חתולה במשבר

[ligo]

חתולה במשבר../images/Emo108.gif../images/Emo12.gif

לילו מולטיפס, הידועה בכינוייה לילולית החתולית, כנראה בדיכאון... יובלי לקח אותה לוטרינר בגלל 2 חורים שנהיו לה בפרווה והוא ישר שאל אם יש איזה שינוי בבית- אז השינוי הגדול קרוי מאי, והשינוי השני הוא שעוברים דירה (יום שישי) והבית מלא קרטונים. בקיצור, החתולה מדוכאת והיא מלקקת את עצמה למוות. טוב, לא למוות אבל עד שנהיה חור...ואם זה לא יעבור אחרי זריקה שהוא נתן לה נצטרך לקחת אותה לפסיכולוג (לעצמי אני לא מרשה פסיכולוג אבל לילדים חייבים...) בזמן הטיפולים הייתי תמיד מחבקת אותה ומתנחמת בכך שהיא הילדה שלי, בזמן ההריון היא היתה רובצת איתי תמיד מול הטלוויזיה ומתפנקת, ומאז שמאי נולדה פשוט אין לי זמן בשבילה. כשמאי לא עליי אני צריכה לעשות אלף ואחד דברים ואין לי זמן ללילו. מה יהיה כשנרצה להביא למאי אח/ות? את לילו הרשיתי לעצמי להזניח, אבל את מאי? בקיצור- קשה. צריך למצוא זמן להכול

 

[סיגל של שגיא]

TELL ME ABOUT IT...

אז אמנם הם לא נכנסו למשבר עמוק, אבל פאלקור (הבכור) היה מאוד עצוב. הקטנה ישר אימצה את שגיא והיתה לידו וסביבו כל הזמן (כך זה עד עכשיו. היא לא זזה ממנו, וזה מעצבן אותו לפעמים. הוא צריך, לעיתים, לפנות אותה מהדרך שלו...) אבח הגדול נרתע ממנו בהתחלה ו"עשה" לנו פרצופים. מה שניסינו לעשות זה לחלק את הזמן שלנו. נכון שהיו מלא עיסוקים במשך היום, אבל פעם בשעה העברנו עליו ליטוף של 2 דקות, וכששנינו בבית אחד מאיתנו נותן לו תשומת-לב (כן, זה ממש כמו עם עוד ילד ב

). לפעמים גם לוקחים אותו לבד לטייל, בלי הקטנה. אין מה לעשות, הם היו הילדים שלנו תקופה ארוכה ורכשו את מקומם בכבוד, והוא מגיע להם. לגבי המעבר-גם פאלקור מתבאס מארגזים ומזוודות. כשנסענו לנופש בשבועות, הכנתי את כל הציוד על הספה בסלון מבלי להציא את התיק, ורק שעה לפני הנסיעה הכנסתי לתיק את הכל, וגם זה כשפאלקור לא היה בבית, אלא הלך עם אבא שלו לטיול פיפי-קקי...אח"כ הגנסנו את התיק לאוטו, מבלי שהוא יראה. אמא שלי אמרה שאנחנו דפוקים בראש, אבל מה היא מבינה

זה הילד המאומץ הבכור שלי, ואני משוגעת עליו (וגם טורחת לומר לו זאת 80234 פעמים ביום) ולא אעשה שום דבר שיעציב אותו.

 

[ligo]

גם אמא שלי צוחקת עלינו- אבל

אין מה לעשות, היא הבת הבכורה...

 

[מיכל של עומר ויובל]

מוכר, מוכר, מוכר

לנו יש שלושה חתולים, ועד שנולדו עומר ויובל הם היו המלכים של הבית וקיבלו פינוק כל הזמן. גם אני התנחמתי בהם בתקופת הטיפולים. מאז שנולדו עומר ויובל אין לנו זמן בשבילם. גם אם יש כבר דקה שקט, בד"כ לא בא לי שאף אחד יטפס עלי, אחרי שכל היום הילדים נתלים עלי. החתולים די אומללים וסובלים מאוד מההזנחה. גם יש להם כל מיני איסורים - אסור להיכנס לחדר של הילדים, אסור לשבת על הדברים של הילדים (למרות שעל זה אנחנו כבר לא כ"כ מקפידים). אנחנו גם סוגרים את הדלתות לחדרים בקומת המגורים, כי עומר נכנס לכל מקום ומשמיד ולא הכל בטיחותי בשבילו. כתוצאה, לחתולים יש פחות מקום להסתובב ולרבוץ. לאחרונה התחיל אחד החתולים להשתין על הדברים של הילדים - על העגלה (פעמיים!), על התיק של הבריכה, על צעצועים מבד. הריח נורא ואיום. את העגלה כיסינו בניילון גדול, ואם אנחנו יוצאים מהבית ושוכחים לסגור את הניילון בארון, הוא ישתין על הניילון. אני די מרחמת עליהם, אבל באמת שאין לי סבלנות וזמן. בתגובה, הם מסתובבים לי בין הרגליים כל היום ומייללים, גם אם הם לא רעבים; הם מייללים חזק ליד הדלת של חדר הילדים בדיוק כשאני מניחה עולל חצי ישן במיטתו, כאילו בכוונה להעיר אותו, ועוד ועוד. בקיצור, ליגו, יש לך עוד למה לצפות. החדשות הטובות הן שעד שתהיה למאי אחות קטנה, מאי תהיה גדולה מספיק כדי לפנק את החתולים בעצמה.

 

[ligo]

אני זוכרת שסיפרת על הבעיה עם הפיפי

ונחרדתי מזה. מקווה שנדלג על השלב הזה. לגבי האיסורים, הפסקנו לצעוק "לא" כל פעם שהיא מתקרבת לאוניברסיטה או לכל אחד מהדברים של מאי. זה כחלק מהמאמצים להיות נחמדים לילדה

 

[שבלוליטה]

זו היתה אחת העצות שקיבלנו מהמאלף

להפסיק לצעוק "לא" או כל אמירה אחרת כששירלי מתחילה ללקק אותה או להתעסק עם הדברים שלה. הוא אמר לנו לעשות הכל אבל לא לצעוק עליה (יעץ לנו לזרוק עליה כדורים למשל כדי להרחיק אותה, או לעניין אותה בדברים אחרים). הוא אפילו אמר לנו למרוח לאלה שוקולד על הרגליים והידיים ולתת לשירלי בכוונה ללקק - אבל מי שמכיר את שירלי יודע שהיא לא זקוקה לשוקולד כדי לעשות "שלוקים" על קטנטנים (וגם על ההורים שלהם).

 

[ליאור של חנה]

אצלנו זה דווקא עבר בקלות

הן תמיד חששו מילדים אז במבה ניתקה מגע ושושה שמרה מרחק סביר ככל ששיר גדלה כך הקשר עם החתולות התהדק שושה שמה את נפשה בכפה ונהנית ששיר מורטת אותה במבה בכלל נהייתה אמיצה יותר מתמיד והבוקר הסתובבה במיטה שלנו חופשי ללא חשש משיר העובדה שהן שתיים ביחד מגיל אפס שלהן (ומכאן הכינוי שלהן מזה 6 שנים - הבנות) הקל כנראה על השינוי ניסינו לתת להן יחס ולדאוג לכל בקשותיהן- שזה בחתולית : אוכל ולפתוח תריסים יש רעיון ישן של חבר שלי לא בדקתי על עצמנו אבל שווה אולי מסתבר שיש קלטת וידאו לחתולים - ברצינות. יש שם בעלי חיים וקולות החביבים על חתולים וזה אומר ציפורים וכאלו אני מניח שרכש אותו בחנות לבעלי חיים ובכלל אולי ללכת על צעצועים חדשים ללילו או כל דבר אחר שכזה מעבר הדירה גם לא יהיה קל אנחנו בהעברה הקודמת דאגנו שה"בנות" לא תהיינה בעת הבלאגן קרי להעביר אותן לפני אריזת הקרטונים בבוקר ההעברה זה מקטין לדעתי את הטראומה בהצלחה, את צריכה אותה ליאור

 

[ligo]

תודה ליאור

אני אחפש את הקלטת הזו אם המצב ימשך, ולגבי המעבר אנחנו לא יכולים ליישם את הרעיון שלך כי אין מקום באוטו...אנחנו עוברים בשישי בבוקר מחיפה לרחובות. אני ומאי נוסעות כבר בחמישי בלילה כדי לאפסן את כל החלב הקפוא ששאבתי אצל ההורים (ביבנה), והציוד של מאי ושל לילו ברכב אחד זה לא הולך. היא תבוא עם יובל למחרת ונקווה שיהיה בסדר

 

[רחל של ענבל]

גם הכלבות שלי עברו הסתגלות...

אבל באיזשהו שלב זה התאזן... בעיקר כשענבל התחילה להתייחס אליהן בעצמה. זה היה מדהים, יום אחד, כשהיא היתה בערך בגיל 5 חודשים ישבנו במרפסת, אני בכסא נמוך, היא בטרמפולינה והסתכלנו על הנוף. משי וטולי (ה|כלבות|) שרצו כמובן לידינו, ופתאום החלו לשחק ביניהן. זו היתה הפעם הראשונה שענבל צחקה בקול גדול מבלי שאני או מישהו אחר ינסה להצחיק אותה. עכשיו, כשמגיעים הביתה אחה"צ יש "טקס": משי וטולי רצות לענבל ומלקקות לה את הידיים והרגליים. אהבה חוגגת. אני חושבת שמה שכיפר על חוסר תשומת הלב בזמן שענבל היתה קטנטנה היתה העובדה שיש מישהו בבית 24 שעות ביממה. פעם הכלבות היו מבלות המון שעות לבד. היום יותר כיף להם. כשענבל תתחיל ללכת, בכלל יהיה שמח. רחל

 

[שבלוליטה]

לנו יש ../images/Emo107.gifה במשבר...

השבוע פנינו גם למטפל התנהגותי בכלבים (אם את רוצה את מס´ הטלפון שלו, הוא בחור מקסים) - שירלי התחילה לגרגר את אלה ולנסות לנשוך אותה. זה מעולם לא קרה, ופתאום בשבוע אחד זה קרה 3 פעמים (פעם אחת היא גם הצליחה). נבהלתי נורא. שירלי מעולם לא היתה תוקפנית, להפך, תמיד היתה כנועה, אבל נראה היה לה שמעמדה ב"להקה" התערער והיא היתה חייבת לתפוס שוב את מקומה. דיברנו עם המאלף שהוא גם מומחה להתנהגות בע"ח, והוא המליץ לנו על מספר דברים, וזה אכן עוזר. עם החתולה זה סיפור אחר... במהלך ההריון עברנו דירה להורים של ערן. שירלי היתה בסדר גמור כי היא הכירה את המקום, אבל החתולה היתה בדיכאון עמוק. היא הפסיקה לעשות את הצרכים בקופסה, היתה מתחבאת ימים שלמים במחסן ועוד. 3 שבועות אחרי שאלה נולדה עברנו לבית שלנו, ולהפתעתי, שתיהן עברו את זה יפה... מעבר משביע קשה מאוד על חתולים. בהתחלה לא היתה כל אינטראקציה בין אלה לסושי

. סושי פחדה ממנה נורא. והיא חתולה שבדר"כ נוהגת לחקור ולרחרח כלבים וחתולים אחרי כדי להכיר אותם. לאט לאט היא התחילה להתקרב ולרחרח, והיום היא אפילו נותנת לאלה לגעת בה ולמרוט לה את השערות. הכי מצחיק זה כשאלה מסתערת עליה בצעקות קרב וזוחלת אליה במהירות שיא - לרוב סושי בורחת ואלה נעלבת, אבל לפעמים היא נותנת לה "להשיג" אותה, ואז השימחה רבה.

 

[ligo]

אני מחכה שמאי תתחיל לרדוף אחרי

לילו. זה באמת יהיה מצחיק בכל פעם שבאים אלינו חברים עם ילדים קטנים, הם רודפים אחריה והיא בורחת וזה די משעשע

 

[רחל של ענבל]

שבי, אני רוצה את הפרטים של המטפל

יש לנו בעיה עם הכלבות, אבל מכוון אחר... הן שתיהן בוגרות ועדיין הורסות את הרהיטים בבית. עברנו כבר 3 סלונים ואת האחרון הן כבר התחילו לפרק (לאט לאט, כל יום פורמות קצת מהריפוד...). עכשיו אנחנו עוברים לבית חדש ואני מתה לקנות סלון מעור כהה (כדי למנוע הרס מכוון של ענבל). אבל אני מפחדת שגם זה ימשוך אותן. לשים אותן בחוץ מבחינתי לא בא בחשבון. הן כלבות בית, לזה הן רגילות והן חלק בלתי נפרד מהמשפחה. הבעיה היא כשאנחנו לא בבית. כשאנחנו בבית הן צייתניות. רחל

 

[שבלוליטה]

הטלפון שלו רשום אצל ערן, אני אשאל

אותו מאוחר יותר ואשלח לך, בכל אופן יש לו גם אתר באינטרנט

 

[שבלוליטה]

רחל, הטלפון של נתן פרל המאלף

הוא 050-528208 בעיקרון הוא נמצא בצומת ירקון, אבל שווהלהגיע אליו, אל תחששי מהמרחק.

 

[רחל של ענבל]

תודה! צומת ירקון זה בכלל לא רחוק...

אפשר לשאול כמה הוא גובה על ייעוץ? האם צריך לבוא עם הכלבות? או שמא כדאי שהוא יבוא אלינו? רחל

 

[שבלוליטה]

הכי טוב שתתקשרי אליו ותבררי...

 

[שירלי של תומר]

חיות במשבר...

גם וויסקי חוותה דיכאון משהו לאחר לידתו של תומר. בכלל, היחס שהיא מקבלת מאז הלידה הוא לא היחס שהיא קיבלה לפני י אין זמן ואין כוח כבעבר. לפעמים היא רומזת לנו שהפרזנו בהזנחתה והיא נוקמת ע"י עשיית צרכיה בבית בצורה מכוונת ומסוימת. אנחנו משתדלים לתת לה פינוק אבל זה לא מה שפעם... ויש הרבה רגשות אשם... כפי שאת רואה, עצות אין לי רק הזדהות. וחשוב לזכור שמעבר דירה לחתולים הוא קשה וטראומטי משום שחתול מאוד נקשר למקום לעומת כלב שנקשר כמעט רק לבעלים... קשה

 

[noh1]

הפתרון שלנו

לשלב בין שתיהן. כשאני משחקת עם ירדן, אני קוראת לטייגה (החתולה) ומזמינה אותה לשחק איתנו. טייגה אוהבת מאוד את ירדן, ומנשקת אותה, וירדן מושכת לה באוזניים בהתלהבות רבה, וכך שתיהן מרויחות, ואף אחת לא מרגישה מקופחת. מדהים שטייגה חייבת לישון ליד ירדן. כשירדן הולכת לישון, טייגה באה מיד ונשכבת ליד הלול שלה. פשוט לתת לאחים לשחק ביחד. זה הפתרון שלנו.