה...

עוד מעט מתחילה שנת הלימודים. רצוי יהיה ליידע את הגננות ו/או המורות לגבי המצב, כדי שתשמנה לב להתנהגויות יוצאות דופן.

אני ממשיכה לנקודה הבאה בפוסט נפרד.


שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028

 

[שירהד1]

ממשיכה את התייחסותי-

3. לגבי הגיסה והחברה שצריכות ללדת בקרוב- צפי להתמודדות לא פשוטה. הכיני את הקרקע, בכך שתיידעי אותן כבר עכשיו לגבי המצב. קשה לי לתת עיצות ספציפיות נוספות. אני חושבת שאת צריכה קודם כל לעבור את הגרידה המאוחרת, ואז אפשר יהיה להמשיך ולדבר בהקשר של הגיסה והחברה.

4. ההיבט הפיזי- היכן את עומדת לעבור את הגרידה? אסף הרופא? קפלן? מקום אחר?
האם עברת את כל הלידות בניתוחים קיסריים?
לגבי הרחבת צוואר הרחם- אני לא האדם הנכון לשאול אותו על כך, כי בגרידה המאוחרת שעברתי (שבוע 18), החדרת הלמינריות היתה לא פחות מאשר עינוי עבורי. יחד עם זאת, אני גם סובלת מכאבים בזמן בדיקה וגינלית רגילה...אז פה- על אחת כמה וכמה- זה היה על סף הבלתי אפשרי עבורי. סבל פיזי בל יתואר, ואחר כך, ממש באופן מיידי, התחילו לי צירים חזקים ביותר, ונשארתי באשפוז. סבלתי עד היום למחרת, בו עברתי את הגרידה.
יש נשים רבות שעוברות את הפרוצדורה בקלות יחסית, והכאבים אצלן נסבלים לגמרי. אצלי הכל נורא קיצוני.
חשוב לי לכתוב לך, שבדיעבד, הרופא שלי אמר לי שהסבל שלי היה מאוד גדול, כי לפעמים, בעקבות ניתוחים קיסריים, צוואר הרחם משנה את צורתו, ולכן היה יותר קשה להחדיר את הלמינריות.
אז את בפירוש יכולה וצריכה לומר את זה לפני.
אם את יודעת להרגע עם תרגילי נשימות או דמיון מודרך- זה מעולה ויכול לסייע.

בסופו של דבר- הסבל הפיזי נגמר, ואני מקווה שתהיי מאלו שמדווחות שעבר יחסית בקלות בהיבט הפיזי.
אגב- לאחר הפרוצדורה- התעוררתי ללא כאבים, עם מעט דימום. ההתאוששות היתה מאוד מהירה.
יש כאלו שמגיבות לא טוב להרדמות מלאות- כאבי ראש, סחרחורות, בחילות, הקאות...אצלי לא היו כל אלו מעולם. ביום למחרת הרגשתי עייפות וכבדות (שזה דבר מאוד מקובל לאחר הרדמה מלאה), וביום לאחר מכן- כבר תפקדתי כרגיל.

5. חשוב לי מאוד גם לדעת האם ראו משהו לא תקין או האם עלה איזשהו חשד לגבי תקינות העובר מהבדיקות האחרות שעברת? (שקיפות עורפית, סקירת מערכות מוקדמת, בדיקת דם של ניפט, חלבון עוברי...). האם את מוכנה לכתוב מה התוצאות הלא תקינות שהבדיקות של מי השפיר והצ'יפ הגנטי הראו?
השאלות הללו חשובות עבורי, לצורך איסוף מידע רב ככל הניתן מהנשים בפורום. אם את מרגישה לא בנוח- אל תעני.

שולחת חיבוקי כוחות ותנחומים,

שירה.


שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז

 

[שירהד1]

תיקון טעות- את הגרידה המאוחרת עברתי בשבוע 16 ולא 18.

 

[mick nik]

כל כך קשה לשאת הריון בידיעה שזה סופו...

לפני הכל - מצטערת עבורך על האובדן ועל הימים הקשים שעומדים בפנייך.
תיארת היטב את הקושי הגדול בהמתנה הזו שנכפית עלייך. ההתמודדות עם הסביבה ועם היותך בהריון מתקדם בידיעה שבעצם הוא מגיע אל סופו ולא באופן שייחלת לו, אינה פשוטה כלל.

יש מי שבוחרות לשתף , יש מי שמעדיפות להעביר את המסר לסביבה דרך צד שלישי ויש מי שמתחפרות מתחת לשמיכה ומנתקות מגע מן העולם שבחוץ עד ליום שאחרי. אין דרך אחת נכונה להתמודדות. כל אחת ומה שנכון לה.
ומה שנכון היום, יכול גם להשתנות מחר. בתהליך הקשה שאת עוברת באמת הכל מותר.

גם בהתמודדות עם ההריוניות סביבך, בשלב זה הקושי טבעי ומובן לחלוטין. היי קשובה לעצמך ואל תרגישי רע אם בינתיים תעדיפי להימנע או לצמצם למינימום ההכרחי מפגשים עם יולדות.

את הילדים מומלץ בדרך כלל לשתף רק בדיעבד ולחסוך מהם את עמדת הביניים שקשה להתמודדות עבורנו, ובוודאי עבורם. לי הומלץ בזמנו להסביר על עובר שלא הצליח להתפתח ולהפוך לתינוק ולא לדבר במונחים של מחלה על מנת לא לעורר חרדות סביב מחלות שגרתיות שהם חשופים להן כל הזמן .
בגילאים הצעירים יותר אפשר להשוות לדימויים המוכרים להם מעולם הטבע. כפי שלא תמיד כל שתיל מצליח להפוך לעץ / לפרוח, כך גם לא כל עובר מצליח להתפתח ולהגיע לסוף ההריון כפי שקיוויתם.
יודעת שישנם גם ספרים שיכולים לסייע בתיווך של האובדן. בתלות בגיל הילדים, כדאי לשקול אולי לשתף את הצוותים החינוכיים שיהיו ערניים למקרה שיתעורר קושי עם שובם הצפוי למסגרות בקרוב.

בהיבט היותר פרקטי, ממליצה לך לנסות לבדוק אפשרות לביצוע הגרידה מוקדם יותר בבית חולים אחר המאפשר זאת. לחילופין - כדאי לנסות וללחוץ להקדים את התור/ לבקש להימצא ברשימת המתנה. תמיד ישנם תורים שמתבטלים ולרוב יזמנו קודם את מי שדאגה להזכיר את קיומה או לחצה יותר. יודעת שבמצב רגיש כמו זה שאת נמצאת בו קשה לגייס את כוחות הנפש לכך אז אולי כדאי לגייס את בן זוגך/ מישהו קרוב אחר לטובת העניין.

לא יודעת להתייחס הרבה לגבי הצפוי לך בפרוצדורה עצמה בהתחשב בכך שילדת בניתוחים קיסריים בעבר. מניחה שהבנות הנהדרות כאן עוד ישיבו לך...

מאחלת לך מכל ליבי ימים טובים יותר מאלה.
אנחנו כאן בשבילך .

 

[שירהד1]

תודה על התוספת היפה לגבי הדימויים מעולם הטבע.

 

[איןאריותכאלה]

מוסיפה

אנשים ששואלים מתי את צריכה ללדת - הייתי פשוט מתעלמת מאלו שאת לא רוצה לשתף. לאלו שאת רוצה להכניס בסוד העניינים הייתי אומרת 'מוקדם מהצפוי'. לגבי הילדים, אני מבינה שהם שלושה (בגלל החלפת הרכב), ושהם מאד נרגשים ומצפים ומעורבים. קיבלת הרבה עצות מה כן להגיד ומה לא להגיד. אני רוצה לכתוב לך על רגשות ולא על מילים. ילדים הם קטנים ורכים, ויש דברים שקשה להם לתפוס ולהבין - אבל הם מאד רגישים וקולטים את הרגשות שלנו תמיד. אני משערת שאת עכשיו מאד עצובה, סוערת ואולי בעת ובעונה אחת גם קהה ואטומה. הייתי מתמללת לילדים את הרגשות ככל הניתן, מנגישה להם את עצמי האמיתית (אמא עצובה, גם אמא חיכתה לתינוק) ולא מנסה להתנהג כאילו הכל לגמרי כרגיל. גם כי אני לא חושבת שאפשר. גם כי אני חושבת שהסתרה והרחקה מאיימות יותר מבחינת הדמיון של הילד מאשר חשיפת האמת. מצטעאת כל כך על הימים הקשים שבאו אלייך. אנחנו פה. כל הזמן.

 

[שירהד1]

מעתיקה את תשובתה של "משתפת" לשרשור הנכון-

"תודה לכל העונות אנסה להתייחס לכל השאלות.


1.לגבי המימצאים בשקיפות,בתבחין,בסקירה הראשונה הכל היה תקין.עשיתי מי שפיר וצ'יפ גנטי בגלל הגיל,אני מעל גיל 41. את המימצאים של מוזאיקה לטריזומיה 9 מצאו באחוזים גבוהים ולכן הזעיקו אותנו לייעוץ דחוף.

2.כל הלידות עברו בניתוחים קיסריים.

3.גילאי ילדיי 8,6,3 ז"א התחלות חדשות של גן עיריה ,כיתה א' והחלפת מורות.
לגבי הקדמה ,ניסיתי במקום להקדים וכאשר נעניתי בשלילה ניסיתי לאחר,כדי להיות איתם בהתחלות החדשות.אך אמרו לי שכעת לחשוב עליי ועיף לא לאחר זאת עוד.
אולי עדיף לא להקדים,כך לפחות אהיה איתם בחלק ממפגשי מחנך/תלמיד או בגן כשאדע מתי נפגשים.

4. אני מחנכת בחטיבה ואתמול היה לי טלפון מאחת האימהות להודות לי על משהו שעשיתי לבנה ועל הדרך ציינה שבנה ממש שמח לראות שנה שעברה שאני בהריון והיא מאחלת לי לידה קלה וכו'... לא ציפיתי כרגע לטלפונים כאלה,אפילו עידכנתי את המנהלת שלי וביחד גיבשנו מה נגיד עד מועד הביצוע למורים,שהרי כבר מתחילים לחזור ללימודים וצריך להתארגן בהתאם.מה להגיד למורים אחרי שהכל יעבור בשלום ומה להגיד לתלמידים,על מנת שלא יחשבו שילדתי עובר חי ויתחילו להתקשר ולאחל מזל טוב".

את הפרוצדרוה תעבור באסף הרופא.


עד כה דבריה.


שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 

[שירהד1]

ממשיכה להתייחס לפרטים החדשים-

אכן צפויה תקופה מורכבת, מכל הבחינות, בעיקר על רקע החלפת המסגרות של שניים מן הילדים והחלפת מורה של אחד מהם, ובכלל- ההסתגלות מחדש למסגרות היא תקופה רגישה יותר אצל מרבית הילדים.
בעיניי- צריך לספר להם כבר עכשיו, כומר- לא לחכות עד אחרי הפרוצדורה. בינתיים הם שואלים אותך שאלות, נוגעים בבטן, מתלהבים, שואלים על החלפת המכונית וכן הלאה. אי אפשר לגרור את זה.

רוצה להוסיף בעוד עניין- בימים ובשבועות לאחר השיחה- ממליצה לגייס את הכוחות, ואת מרבית הבכי לעשות ללא נוכחות הילדים. מותר להם לראות אותך עם עיניים אדומות, מותר להם לראות אותך עצובה, אבל כן ממליצה להמשיך כמה שיותר בשגרת יומם ולנסות לעשות הפרדה בין האבל והעצב שלכם לבין החיים שלהם.
הם צריכים להרגיש חופשיים לשוחח איתכם על הנושא ועל הרגשות שעולים, אבל לא להפוך את זה כעת לחזות הכל מבחינם. הם ילדים, וצריכים להמשיך בחייהם.

לא כתבת את תאריך הגרידה. בכל מקרה, צריך הרבה כוחות נפש כדי ללכת לטקס קבלת ילדי כיתה א' או ללכת ליום הראשון של הגן, בהתחשב באובדן ההריון.
זה זכור לי מעצמי. כולם שמחים, כולם נרגשים, יש אימהות בהריון, יש תינוקות...והלב שלי- מתרגש מצד אחד ואני מחייכת ונעימה ומגוייסת למהן בני/ביתי, ומצד שני- הלב אבל ומדמם ואני בוכה בכי ללא דמעות וללא קול.
זה מעמד לא קל.
חשבי גם מה יהיה לך יותר אפשרי. היתה שנה אחת שני התחיל גן עירייה וביתי- כיתה א'. הייתי לאחר ההפלה החמישית שלי ברצף, ומרוסקת נפשית. העדפתי ללכת לגן ביום הראשון ולא לטקס של קבלת ילדי כיתה א', כי ידעתי שאני פשוט אתמוטט בטקס. גם ככה אני נוטה לבכי ולהתרגשות יתר בטקסים.

מעניין אותי לשמוע מה אמרת לאותה אמא שהתקשרה, ומה סיכמתן, את והמנהלת, לומר למורים ולמורות, להורים ולתלמידים.

אסף הרופא הם מומחים בנושא הגרידות המאוחרות. הם מקצועיים ואנושיים. את בידיים טובות.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 

[משתפת]

עונה

הפעולה תתבצע אי"ה יום לפני תחילת הלימודים.
לגבי האמא ,אמרתי תודה לא תיקנתי או עידכנתי.
לגבי המורים עד ל1.9 יגידו שאני לא יכולה להתחיל את השנה ולא יפרטו. פשוט צריכים להערך למחליפים לפחות להתחלה,לבצע שינויים. ב1.9 יגידו לתלמידים שלי ולמורים שההריון הופסק ,לא ייכנסו לפרטים,פשוט כדי למנוע את איחולי המזל טובים.

 

[שירהד1]

תודה על השיתוף

טוב שיש לך מנהלת שחושבת יחד איתך ושאתן עובדות בשיתוף פעולה גם בנושאים הרגישים הללו. נראה שמצאתן פתרונות הולמים לבעיה כה מורכבת.
מותר לשאול אם תקחי מספר שבועות חופשה, או שתחזרי לעבוד אחרי שבוע, או שאת בכלל עוד לא יודעת כלום?
גם בנושא הזה- הכל נורא אינדיבידואלי. יש כאלה שהחזרה לשגרת העבודה מצילה אותן (כמוני), ויש כאלה שמרגישות שלא מסוגלות לחזור לעבודה, וזקוקות למספר שבועות של זמן לעצמן. הכל, אגב, לגיטימי. כל החלטה שתקבלי תהיה נכונה עבורך.


שירה דוד

ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 

[משתפת]

תשובה

ברגע שזה מעל 22 שבועות,מקבלים חופשת לידה,מעדיפה חופשת לידה בזמנה עם ילד בריא וידיים מלאות.
כרגע לא התחייבתי לכלום,לא אמרתי שאקצר,אני אראה איך אתמודד עם זה.

 

[שירהד1]

מאה אחוז. אנחנו פה לכל דבר ועניין.