טאיזו - כן ולא
תקציר מנהלים: היה מאוד טעים. לא נשוב עוד.
אז יום שישי היתה הזדמנות נהדרת לבילוי זוגי נדיר, ועל כן, באיחור של שנה, פקדנו את מסעדת טאיזו. כבר בכניסה למסעדה חל בלבול קטן ומעצבן, כשהושיבו זוג שהגיע אחרינו (למרות שהזמנו מקום), והמארחת מלמלה תירוץ כסת"חי כלשהו. בסדר, טעית, קורה. אז תגידי סליחה ונמשיך הלאה, לא צריך להתפתל בשלל סיפורים.
המלצר היה חביב, קצת יותר מדי לטעמי. הוא ישר דקלם את "האני מאמין של המסעדה" הכה פופולארי במחוזותינו - "אין מנות גדולות ומנות קטנות", והמליץ לקחת 2-3 מנות לכל אחד. בפועל, אפילו ארבע מנות היו יותר מדי בשבילנו. אני תוהה אם מדובר בשיטת מצליח או שהקיבות שלנו קטנות במיוחד. כך או כך, התפריט מחולק לחמישה יסודות: מים, אוויר, אש, אדמה ושקרכלשהו. מהקל אל הכבד.
עוד נקודה רעה למלצר: הוא פירט על הספיישלים ללא ציון מחיר. וכששאלתי לגבי עלויות, הוא התחיל לגמגם ולהצטדק שזה עולה כך וכך והם תמיד מפרטים מחירים ומה פתאום. בסדר.
אז מה הזמנו?
שני קוקטיילים - אחד עם ליצ'י והשני עם וואסאבי ודברים. שניהם היו טעימים מאוד.
לחמניות מאודות עם צ'אטני ויוגורט (זו "מנת הלחם" שלהם) - לחמניות אווריריות, צ'אטני שצויין כביזארי על ידי בן הזוג עקב נוכחות שמן זית (אבל עדיין טעים).
טרטר טונה אדומה - אני לא מחובבי טרטרי הדגים, אך הרוטב הנלווה לטונה היה מוצלח, והאמת שנהניתי ללגום בעיקר אותו (סליחה על הסטייה).
קלמרי טנדורי - המנה המצטיינת של הארוחה, לדעת שנינו! הגיע עם יוגורט, חתיכות בטטה ותפוח אדמה נימוחות (סליחה) ונתחי קלמארי מעולים. הוריי!
באטר צ'יקן - אחלה מנה גם כן. הצחיק אותנו שכתוב בתפריט "חמאה מזוקקת" במקום "גי". נוכחות נעימה של עגבניות ברוטב, שהשתלב מצויין עם האורז הלבן.
שוק ברווז - מנה טובה גם כן, ברוטב עם ג'ינגר וחריפות מענגת (קיבלנו גם תוספת חריף בצד. אנחנו אוהבים חריף).
בשלב זה היינו מפוצצים לחלוטין, ובקושי התגברנו על הברווז האומלל. כשהגיע שלב הקינוחים, הקינוח היחיד שהיה שווה דחיסת עוד אוכל נגמר, וכל שאר הקינוחים לא קרצו לנו. גם המלצר החביב-מדי התחלף, וקיבלנו מלצר לא-כל-כך-חביב-מדי, שנורא התעקש שנזמין קינוחים. כשהסברתי לו שאני לא אוהבת פרפה, הוא החל לתחקר אותי: "למה?". "כי אני לא אוהבת קינוחים חצי קפואים, זה כואב לי בשיניים". "גם גלידה את לא אוהבת?". כאילו, וודפ?
קינחנו, אם כן, בתערובת תה חביבה ובהפוך ביזארי, שהיה לו טעם של סויה למרות שלא ביקשתי עם חלב סויה. כששאלתי את המלצר, הוא עשה פרצוף של "אוי לא! הם רוצים להוציא ממני פיצוי!!", אז מהר מאוד הגבתי ב"לא משנה".
החשבון יצא 480 שקל לשנינו + טיפ.
אז למה לא נחזור?
וואלה, לא יודעת. האוכל היה טעים. השירות היה יעיל. לא חיכינו למנות הרבה זמן. אבל לא היתה לי תחושה שבאמת אירחו אותנו מכל הלב. הכל היה מעושה מדי, מתוקתק מדי. החביבות של המלצרים היתה מלאכותית.
אז בקיצור, אני מעדיפה אוכל פשוט וקצת פחות טעים, אבל להרגיש שאני היא זאת שרצויה, ולא הארנק שלי.
תקציר מנהלים: היה מאוד טעים. לא נשוב עוד.
אז יום שישי היתה הזדמנות נהדרת לבילוי זוגי נדיר, ועל כן, באיחור של שנה, פקדנו את מסעדת טאיזו. כבר בכניסה למסעדה חל בלבול קטן ומעצבן, כשהושיבו זוג שהגיע אחרינו (למרות שהזמנו מקום), והמארחת מלמלה תירוץ כסת"חי כלשהו. בסדר, טעית, קורה. אז תגידי סליחה ונמשיך הלאה, לא צריך להתפתל בשלל סיפורים.
המלצר היה חביב, קצת יותר מדי לטעמי. הוא ישר דקלם את "האני מאמין של המסעדה" הכה פופולארי במחוזותינו - "אין מנות גדולות ומנות קטנות", והמליץ לקחת 2-3 מנות לכל אחד. בפועל, אפילו ארבע מנות היו יותר מדי בשבילנו. אני תוהה אם מדובר בשיטת מצליח או שהקיבות שלנו קטנות במיוחד. כך או כך, התפריט מחולק לחמישה יסודות: מים, אוויר, אש, אדמה ושקרכלשהו. מהקל אל הכבד.
עוד נקודה רעה למלצר: הוא פירט על הספיישלים ללא ציון מחיר. וכששאלתי לגבי עלויות, הוא התחיל לגמגם ולהצטדק שזה עולה כך וכך והם תמיד מפרטים מחירים ומה פתאום. בסדר.
אז מה הזמנו?
שני קוקטיילים - אחד עם ליצ'י והשני עם וואסאבי ודברים. שניהם היו טעימים מאוד.
לחמניות מאודות עם צ'אטני ויוגורט (זו "מנת הלחם" שלהם) - לחמניות אווריריות, צ'אטני שצויין כביזארי על ידי בן הזוג עקב נוכחות שמן זית (אבל עדיין טעים).
טרטר טונה אדומה - אני לא מחובבי טרטרי הדגים, אך הרוטב הנלווה לטונה היה מוצלח, והאמת שנהניתי ללגום בעיקר אותו (סליחה על הסטייה).
קלמרי טנדורי - המנה המצטיינת של הארוחה, לדעת שנינו! הגיע עם יוגורט, חתיכות בטטה ותפוח אדמה נימוחות (סליחה) ונתחי קלמארי מעולים. הוריי!
באטר צ'יקן - אחלה מנה גם כן. הצחיק אותנו שכתוב בתפריט "חמאה מזוקקת" במקום "גי". נוכחות נעימה של עגבניות ברוטב, שהשתלב מצויין עם האורז הלבן.
שוק ברווז - מנה טובה גם כן, ברוטב עם ג'ינגר וחריפות מענגת (קיבלנו גם תוספת חריף בצד. אנחנו אוהבים חריף).
בשלב זה היינו מפוצצים לחלוטין, ובקושי התגברנו על הברווז האומלל. כשהגיע שלב הקינוחים, הקינוח היחיד שהיה שווה דחיסת עוד אוכל נגמר, וכל שאר הקינוחים לא קרצו לנו. גם המלצר החביב-מדי התחלף, וקיבלנו מלצר לא-כל-כך-חביב-מדי, שנורא התעקש שנזמין קינוחים. כשהסברתי לו שאני לא אוהבת פרפה, הוא החל לתחקר אותי: "למה?". "כי אני לא אוהבת קינוחים חצי קפואים, זה כואב לי בשיניים". "גם גלידה את לא אוהבת?". כאילו, וודפ?
קינחנו, אם כן, בתערובת תה חביבה ובהפוך ביזארי, שהיה לו טעם של סויה למרות שלא ביקשתי עם חלב סויה. כששאלתי את המלצר, הוא עשה פרצוף של "אוי לא! הם רוצים להוציא ממני פיצוי!!", אז מהר מאוד הגבתי ב"לא משנה".
החשבון יצא 480 שקל לשנינו + טיפ.
אז למה לא נחזור?
וואלה, לא יודעת. האוכל היה טעים. השירות היה יעיל. לא חיכינו למנות הרבה זמן. אבל לא היתה לי תחושה שבאמת אירחו אותנו מכל הלב. הכל היה מעושה מדי, מתוקתק מדי. החביבות של המלצרים היתה מלאכותית.
אז בקיצור, אני מעדיפה אוכל פשוט וקצת פחות טעים, אבל להרגיש שאני היא זאת שרצויה, ולא הארנק שלי.
