טאי~!
כבר שלושה ימים לא ראיתי אותך... נעלמת. התחלתי לשאול שאלות. הייתי רגילה שאתה כותב, נמצא און ליין. מדבר, צוחק, מביא לינקים מוטרפים. כותב סיפורים, שירים... טווה מילים. שלחתי לך מסר, אבל לא קיבלתי תגובה ואז התחלתי מאוד לדאוג. התחלתי לשאול אנשים אם יודעים מה קרה לך. חשבתי אולי הצינון החמיר, אולי פינו לא מרגישה עדיין טוב. לא ממש קיבלתי תשובות. רק אמרו לי... לא לדאוג. זה בסדר. ואני... מהצהריים קוראת כל הודעה שנכתבת, כל תגובה... ואני בהלם. דיברתי עם מישהי שקרובה אליך, ניסתה להסביר.. אבל אני לא מעכלת. יש לי המון סימני שאלה. נכתבים פה המון דברים... עושים כאן רצח אופי לאנשים, גם לך..וקשה לי עם זה. כואב לי. אני מבינה חלק מהדברים שנכתבים, כואב לנו, מרגישים שהלב נקרע. אולי גם מרגישים מרומים, אולי מרגישים שנטשת... הרבה אולי.... אבל מה שבטוח... ממה שאני מכירה אותך, כואב לך הרבה יותר. ולא היית עושה כזה צעד אם היית יכול להמשיך. טאי, נתת פה המון, כל יום במשך שעות, לכל אחד מאיתנו. ולא כי היית חייב.... כי רצית, כי אתה מסוג האנשים הנדירים שנותנים הכל בכל זמן נתון, נפש רגישה ומופלאה.... בכל קריאה לעזרה היית מתייצב דרוך ומוכן... כי היה לך חשוב. ואני יודעת שעדיין חשוב. אתה זה שדיברת, שהקשבת שעזרת. שתמיד ידעת לרגש, להעלות חיוך, וגם לגרום לדמעות. וגם מאמינה... שלא נפרדת מאיתנו.... שאתה כאן בכל אחד מאיתנו, עמוק בפנים. אמרת לי פעם, תתרכזי בדברים שעושים לך טוב, תתרכזי בעצמך וקחי את הזמן. ועכשיו, מקווה שאתה מתרכז בעצמך, שיש לך שקט, שיש לך זמן. לעצמך. רק לעצמך. אוףףף שוב הדמעות יורדות ואני מחכה שתצוץ מאי שם, עם בדיחה או אתר מצחיק, עם שיר שנוגע... מוקירה ומעריכה כל מה שעשית בשבילי, את הזמן, את המילים, את השתיקות. תמיד היית שם. ואתה עדיין שם. שולחת לך חיבוק ענק. _________________ יודעת שיש סיכוי גדול שאתה לא קורא... אבל הייתי חייבת לשחרר. _________________ מקדישה לך שיר שפעם כתבת בפורום וידויים. ביום בו יכבו הכוכבים / tairon 10/02/02 לפעמים בלילה שהשקט מצוי מסביב אני יוצא החוצה לבהות בכוכבים כל לילה הם מנצנצים .. דבר שבשגרה..יוצא החוצה .. מרים את הראש והם שם מונחים פרושים כמניפה גדולה מנצנצת אפילו יש כוכב אחד שקראתי לו בשמי וקיבלתי ממנו השראה לנצוץ בחיים של מטה... ואני שומר עליו כמעט כל לילה מצית עוד סיגריה לכבודו... העשן מתמר לחלל האוויר.. לפעמים יש ונדמה שהוא מעשן יחד איתי ואני כמעט ורוצה לשיר לו את השיר הידוע מעשנים ביחד.. הכוכב שלי כן הוא מנצנץ כל לילה ושהבוקר עולה הוא מתקיים בתוכי וודרכו יש לי עוד תקווה יש בי עוד ניצוץ חיים והפחד מאותו יום שבו יכבו הכוכבים מכרסם ...כי אולי ביום ביום בו יכבו הכוכבים הכוכב שלי יעלם ויתפוגג לעד טאי, הכוכב שלך מנצנץ, מנצנץ לעד... אורו לא יפוג לעולם!
כבר שלושה ימים לא ראיתי אותך... נעלמת. התחלתי לשאול שאלות. הייתי רגילה שאתה כותב, נמצא און ליין. מדבר, צוחק, מביא לינקים מוטרפים. כותב סיפורים, שירים... טווה מילים. שלחתי לך מסר, אבל לא קיבלתי תגובה ואז התחלתי מאוד לדאוג. התחלתי לשאול אנשים אם יודעים מה קרה לך. חשבתי אולי הצינון החמיר, אולי פינו לא מרגישה עדיין טוב. לא ממש קיבלתי תשובות. רק אמרו לי... לא לדאוג. זה בסדר. ואני... מהצהריים קוראת כל הודעה שנכתבת, כל תגובה... ואני בהלם. דיברתי עם מישהי שקרובה אליך, ניסתה להסביר.. אבל אני לא מעכלת. יש לי המון סימני שאלה. נכתבים פה המון דברים... עושים כאן רצח אופי לאנשים, גם לך..וקשה לי עם זה. כואב לי. אני מבינה חלק מהדברים שנכתבים, כואב לנו, מרגישים שהלב נקרע. אולי גם מרגישים מרומים, אולי מרגישים שנטשת... הרבה אולי.... אבל מה שבטוח... ממה שאני מכירה אותך, כואב לך הרבה יותר. ולא היית עושה כזה צעד אם היית יכול להמשיך. טאי, נתת פה המון, כל יום במשך שעות, לכל אחד מאיתנו. ולא כי היית חייב.... כי רצית, כי אתה מסוג האנשים הנדירים שנותנים הכל בכל זמן נתון, נפש רגישה ומופלאה.... בכל קריאה לעזרה היית מתייצב דרוך ומוכן... כי היה לך חשוב. ואני יודעת שעדיין חשוב. אתה זה שדיברת, שהקשבת שעזרת. שתמיד ידעת לרגש, להעלות חיוך, וגם לגרום לדמעות. וגם מאמינה... שלא נפרדת מאיתנו.... שאתה כאן בכל אחד מאיתנו, עמוק בפנים. אמרת לי פעם, תתרכזי בדברים שעושים לך טוב, תתרכזי בעצמך וקחי את הזמן. ועכשיו, מקווה שאתה מתרכז בעצמך, שיש לך שקט, שיש לך זמן. לעצמך. רק לעצמך. אוףףף שוב הדמעות יורדות ואני מחכה שתצוץ מאי שם, עם בדיחה או אתר מצחיק, עם שיר שנוגע... מוקירה ומעריכה כל מה שעשית בשבילי, את הזמן, את המילים, את השתיקות. תמיד היית שם. ואתה עדיין שם. שולחת לך חיבוק ענק. _________________ יודעת שיש סיכוי גדול שאתה לא קורא... אבל הייתי חייבת לשחרר. _________________ מקדישה לך שיר שפעם כתבת בפורום וידויים. ביום בו יכבו הכוכבים / tairon 10/02/02 לפעמים בלילה שהשקט מצוי מסביב אני יוצא החוצה לבהות בכוכבים כל לילה הם מנצנצים .. דבר שבשגרה..יוצא החוצה .. מרים את הראש והם שם מונחים פרושים כמניפה גדולה מנצנצת אפילו יש כוכב אחד שקראתי לו בשמי וקיבלתי ממנו השראה לנצוץ בחיים של מטה... ואני שומר עליו כמעט כל לילה מצית עוד סיגריה לכבודו... העשן מתמר לחלל האוויר.. לפעמים יש ונדמה שהוא מעשן יחד איתי ואני כמעט ורוצה לשיר לו את השיר הידוע מעשנים ביחד.. הכוכב שלי כן הוא מנצנץ כל לילה ושהבוקר עולה הוא מתקיים בתוכי וודרכו יש לי עוד תקווה יש בי עוד ניצוץ חיים והפחד מאותו יום שבו יכבו הכוכבים מכרסם ...כי אולי ביום ביום בו יכבו הכוכבים הכוכב שלי יעלם ויתפוגג לעד טאי, הכוכב שלך מנצנץ, מנצנץ לעד... אורו לא יפוג לעולם!
