היי -
בהתבסס על איזה מידע אתה טוען שכל מי שעיניו בראשו מבין שאין אושר גדול מ"טפיפות קטנות של רגליים בבית" ? מה אם אגלה לך שאין לי עניין וחצי עניין ב"טפיפות קטנות של רגליים בבית" כדבריך , שחיי משפחה מעניינים אותי כקליפת השום ונהייה אחר נורמות ( הליכה אחר העדר ותו לא ) מושכת אותי כשלג של קיץ דאשתכד ? בעוד אתה מעלה טענה מבוססת תחושה סובייקטיבית ותו לא , אני אעלה בפניך כאן ועכשיו את הטיעונים הבאים : * במדינות מפותחות - אם אינני טועה - שליש מהנישואין מסתיימים בגירושין . טוב ויפה שלאחר הנשיקה הראשונה בבית הקולנוע או מבט עיני פנינים החליטו הזוג הצעיר שהם אוהבים לנצח ושום דבר לא יפריד ביניהם , אך בפועל לעיתים כבר לאחר שנה וחצי הם מגלים שאינם סובלים זה את זו ( כנ"ל לגבי זוגות חד מיניים ) . הילדים במקרה גירושין , שוכנים הלכה למעשה בין הפטיש לסדן . האושר הגדול ביותר ? ניחא , שיהיה , כל אשר תגיד... * בארצות הברית של אמריקה ,לא מעט ילדים שבגרו עוזבים את הבית לאזור שונה מאשר אזור ההורים - מבקרים אולי פעם בחצי שנה וטלפון קצרצר של שבוע . לא מדובר בקפריזה שלי , לא מדובר בהמצאה או בידע מצוץ מן האצבע , עסקינן בתופעה שרירה וקיימת . האושר הגדול ביותר ? לא נראה לי . *חצי מהנשים הירדניות מוכות , כמו כן במקומות רבים ברחבי העולם האישה היא עדיין בחזקת רכוש הגבר , גם אם לא בעיני החוק , אלא בעיני הנורמה החברתית . האושר הגדול ביותר - כן , בטח , כמ שאני נפוליאון . * החיים מוכיחים - בצרפת לדוגמא , שניסיון לשמור על זוגיות " נאמנה " ו"ישרת כפיים" לאורך תקופת חיים , היא פרובלמטית - בגידות יש על ימין ועל שמאל , ולא בכדי . קל לנו להכניס זאת לצהובונים ולהתייחס לכך כתופעה שולית , אך אני אישית לא מכיר זוגות רבים שלאחר 30 שנות נישואים עדיין משוחחים ביניהם על דבר מה מעבר לכלים לשטיפה או סנדביץ' לילד לבית הספר ( שכן צריכים טפיפות קטנות , הלא כן ? ) . * אנשים רבים מאוד לא מגיעים לידי מימוש כן ואמיתי של עצמם בתחומים אומנותיים , פילוסופים וכו' ( כך שלא מדובר רק בקריירה ) - בגלל התחייבות לילדים . אז האושר הגדול ביותר ? ייתכן ומדובר באושר - אך המחיר הוא כבד מנשוא עבור אנשים כמוני . אלטרואיזם זה טוב ויפה , באמת - אך מה שלילי כל כך באהבת הפרט את עצמו ? אנשים רבים שלא העמידו צאצאים להמשך הגזע , הם תורמים לא מעט לחברה , לצד העובדה כמובן - שהם מממשים בחייהם אי אלו רצונות שלא יכלו להרשות לעצמם לממש באם היו בביתם " טפיפות קטנות " - כפי שהגדרת זאת . ואם כבר בנורמות עסקינן - באם בעבר גירושין היוו בבחינת טאבו - לא כל שכן היום , באם בעבר היותו של פרט הומוסקסואל היווה בבחינת בוטות מוסרית - ולא כל שכן היום , באם בעבר אשת קריירה היוותה בבחינת גועל נפש בל יתואר - ולא כל שכן היום , הרי שההתקדמות האנושית תוכיח שגם אי העמדת צאצאים היא בבחינת בחירה לגיטימית ומתקבלת על הדעת , בעלת יתרונות לא פחות מחסרונות . המלעיטים בטענות כנגד גישה זו עשויים להתנגד , בסופו של דבר לרעיונות מהפכניים התנגדו במהלך כל ההיסטוריה האנושית , בייחוד אלו אשר תפיסה חדשה כלשהי ערערה את תפיסתם הם ( בלי קשר לכותבי הפורום ) . נדב .
מדוע היחס האנושי הרווח במחוזותנו כלפי טקס החתונה ( בין אם דתי או חילוני , לא רלוונטי במקרה הנ"ל ) ולאחר מכן הטקס הקבוע של ירח דבש וקמת משפחה - הוא כה מובן מאילו , במובן זה שכל אשר לא מסכים איתו ולא נוהג באופן זה , מתוייג בו במקום כ"חריג" , ובקהילות דתיות רבות מנודה מן הקהילה . ובכן , אחד הדברים אשר יותר מאפיינים אותי הוא שאינני מקבל דבר כמובן מאילו . מבחינתי כל דבר מועד להטלת ספק , והרי שבאם ב"חופש בחירה" עסקינן , אני לוקח את הרעיון הזה בכיוון המדובר של ספק , ובמקרה שלי - פשוטו כמשמעו שלא קיים בי אחד הרצונות האנושיים הנפוצים ביותר . זהו אם כן המצב - בתור בחור צעיר אני כבר מודע לעובדה שאינני מעוניין כלל וכלל לעבור דרך טקס החתונה , וגם בהקמת משפחה אינני מעוניין כהוא זה . לכל חסידי פרויד שביננו - לא , אינני הומוסקסואל , כך שלזווית הראיה הזו במקרה המדובר אין כל השפעה . אם כן , תוהה אני לגבי זווית התיחסותכם בתור פילוסופים למנטליות זו . האם מבחינתכם מדובר באגו-צנטריות צרופה ותו לא , או שמא אתם מסכימים עם דעתי - שלא לכל אדם מתאים הרעיון של חיי משפחה , ואורח חיים אחר עשוי להתאים לו משמעותית יותר ? האם לקראת עתידה של האנושות עתידים אנו להתקל בעוד ועוד אנשים שמשתחררים ממחסומי העבר וחיים את חייהם לפי ראות עיניהם שלהם ?
