מנקודת מבט של גרוזינית צעירה.
קודם כל נתחיל מזה ששום דבר ממה שאני הולכת להגיד בהודעה הזו לא נאמר באופן קולקטיבי. אני מדגישה ואומרת שכל משפחה גרוזינית היא אינדיוידואלית ויש לבחון אותה לפי אמות המידה שלה. באופן כללי. אף על פי שהמשפחה שלי ממשששש לא מה שהוצג בסרט כמשפחה גרוזינית, אני מאמינה, ומכירה מניסיון את האמת שמסתתרת מאחוריי הסרט. אמנם דובר קוסיאשוילי לא חסך בהקצנות, אבל בסה"כ הסרט משקף נאמנה את תרבותם של הגרוזינים. בתור דוגמא אקח את סצינת הפתיחה. המקלחת המדוברת של האישה לבעלה. והצעקות החוזרות ונשנות שתביא לו את נעלי הבית שלו. ידוע שהתרבות הגרוזינית שמה במרכז את מעמדו של הגבר ולא מעודדת את הנשים להתפתח אלא להיות כלי בידם של הגבר. הגבר "שר החוץ" והאישה "שרת הפנים", במרוצת השנים כמובן זה השתנה, בעקבות התפיסות הפמינסטיות כאן בישראל המעודדות את יציאתן של הנשים לשוק העבודה וכניסתן למערכת הלימודים. ואם אשים את האצבע על הנושא הספציפי המדובר בסרט הלא הוא - חתונה, אין כל צל של ספק שהסרט משקף בדיוק את התנהגותם של הגרוזינים, שאטומים בנוגע להרחבת המשפחה עם בני עדות אחרות. <שוב, היום זה שונה, אך לא נעלם לגמריי> אני אפסיק כאן כי אני מתחילה לטחון. אבל באופן כללי הסרט שיעשע אותי.
