לא,לא סיפרתי ../images/Emo13.gif
כל החיים שלי הצטמצמו לכמה סנטימטרים של בן אדם שגדל לי בבטן. כל שאר עד כדי כך שולי שלא עלה בדעתי שזה מעניין את מישהו (אותי זה לא). אז עליתי מרוסיה לפני 6 שנים. אנחנו מירושלים - וזאת העיר היחידה שבה רציתי לחיות מאז שראיתי אותה. אני בת 27 (עוד חודשיים 28), בעלי בן 25 (26 בעוד שלושה חודשים). השנה מסיימת תואר שני באוניברסיטה העברית,נשאר רק להגיש עבודה. בכלל התכוונתי לעשות רק ראשון אבל לא הייתה עבודה קבועה ולא ילד והייתי חייבת להעסיק את עצמי במשהו אז למדתי. באותה שנה שבה עלינו (1998) התחלתי טיפולי פוריות ומאז כל החיים שלנו פחות או יותר מסתובבים סביב המאבק להיות הורים. בקיץ לפני שנה נכנסתי להריון בפעם ראשונה,הריון רביעיה שהפך להריון שלישייה והסתיים בהפלה בשבוע 20. הריון קשה שמהתחלה היה בסימן שאלה (המימדים שלי לא מרשימים במיוחד,אתם תראו,והרופאים היו די בספק שאוכל לסחוב את ההריון הענק הזה,אבל הייתי כל כך בטוחה בעצמי...בקיצור זה היה קשה מאד).אגב,כל שלושה היו בריאים לחלוטין. חיכיתי 4 חודשים אחרי הפלה עד שהגוף יהיה מוכן שיציפו אותו שוב בהורמונים וב-2 לאפריל הוחזרו לרחמי 2 עוברים שהוקפאו אז בקיץ ואחד מהם עכשיו גדל לי בבטן ועושה צרות לאמא.קיבלתי את ההריון הזה כמתנה ופיצוי על כל מה שעברתי.אני חיה בדאגות ובלחץ שלא ניתן לתיאור אבל מאושרת ללא קץ.הפעם אני הולכת לנצח.הפעם אני הולכת להיות אמא!
