טוב, לא יודעת אם זה קשור לנעליים
אבל זה נגמר... השבוע הוא התחיל עבודה חדשה וכל השבוע הוא היה קצת מוזר. וכבר לא הרגשתי התלהבות והרגשתי תחושה כזאת של זוג של חמישים שנה, כשאנחנו רק חודש וטיפ יחד, מעבר לכל ה"מי טרזן יו ג'יין" שהייתי מוכנה לסבול, בקטנה, בשביל להכיר. פשוט, כמו שהרגשתי שזה ממש בסדר, בהתחלה, הרגשתי שזה ממש לא בסדר, בשבוע האחרון, אבל ניסיתי להבין, ניסיתי לחשוב שזה בגלל העבודה החדשה והשינוי בזמנים שלו ובאורח חיים שלו (צריך לקום מוקדם בבוקר וכו'). אתמול ישבתי בשכונתי, למרות שהייתי צריכה לבוא אליו, כי היו אצלי כמה דברים שלו שהוא היה צריך להיום. בכל מקרה, בין שאר האנשים, היה שם בחור נשוי חדש כזה, שישבנו ודיברנו... אמרתי לו שלא ממש בא לי לנסוע אליו. בא לי לשתות עוד בירה וללכת לישון. וכמה זה קשה, הזוגיות הזאת. הקטע הזה שהזמן שלך הוא כבר לא ממש הזמן שלך, לא לגמרי. שאתה צריך כל הזמן להתחשב גם במשהו אחר, ואיך זה הרבה יותר קשה, שאתה כבר כ"כ רגיל ללהיות "סינגל". שזה ממש עבודה. ממש שינוי. וצריך להיות ממש מוכנים לזה, פיזית ונפשית, וזה מעבר לאדם הנכון במקום הנכון בזמן הנכון. מפחיד כמה הזמן הנכון והמקום הנכון, וכשאני אומרת מקום,\ אני מתכוונת למקום שאתה נמצא בו, מבחינת חשיבה, הרבה יותר חשובים או שמשחקים יותר חזק, מאשר הבחור הנכון, כי הרבה, לאו דווקא הרבה, אלא כמה, יכולים להיות הבחור הנכון, אבל אם זה לא יהיה הזמן והמקום הנכון, ואתה לא תהיה מוכן להשקיע, זה פשוט לא יקרה, כי לא תתן לזה לקרות... והוא לא במקום ולא בזמן. הוא אמר לי שהוא מרגיש לחוץ, שהוא רוצה להרגיש חופשי כמו שהוא היה לפני חודשיים. הוא אמר לי, אם את כועסת תגידי לי, אמרתי לו שאני לא כועסת. על מה יש לי לכעוס?... זה הרי לא קשור אלי. לפחות את זה למדתי את זה שזה לא קשור אלי. בטח בשלב כ"כ ראשוני... וחבל, כי הוא באמת חמוד. אבל... מה לעשות? להילחם עם תחנות רוח? להילחם עם שדים שקיימים לו מלפני כבר כמה שנים? להילחם עם צלקות? לא... הפסקתי להיות המטפלת. יש להיות מטפלת ויש להיות בת זוג, וזה לא אותו הדבר גם את זה למדתי. לכעוס עליו שהוא ניסה? שהוא היה נחמד? שהוא פירגן ונתן וקנה וכו'?... איך אפשר לכעוס על דבר כזה? כי הוא כביכול הישלה אותי?... אבל הוא לא הישלה אותי, או רק אותי, והוא לא שיחק איתי, או רק איתי, הוא הישלה ושיחק עם עצמו. יותר מהכל... ואני שוב ושוב מגלה שברגע שאני נכנסת לסרטים, הם לא סתם סרטים, הם כנראה נכונים. ושיגידו נבואה שמגשימה את עצמה, אני אומרת, לא, אני באמת פשוט רגישה ומרגישה. והרגשתי את זה כבר שבוע...
