חתן שזקוק קצת לעידוד
שלום, נדמה לי שכבר כתבתי כאן בפורום מזמן מזמן כשהסרטן התגלה אצל אימא של אישתי לעתיד , רק מה שאז עוד היינו ממש אופטימים ובטוחים שזה קל. לצערי בחודשיים האחרונים המצב יתברר כקשה הרבה יותר. היא עברה טיפולים כימותרפים קלים יחסית שעצרו את התפשטות המחלה אבל הסרטן עדיין נמצא בגוף בכל מערכת העיכול שלה (מהוושט שם מרכז הגידול ועד לבטן). שבוע שעבר היא התחילה בטיפולים קשים מאוד, היא נורא רזתה, היא לא אוכלת, סובלת נורא והזויה. חברה שלי סובלת יחד איתה, נוסעת אליה מלא כדי לעזור לה ואבא שלה ולאחיות שלה וכל פעם כשהיא חוזרת משם היא מדוכאת ועצבנית ומוציאה את זה עליי. אני נמצא בשבילה כמה שאני יכול, שותק, סופג ומשתדל להבין כמה שאפשר, אבל האמת שגם לי כבר קשה, בפרט מאחר ואנחנו עומדים להתחתן בעוד 5 חודשים ונמצאים באי ודאות איומה כי אנחנו לא יודעים מה יהיה עם אימא שלה. הפחד הכי גדול שלנו זה שקבענו תאריך רחוק מדי לחתונה ושזאת טעות, כי אימא שלה לא הסכימה לשמוע שנתחתן לפני שהיא מחלימה. רק מה שעכשיו אנחנו מבינים שלא בטוח שהיא תחלים
ופוחדים נורא ממה שיקרה. אני נורא מפחד ממה שיקרה, היא כל העולם של חברה שלי ואם יקרה לה משהו אני לא יודע איך היא תשרוד. איך אני יכול עוד לעוד אותה? כל פעם שאני מנסה ואומר שיהיה בסדר היא תוקפת אותי אומרת שהיא לא רוצה לשמוע שיהיה בסדר, כי רע לה והיא שונאת את המצב הזה והיא מתוסכלת נורא. אני מתוסכל כבר בעצמי כי אני לא יודע מה לעשות עוד, לי בעצמי רע וכבר יצא שבגלל זה רבנו כמה פעמים, מה שלא היה צריך לקרות. מה עושים עכשיו? והאם מישהו כאן יודע מה זה TYPE4 והאם יש לדעתכם סיכוי שאימא שלה תצא מזה (שוב, סרטן במערכת העיכול, הבנתי שזה לא פשוט)? אשמח לשמוע ממקרים דומים, העיקר שמישהו יעודד אותי ויגיד לי שהיא תגיע לחתונה שלנו
תודה מראש איתי
שלום, נדמה לי שכבר כתבתי כאן בפורום מזמן מזמן כשהסרטן התגלה אצל אימא של אישתי לעתיד , רק מה שאז עוד היינו ממש אופטימים ובטוחים שזה קל. לצערי בחודשיים האחרונים המצב יתברר כקשה הרבה יותר. היא עברה טיפולים כימותרפים קלים יחסית שעצרו את התפשטות המחלה אבל הסרטן עדיין נמצא בגוף בכל מערכת העיכול שלה (מהוושט שם מרכז הגידול ועד לבטן). שבוע שעבר היא התחילה בטיפולים קשים מאוד, היא נורא רזתה, היא לא אוכלת, סובלת נורא והזויה. חברה שלי סובלת יחד איתה, נוסעת אליה מלא כדי לעזור לה ואבא שלה ולאחיות שלה וכל פעם כשהיא חוזרת משם היא מדוכאת ועצבנית ומוציאה את זה עליי. אני נמצא בשבילה כמה שאני יכול, שותק, סופג ומשתדל להבין כמה שאפשר, אבל האמת שגם לי כבר קשה, בפרט מאחר ואנחנו עומדים להתחתן בעוד 5 חודשים ונמצאים באי ודאות איומה כי אנחנו לא יודעים מה יהיה עם אימא שלה. הפחד הכי גדול שלנו זה שקבענו תאריך רחוק מדי לחתונה ושזאת טעות, כי אימא שלה לא הסכימה לשמוע שנתחתן לפני שהיא מחלימה. רק מה שעכשיו אנחנו מבינים שלא בטוח שהיא תחלים
יש פה באמת בעיה של הפוך על הפוך, ונראה לי שאתם קודם כל צריכים להבין שהמצב לא לגמרי בידיכם, חוץ מעניין החתונה. וזו החלטה שאתם צריכים להחליט להשאיר את התאריך כמו שהוא או להקדים. ואם אתם מחליטים לכאן או לכאן קחו בחשבון את כל ההיבטים הפסיכולוגיים המשפיעים שיכולים להיות לזה על האמא, בדיוק כמו שכתבת בהודעה שלך. ועוד דבר קטן, ואני אנסה בעדינות מקסימלית להגיד את זה.. אמרת ש-הרע מכל יקרה, והתכוונת למות האם. מוות זה חלק בלתי נפרד מהחיים, ולכולנו זה יקרה מתישהו. מנסיוני, ובעיקר עם אנשים שחלו, בשלב מסויים, כשברור שהחלמה לא תהיה, אז המוות נראה כאופציה מועדפת על פני המשכיות מיותרת של כאב וסבל. ולשאלתך - לשתוק זו לא אופציה מועדפת. עובדה - אתה פה כי כנראה אתה לא יכול לשתוק עוד. אז אולי אחד הדברים שמכבידים עליכם הוא הנסיון לא לדבר על "הסוף", למרות שהמחשבה בוודאי חלפה אצל שניכם. לא יקרה שום דבר אם תדברו על זה, זה לא ישנה שום דבר במצב חוץ הידיעה שמותר לדבר על זה, וזה יכול מאד להקל על שניכם.
