טבעת הירושה
לפני שאכתוב כלומר אתיק את מה שכתבה בתי בת 14 המון זמן שאני מבקרת כאן מידי פעם מדפדפת כשבמחשב תקין. ולא שנגמרות לי המילים לכתוב כי זה אף פעם לא קורה. הדחקה זה המילה הנכונה. כאילו אצלי מעולם לא קרה שחליתי והבגים שיש לי היו שם מעולם. ועולם המציאות הכפויה אני עוטפת בסיפורי פנטזיה. וכשמישהו חדש מגיע לכאן או למרפאה בא אני מתנדבת. והמידע שהוא מקבל ממני מנאנוש. מעלה בי זכרונות של היה או לא היה... את בטוחה שעברת כל כך הרבה מה שהאיש היקר או האשה היקרה נצבים פה מולך. כל החלמה עושה לי טוב כל מוות עושה לי רע מכווץ אותי בבטן. הזכרונות מכאיבים לי ואני מוצאת את עצמי לעיתים אפילו מעורערת... ומהורהרת... ואולי זה פשוט המח שלנו מגן עלינו מהכאב והוא מדחיק אותו... את הסיפור הזה כתבה בתי הקטנה במסגרת בית הספר השבוע ואותי הוא ריגש מאוד עד דמעות. שהצלחתי להעביר לה ולאחותה מסר. טבעת הירושה: הכל התחיל כשאימי חלתה בסרטן שד והחלה לפחד שלא תספיק להעביר לנו את כל המסרים הנחוצים לשנות חיינו הבאות. היא הכינה "טבעות משודרגות" לי ולאחותי הגדולה. 2 טבעות של זהב שלה ושל אבי(הורי גרושים) והוסיפה להן רצועה מכסף אמיתי הן הולחמו ועובדו כל טבעת בפני עצמה. הטבעת שלי היא החפץ עליו אני רוצה לספר: טבעת עגולה בצבע כסף עליה מולחמת טבעתה של אמי שהיא בצבע זהב עם דוגמאות של חריצים קטנים(אחותי קבלה את טבעתו של אבי.) אנשים משתמשים בטבעות כסמל לאהבה וליופי. אני מחוברת רישית בגלל כל סיפור מחלתה של אמי כשאני עונדת אותה אני מרגישה שאמא שלי איתי. הטבעת עוזרת לי במשברים בחיים.ובכלל ביום יום. למשל שאני נמצאת בטיולים ומתגעגעת הטבעת עוזרת לי להרגיש קרוב לאמא. כשאני בלעדיה אני מרגישה עירומה בלי אנרגיה כאילו שאבו אותן החוצה ממני. הטבעת הזו היא שנותנת לי אנרגיות חדשות מידי יום. ואני לא מורידה אותה אף פעם למעט פעם או פעמיים כשאני ישינה. כהיום אמא שלי חיה את הרגע כל יום מחדש. מטרתה של הטבעת: לסמל לי ולאחותי שלא משנה איפה אבא ואמא יהיו בהווה או בעתיד תמיד נרגיש אותם דרך טבעות אלו. שלמרות הכל נוצרנו באהבה והיא זו שתעטוף אותנו בכל מקום ובכל עת ומצב. והיא הכח והאנרגיה שטמונה בטבעות אלו. היה לי קשה לכתוב את עצם סיפור הטבעת היה לי קל לכתוב כי התסריט כבר היה בראש. כשקראתי מה בתי הקטנה כתבה זלגו לי דמעות מהעיניים וידעתי שגם אם חשבתי שהן לא הבנו מה אני רוצה בעשית טבעות אלו. הן קלטו הכל בדיוק. וגם שאני קשוחה איתן ביום יום זה אולי קשה אבל מובן. כי אי אפשר לדעת מתי.... איך ולמה ואם יש זמן.... ואמא צריכה להכין אותם לקראת המחר....ובנתיים להנות מעוד שקיעה וזריחה מהאויר וניחוח הפרחים. ולנצל כל רגע בחיים להנות כמה שיותר. כי לפעמים אנשים שוכחים שאנחנו חיים רק פעם אחת.... וכשמקבלים הזדמנות שניה חייבים לנצל את המתנה ולשמור עליה מכל משמר. שיו זה היה ארוך אבל כאן אני מרגישה הכי בטוח כדי לשתף אותכם אוהבת נאנוש לא חשבתי באותו זמן כלומר כן חשבתי אבל היתי בלחץ וזה מה שעשיתי.:
לפני שאכתוב כלומר אתיק את מה שכתבה בתי בת 14 המון זמן שאני מבקרת כאן מידי פעם מדפדפת כשבמחשב תקין. ולא שנגמרות לי המילים לכתוב כי זה אף פעם לא קורה. הדחקה זה המילה הנכונה. כאילו אצלי מעולם לא קרה שחליתי והבגים שיש לי היו שם מעולם. ועולם המציאות הכפויה אני עוטפת בסיפורי פנטזיה. וכשמישהו חדש מגיע לכאן או למרפאה בא אני מתנדבת. והמידע שהוא מקבל ממני מנאנוש. מעלה בי זכרונות של היה או לא היה... את בטוחה שעברת כל כך הרבה מה שהאיש היקר או האשה היקרה נצבים פה מולך. כל החלמה עושה לי טוב כל מוות עושה לי רע מכווץ אותי בבטן. הזכרונות מכאיבים לי ואני מוצאת את עצמי לעיתים אפילו מעורערת... ומהורהרת... ואולי זה פשוט המח שלנו מגן עלינו מהכאב והוא מדחיק אותו... את הסיפור הזה כתבה בתי הקטנה במסגרת בית הספר השבוע ואותי הוא ריגש מאוד עד דמעות. שהצלחתי להעביר לה ולאחותה מסר. טבעת הירושה: הכל התחיל כשאימי חלתה בסרטן שד והחלה לפחד שלא תספיק להעביר לנו את כל המסרים הנחוצים לשנות חיינו הבאות. היא הכינה "טבעות משודרגות" לי ולאחותי הגדולה. 2 טבעות של זהב שלה ושל אבי(הורי גרושים) והוסיפה להן רצועה מכסף אמיתי הן הולחמו ועובדו כל טבעת בפני עצמה. הטבעת שלי היא החפץ עליו אני רוצה לספר: טבעת עגולה בצבע כסף עליה מולחמת טבעתה של אמי שהיא בצבע זהב עם דוגמאות של חריצים קטנים(אחותי קבלה את טבעתו של אבי.) אנשים משתמשים בטבעות כסמל לאהבה וליופי. אני מחוברת רישית בגלל כל סיפור מחלתה של אמי כשאני עונדת אותה אני מרגישה שאמא שלי איתי. הטבעת עוזרת לי במשברים בחיים.ובכלל ביום יום. למשל שאני נמצאת בטיולים ומתגעגעת הטבעת עוזרת לי להרגיש קרוב לאמא. כשאני בלעדיה אני מרגישה עירומה בלי אנרגיה כאילו שאבו אותן החוצה ממני. הטבעת הזו היא שנותנת לי אנרגיות חדשות מידי יום. ואני לא מורידה אותה אף פעם למעט פעם או פעמיים כשאני ישינה. כהיום אמא שלי חיה את הרגע כל יום מחדש. מטרתה של הטבעת: לסמל לי ולאחותי שלא משנה איפה אבא ואמא יהיו בהווה או בעתיד תמיד נרגיש אותם דרך טבעות אלו. שלמרות הכל נוצרנו באהבה והיא זו שתעטוף אותנו בכל מקום ובכל עת ומצב. והיא הכח והאנרגיה שטמונה בטבעות אלו. היה לי קשה לכתוב את עצם סיפור הטבעת היה לי קל לכתוב כי התסריט כבר היה בראש. כשקראתי מה בתי הקטנה כתבה זלגו לי דמעות מהעיניים וידעתי שגם אם חשבתי שהן לא הבנו מה אני רוצה בעשית טבעות אלו. הן קלטו הכל בדיוק. וגם שאני קשוחה איתן ביום יום זה אולי קשה אבל מובן. כי אי אפשר לדעת מתי.... איך ולמה ואם יש זמן.... ואמא צריכה להכין אותם לקראת המחר....ובנתיים להנות מעוד שקיעה וזריחה מהאויר וניחוח הפרחים. ולנצל כל רגע בחיים להנות כמה שיותר. כי לפעמים אנשים שוכחים שאנחנו חיים רק פעם אחת.... וכשמקבלים הזדמנות שניה חייבים לנצל את המתנה ולשמור עליה מכל משמר. שיו זה היה ארוך אבל כאן אני מרגישה הכי בטוח כדי לשתף אותכם אוהבת נאנוש לא חשבתי באותו זמן כלומר כן חשבתי אבל היתי בלחץ וזה מה שעשיתי.:
