אז ככה...
מורה מצויין אמר לי פעם שתרגום טוב ותרגום מדוייק הם שני דברים שונים. הדבר הראשון והבלתי נמנע שקורה כשמתרגמים יצירה משפה לשפה, זה שהרבה מאוד דברים הולכים לאיבוד בדרך. המבחן של המתרגם בתאטרון לדעתי הוא לא במידת יכולתו להשאר נאמן למקור, אלא ביכולתו להמציא וליצור "תחליפים" שמשרתים היטב את העלילה, את החריזה, את המוסיקה, את המבנה, את ההטעמה, את השחקן המבצע, את הדמות, את הסיטואציה, את הדרמה.... וה"תחליפים" האלה צריכים לעמוד בפני עצמם ולייצג נאמנה ככל הניתן את רוח המקור, את סגנון הכתיבה. לא את המילים אחד-לאחד. אבל מעל לכל אלה, הכי הכי חשוב שהתרגום יישמע טוב ויצלצל נכון באוזן בשילוב עם המוסיקה הנתונה, הרבה משקל ניתן למצלול -בחירות הסאונדים והצלילים המתאימים מהיצע השפה. וזה לא מדע מדוייק - המון עבודה עם האוזן, המון דמיון וסגנון אישי (לכן כל מתרגם יעשה את הדברים אחרת) ולכן גם המון עניין של טעם. לשאלתך הספציפית, השתמשתי במילה "על טבעית" משום שלא רציתי לחזור שוב על המילה "אלוהית" שמופיעה בבית הקודם : "כך כל הלילה פלוגה חתולית שרה זמרת-חתול אלוהית". שימי לב שגם השורה הזו, למשל, לא תואמת כלל את המקור. אילו רציתי להישאר נאמן ומדוייק הייתי כנראה כותב משהו נוראי כמו "חתולים ג'ליקליים הם מלכות הלילה, שרים בגבהים אסטרונומיים". עכשיו נסי לשיר את זה. גם עם התואר המיותר אין לי בעיה; בניגוד למתרגמים שעוסקים בתרגום טכני של חוברות הדרכה למוצרי אלקטרוניקה, התפקיד שלי הוא לעבוד על האסוציאציות של הקהל, ובתוך כך מצא-חן בעיניי הרעיון לייחס לחתולים תכונות על-טבעיות. האם 40 עמודי התיאורים ב"אבא גוריו" אינם מיותרים עפ"י תפיסתך...? אם תמשיכי את המשפט - המיסטיקה העל-טבעית של כל חתול וחתולית - תגלי שהוא מסתיים בכלל במילה שאיננה קיימת. (גם ת.ס. אליוט המציא כמה..) בקיצור, אני מאמין שבאמנות מותר וצריך להיות חופש - שימי לב שבקרדיטים בתאטרון המוסיקלי לא כותבים בדרך כלל "תרגום" אלא "נוסח עברי". מכאן שתפקידי ליצור נוסח חדש להצגה שמתאים לשפה, לאוזן ולתרבות העברית. אז אין כזה דבר "תרגום נכון" או "לא נכון". יש "נוסח עברי טוב" ו"נוסח עברי רע". וזה, כאמור, נמדד ע"י קריטריונים מקצועיים שונים, אך בעיקר עניין של טעם.