אני עדיין כאן...
1. מאוד חשוב להבחין, אם הוא מצביע על חפצים כדי להפעיל את המבוגרים בסביבה שלו, או אם הוא מושיט יד כי הוא עצמאי ומנסה להשיג דברים בכוחות עצמו. זה אולי נראה דומה, אבל זה לא אותו הדבר. "עצמאות יתר" זה אחד התיאורים האופייניים לילדים שיש אצלהם חשד לאוטיזם: הם לא מסוגלים לבקש עזרה, ולכן עושים בכוחות עצמם. 2. אני לא יודעת אם הילד שלי אוטיסט, זה קצת תלוי בהגדרה, אבל הוא בהחלט חריג. לדעתי הוא כנראה איפשהו בצד הקל של הקשת האוטיסטית. צוות משולב איבחן אותו MSDD - אי אפשר להבין כלום מהאיבחון הזה. זה כאילו יותר קל מ-PDD, אבל רק כאילו. בגיל עשרה חודשים הבן שלי עוד לא נופף לשלום, לא מחה כפיים, לא חיקה קולות, לא עקב במבט ולא אמר "אבא" או כל מלה אחרת; הוא כן היה סקרן מאוד, חייכן מאוד, טוב מזג ומתוק. חיבוקים הוא לא ממש אהב בגיל הזה, היום כבר כן. ושמנו לב גם שהוא כאילו לא ידע איך "אמורים" לשחק עם צעצועים, לדוגמה, הוא מעולם לא הצמיד שפופרת טלפון לאוזן, מכוניות הוא נהג להפוך ולסובב את הגלגלים שלהן במקום להסיע, וכן הלאה. היום, אחרי ארבעה חודשים של עבודה עם קלינאית תקשורת וקצת פחות עם מרפאה בעיסוק, הוא התקדם מאוד. מבחינתי ההתקדמות הכי גדולה היא שעכשיו הוא מושיט ידיים ורץ אלי או אל מבוגרים קרובים אליו כדי לקבל חיבוק, להתנחם כשהוא עצוב. הוא גם לפעמים מושיט לנו צעצועים שנפעיל לו או עטים שנצייר לו ("מדביק" ליד שלנו, בלי ליצור קשר עין). לנופף לשלום - מדי פעם מתפלק לו, וזה תמיד מפתיע אותי; כנ"ל מחיאות כפיים. אבל להצביע על חפץ שהוא רוצה - את זה עוד לא ראיתי אותו עושה אפילו פעם אחת. אני מנהלת רישום של כל המילים שהוא אמר באופן ספונטני ובהקשר הנכון, ובינתיים הגעתי ל-50 מילים, שזה המון. בשבוע שעבר הוא ידע לזהות תמונות של פרה, כלב, משולש, ריבוע, פיל, קוף, חתול... כששאלתי אותו "מה זה" הוא ענה בקול צלול וברור. אבל השבוע לדוגמה, כמעט המלה היחידה שהוא הסכים להגיד היתה "גו" (קיצור של "עיגול"), ובעיקר הוא אמר את זה אם ניסיתי להוציא לו מן היד את החפץ העגול שהוא לוקח איתו לכל מקום, לגן, לאמבטיה, למיטה... כלומר, יש לו גם עליות ומורדות. אנשים שמסתכלים מן הצד ואין להם ניסיון עם ילדים אוטיסטים, כנראה לא רואים בו שום דבר חריג, כי הוא כזה חייכן ומתוק. אבל מי שיותר יודע מה לחפש, מוצא אצלו כל מיני סימנים לדאגה.
