אחלה נושא.... ואני הולך לחפור קשות ../images/Emo13.gif
למען האמת, ליל הכלולות עצמו נראה לי תמיד הרבה פחות חשוב מאשר כל מה שיבוא אחריו
מהנסיון האישי של ההורים שלי, הבנתי די מוקדם שבטקס הכלולות מעורבים הרבה מאד רגשות ועלולים להתגלות הרבה אינטרסים מנוגדים. וזה קורה בעיתוי הכי פחות מתאים. אצלם זה התחיל בסיפור הרגיל של "מי יממן" (שני הצדדים לא היו בעלי אמצעים), והמשיך ב"עד כמה 'כהלכתו' יהיה הטקס" (המשפחה מצד אבא דתית, והיה להם חשוב מאד לערוך טקס "מכובד" ולא חשוב כמה יעלה)... לפי מה שהבנתי (רק עכשיו סיפרו לי את זה) הבוץ אפילו הגיע עד כדי אמירות מכוערות כמו "מי שאין לו כסף - מצידי שלא יתחתן"... וזהו. בסרט 8מ"מ שהוסרט אז (1973, חודשיים לפני המלחמה שהיתה עתידה לשנות את חייהם), רואים בתוך כל השמחה והריקודים את הפרצוף החמוץ של סבתא א', ואת הפרצוף החמוץ של סבתא ב'.. ופשוט רחמנות על שני הילדים.. אז עם רקע כזה, ברור שמה שעמד לנגד עיני הוא קודם כל... כמה שיותר שמחה וכמה שפחות אינטרסים שיהיו מעורבים בעניין. לא היתה לי בעיה לוותר על עקרונות, כי כאמור, לא הטקס היה חשוב לי אלא מה שיבוא אחריו. אז מה העקרונות שאני אישית מאמין בהם?
רציתי שיינתן לי החופש להינשא לכל אחת שתרצה בכך, מבלי שאהיה מוגבל רק למי שנולדו להורים יהודים.
רציתי שהנישואין יהיו על בסיס אזרחי, ממש כמו כל חוזה אחר, ולא על בסיס דתי.
רציתי להכניס גם קצת אלמנטים מסורתיים, מתוך כבוד למורשת האבות - אבל לאו דווקא להיצמד בכל הכוח למסורת עדתית מסויימת.
לא רציתי להזמין את החברים של החברים של ההורים, רק כדי "לחסל חשבונות כלכליים" (זה היה אצל ההוא, זה הביא צ'ק כזה, ההוא הביא צ'ק כהוא...)..
לא רציתי להשקיע סכום של 6 ספרות בשביל אירוע של 4 שעות.
לא חשבתי שאפשר מראש לקבוע שזה יהיה היום "המאושר בחיי". היו ועוד יהיו לי הרבה מאד ימים מאושרים, ולא טקס זה או אחר יעשה אותי מאושר וחייכן דווקא בעיתוי המסויים הזה.
חשבתי שכולם יבינו שקשה לחייך כל היום כשצריך לטפל בכ"כ הרבה אדמיניסטרציה וכ"כ הרבה דברים עלולים להשתבש, והאחריות היא בסופו של דבר עלינו..
לדעתי אירוע נוצץ לא מעיד על אהבה יותר חזקה או על סיכוי גבוה יותר לחיי נישואין מוצלחים.
בקיצור, הייתי מזמין כמה חברים טובים ואת המשפחה הקרובה למסעדה טובה וזהו. וכאן נכנסת המשפחה....... יותר נכון 2 משפחות שונות, שכמובן לשתיהן אין בהכרח אותו אינטרס - ובמקרה שלנו, לכל ההורים מכל הצדדים לא היו אינטרסים ועקרונות כמו אלה שלי. מה עושים? אז חלק מהעקרונות כבר לא היו רלוונטיים, כי במקרה אשתי לעתיד נולדה להורים יהודים. אין ספק שאילו המצב היה שונה, הכל היה קשה יותר לא רק בטקס אלא גם לפניו ואחריו.... ולגבי כל היתר, מה שעשינו היה מאד פשוט... הבהרנו לכוווווווווווולם היטב ובאופן שלא משתמע לשתי פנים, שהטקס ייעשה לפי מיטב המסורת שההורים והסבים רוצים כ"כ לראות, והאינטרסים של כווווווולם יילקחו בחשבון - אבל כל זה יסתיים לאחר אותם 4 שעות טקס, וחיי הנישואין שלנו עומדים להתנהל אך ורק לפי ראות עינינו. לי ולאשתי לא היו שום חילוקי דעות בנושא. גם לא היה הרבה במה להתערב אחד לשני... כשהגישה היא שלא הטקס חשוב אלא מה שיקרה אחריו, וכשממילא הולכים על קו של ריצוי ההורים - אני לא זוכר שום בעיות מיוחדות. ברגע שהחלטנו על הקו הזה, העקרונות היו:
אוכל טעים - חובה. מעל הכל.
שמלה צנועה ולא ראוותנית, אבל לא כזו שתסתיר את הנשיות. (למעשה אני לא התערבתי בנושא בכלל. אשתי ואמא שלי טיפלו בשמלה).
מוסיקה שתשמח את כולם.
אולם צנוע אך נקי, מסודר ואינטימי (כאן היתה בהתחלה התנגדות מצד שתי האימהות לגבי המקום שבחרנו, והן אפילו בכו, שתיהן! אבל בסוף הסערה חלפה והן היו מרוצות....)
לא להזמין את כל מי שאי פעם אמרנו לו "שלום".
לא לערוך "חיסול חשבונות" (כלומר רשימה של מי הביא מה).
טבעות... קשה להסביר כי אני לא יודע את המונחים, אבל מצאנו את מה שרצינו. בסופו של דבר הכל עבר על הצד הטוב. בעיות? היו, אבל קטנות. סבא וסבתא של אשתי עלו פתאום לחופה מבלי לחשוב שאולי גם הסבתות שלי ירצו וירגישו מקופחות (פשוט לא היה מקום לכולם). אבל המשפחה שלי זכרה היטב מה קרה אצל ההורים שלי ופשוט החליקו את העניין.. אח"כ היתה לנו מריבה קשה עם ההורים לגבי "חיסול החשבונות". ההורים התעקשו לקבל מידע מדוייק מי מהחברים שלהם הביא מה. זה איכזב אותי עמוקות, לפחות ביחס להורים שלי, כי הבהרנו קודם היטב שלא נסכים לדבר כזה. אבל ראיתי את החיובי - בצורה כזו גם הפולנים שבפולנים יביאו שלא תמיד כדאי להישען על מימון של ההורים
