שלום, נוסח ההודעה מעיד שהתבלבלת בפורום
כאן הפורום הרפואי של איכילוב.
כאן לא ממליצים על ד"ר אבינוח מאסותא, אלא רק על המערכת הבריאטרית של איכילוב. למעשה, לא ממליצים כאן על רופאים - זה לא המקום לכך.
כאן לא מגיבים כלל מנותחים בעלי ניסיון, מלבדי. לא כאן התרשמת מהמגיבים שחוו טבעת על עצמם.
את מתכוונת לפורום התמיכה למנותחים, קיצורי קיבה. השמות מאוד דומים, אבל כאן זה הפורום הרפואי של איכילוב (המרכז הרפואי תל אביב), והתשובות לשאלות ניתנות כאן ע"י רופא מנתח מהמרפאה הבריאטרית של איכילוב.
סגירה או פתיחה של הטבעת לאחר הניתוח מתבצעות ע"י זריקה קלה. כמו ששואבים דם בבדיקת דם או מחדירים אינסולין בזריקה. רק שהזריקה לא תתבצע לווריד, אלא לקופסת הזרקה (פורט) שצמודה לעור ומחוברת בצינורית לטבעת, וכך הנוזל המוזרק/הנשאב מגיע לטבעת/ממנה.
בתחום הבריאטריה יש כל השנים חילופי גישות בנוגע לסוג הניתוח המומלץ. כל בערך 10 שנים יש שינוי גישה טוטאלי בדעת הקהיליה הרפואית/המדעית. הן בגלל שפותחו ניתוחים חדשים, שנראים לרפואה מוצלחים יותר לעת עתה, והן בגלל מחקרים מדעיים שקיימים, ושרלוונטיים לכרגע.
לעניות דעתי, הגוף שלנו לא משנה את טבעו כל 10 שנים, אלא רק פעם ב-120 שנה בערך, כך שלא סביר בעיני שכל 10 שנים ניתוח אחר מתאים לאותו הגוף.
כמו כן, המציאות הוכיחה שעולם הבריאטריה שהתפתח מאוד כמו הרבה תחומים רפואיים במשך השנים, ומפתח כל הזמן ניתוחים וטכניקות ניתוחיות מתקדמים וטובים יותר - בשורה התחתונה לא מצא (ולא ימצא) פיתרון פלא לבעיית ההשמנה, וכל הפתרונות הניתוחיים מציעים אותה התוצאה, בהבדלים מסוימים: הבדלי איכות אכילה, הבדלי איכות פגיעה לטווח הארוך במערכת העיכול או בנזקי אי הספיגה המצטברים, הבדלי סיכוני מוות בניתוח עצמו, ועוד כהנה וכהנה.
התוצאה לגבי הבעיה לטווח הארוך כמעט זהה: בכל הניתוחים המנותח עלול להשמין החל משנתיים לאחר הניתוח בממוצע. אין חוק אם ישמין יותר או פחות. יש סטטיסטיקות שאי אפשר להישען עליהן מספיק, וכל מחקר מראה תוצאה אחרת בנוגע להבדלים בין הניתוחים השונים... וכמו כן, אף סטטיסטיקה לא בדקה את התוצאות לטווח הארוך במנותק לחלוטין מהקשר לעבודה האישית שעשה המנותח, כך שאיננו יכולים לדעת מבין תוצאות המחקר, מי מהמנותחים שנשאר רזה הגיע לכך בזכות שהניתוח טוב, או בזכות שהצליח לעשות שינוי מוצלח באורח החיים, ששומר על ההרזיה, ומי מהמנותחים שעלה במשקל עלה בגלל שהניתוח לא משיג תוצאות לטווח הארוך או בגלל שלא עשה שינוי מתאים באורח חייו. אף ניתוח לא יעזור לו לשמור על התוצאות לטווח הארוך אם הוא ימשיך בהתנהגות בלתי שפויה באכילה.
לדוגמא - הדעה הפופולרית בבריאטריה היום היא לבצע ניתוח שרוול דווקא, למרות שהסטטיסטיקות הראו שבניתוח שרוול יש יותר אחוזי השמנה (=כישלון) בטווח הארוך מאשר בניתוח מעקף קיבה הוותיק (40-50 שנה), ובכלל, לא קיימות סטטיסטיקות לטווח הארוך לגבי ניתוח שרוול, כי בכלל לא קיים אצלו טווח ארוך, באשר רק לפני פחות מ-10 שנים החלו לבצע ניתוח זה, ורק בשנים האחרונות הוא תפס תאוצה ובוצע באוכלוסיה מספיק גדולה שבכלל אפשר לבצע בה סטטיסטיקות משמעותיות.
אז למה ניתוח זה מומלץ? ככה, כי הוא חדש יותר, אז יש לו יותר סיכויים לפריצת דרך בבריאטריה, ומעקף קיבה אינו ניתוח מושלם וחף מבעיות קשות, ולשרוול יש יתרונות על מעקף קיבה ועל טבעת (הגם שיש לו חסרונות משלו יחסית לאחרים), ועוד סיבות רבות ומגוונות מאוד מאוד.
לעניות דעתי - כל הסיבות הללו, שהן טובות מאוד, אינן בהכרח הסיבות הנכונות עבור החולה המסוים. לכל מטופל יש שיקולים משלו למה לעשות ניתוח זה ולא אחר. וכך גם לכל מנתח.
לכל ניתוח יש יתרונות וחסרונות משמעותיים מאוד, ולכל אדם יש חיים חוץ מבריאטריה, לכן יש לו שיקולים נוספים בנוגע לחייו, וחיסרון/יתרון מסוים בניתוח מסוים יכול להיות יותר קריטי עבור נתוניו של האחד, ופחות משמעותי עבור נתוניו של האחר, ולכן צריך להביא בחשבון בהחלטה על הניתוח הרצוי את החשיבות האינדיבידואלית של כל יתרון וחיסרון בנתונים המסוימים של האדם המסוים.
הקהיליה הרפואית לא יכולה לעשות את החשבון הזה. אז היא עושה חשבון כללי, על בסיס חשיבות שמקובל עליה לתת לכל יתרון וחיסרון, וגם מביאה בחשבון במידה מסוימת יתרונות וחסרונות מבחינת הרופאים, העבודה שלהם, בתי החולים, המערכת הרפואית, שיקולים כלכליים ועוד גורמים מהסוג שאין לו חשיבות אצל המנותח עצמו!
וכך נקבעת האמירה הרפואית של הרבה מנתחים: "ניתוח הטבעת אינו פופולרי יותר, אני ורוב המנתחים לא ממליצים עליו, היום מעדיפים את ניתוח השרוול".
ובאותו האופן גם נקבעת האמירה הרפואית של מנתחים אחרים: "אני ממליץ רק על ניתוח הטבעת", או "אצלנו לא מבצעים ניתוחים אחרים, לא משום חוסר מיומנות, אלא בגלל שאנו מאמינים רק בניתוח טבעת".
וכאשר אני כאדם שאין לו שיג ושיח ברפואה, מחליט על הבריאות של הגוף שלי(!), אני משתדל ללמוד את הנושא באופן אובייקטיבי, ולהחליט על פי המשקל הפרטי שיש ליתרונות ולחסרונות של כל ניתוח בחיים שלי, שכוללים את הריאות שלי, הרגליים שלי, האצבע השמאלית, הנפש שלי, האישיות שלי, ההשקפות שלי, ההרגלים שלי וכו' וכו'.
כשאני שומעת 2 דעות רפואיות סותרות משני רופאים באותה הרפואה, אני שואלת כל אחד מהם לשיקוליו, ובודקת עד כמה אלו השיקולים שלי.
למשל, יש רופאים גניקולוגיים שסוברים שאשה יכולה לקחת גלולות נגד הריון כטיפול בדיסמנוריאה קשה, ואין שום שיקול נגד זה, בתמיכת המחקר הרפואי. ויש שסוברים שאין לקחת גלולות נגד הריון משיקול זה, כיוון שהסיכונים חמורים יותר מהתועלת. אז איך אחליט מה טוב לרחם הפרטי שלי? אבדוק את האלטרנטיבה מבחינת החיים שלי, ואקבע איזו דעה מתאימה לחיים שלי.
כך גם צריך, לדעתי, לעשות המטופל בבריאטריה, אל מול הדעות ההפוכות הקיימות בבריאטריה.
