טבע הדברים

[חמניה מגורענת]

השאלה היא מה המחיר שאדם משלם למען אחדות זו?

וגם לא נראה לי שמדובר פה באמת על מוות.

 

[נציב המים]

נראה לי שהאחדות זו פשוט נקודת מבט

זה לא משהו שאדם שואף אליו או משלם עליו מחיר.
זו הדרך בה הוא רואה את העולם.
מבחינת הנזיר, לפחות על פי הבנתי את הסיפור, מות העקרב נורא יותר מעקיצתו.
העובדה שהסבל מהעקיצה הוא של הנזיר ואילו המוות של העקרב, אולי הופכת פחות רלוונטית עבור הנזיר, כי הוא אינו מייחס לעצמו חשיבות גבוהה יותר מזו של העקרב.
המוות המדובר הוא של העקרב בלבד. כמובן שהנזיר לא מת מעקיצת העקרב, אבל לו לא היה מציל אותו, העקרב היה מת לבטח.
ינוקא אמר שהעקרב הוא רשע. הוא אינו רשע כלל, הוא עקרב.
רשע זו המצאה אנושית לתיאור התנהגויות/מחשבות כאלה ואחרות.
העקרב לא קרא את ספר החוקים האנושי, והנזיר לא ראה בכך סיבה מספקת להורגו.

 

[חמניה מגורענת]

אני התייחסתי לסיפור כאל משל בו העקרב מייצג בן אדם ולא בעל

חיים, ולכן מוות הוא לא בהכרח מוות. מוות יכול לייצג גם הריגת/ניתוק מערכת יחסים. בסיפור, הנזיר מוכן לספוג הכל, ויוצר "שקט התעשייתי" ומבחינתי זה מזוייף. לו היה מאזן את עצמו אולי הם היו יכולים להיות חברים טובים, אבל הוא שומר על "טבעו" ומקבל את טבע העקרב.

 

[ינוקא1]

גם ההרס הוא חלק מהאחדות

בגופינו , למשל , יש תאים בוני עצם , ויש תאים הורסי עצם.
ושניהם חיוניים לתפקוד תקין.

זה נכון שהאמירה "רשע" על עקרב , באה מנקודת התייחסותי אליו , והאמת היא שהוא לא "רשע" אלא מקיים את טבעו.

ובכל זאת , גם טבע נורמלי כאדם הוא להישמר מנזקים , ולא לאפשר לעקרב לעקוץ אותך - בניגוד למזוכיסטיות של הנזיר.
(שאני מכבד אותה , אך לא בוחר בה).

העקרב לא צריך לקרוא את ספר החוקים האנושי , אך גם אני לא צריך לקרוא את הספר העקרבי.
זכותו לעקוץ ככל יכולתו , וזכותי להורגו (או לא להצילו) כשהוא מזיק , או יש חשש שיזיק.

ואגב , פעם הרגשתי נחש צפע והיו לי על זה יסורי מצפון .... אין לי שום חיבה להרג חיות. אבל כשצריך צריך.
וגם זה חלק מהאחדות - שכל אחד מקיים את טבעו.

 

[נציב המים]

הנזיר היה מזוכיסט לו היה הורג את העקרב

אם הגעת לשלב בו מוות של יצור חי גורם לך יותר סבל מעקיצה של עקרב, אז תעשה הכל בכדי למנוע זאת.
אתן לך דוגמה נוספת, עם בני אדם בלבד:
נאמר ואתה מכיר אדם אלים וגס רוח, ואתה רואה אותו חוצה כביש ומכונית באה לקראתו במהירות.
אתה יודע שאם תדחף אותו הצידה הוא יקלל אותך ואולי אפילו יכה אותך, אבל אם לא תעשה זאת הוא ימות.
מה תבחר לעשות?

 

[ינוקא1]

זו גם סטיה "לא טבעית" , לדעתי.

מוות של יצור חי לא אמור להכאיב , מוות זה דבר נורמלי.
יצורים נולדים ומתים.
(אני אוהב להביא דוגמאות מהגוף - אז גם בגוף כל הזמן תאים מתים ונולדים).

לגבי אותו גס רוח - זה תלוי איך ארגיש באותו רגע.
יתכן בהחלט שעדיף להניח לו להידרס.

אני חושב שמוות זה דבר נורמלי , העקרב למשל , יודע את זה היטב.

ואני מאמין שכאשר מבינים שהוא נורמלי ולא עושים סביבו דרמה שלימה , גם החיים בריאים יותר.

 

[Silke]

שיעור טוב... רק צריכה ללמוד להפנים...

 

[הקוסמת הורודה]

נזיר מדהים

 

[הקוסמת הורודה]

אפשר לסתכל עליו כאל טיפש או כאציל נפש

מבחינתי להגיע לדרגה שלהציל זה חלק מהטבע של האדם
זו עשויה להיות דרגה רוחנית גבוהה רק שהויתור מאוד כבד.

 

[הקוסמת הורודה]

אפאחד לא נולד עם מזג כזה לכן ברור שהוא

עשה עבודה רוחנית כדי לפתח טבע כזה

 

[הקוסמת הורודה]

בקיצור אני מעריצה אותו

 

[Silke]

אני לא. הייתי שם.

חוץ מנפיחות ואודם עקב סתירות לחי (זה בסדר "להפנות את הלחי השנייה" אבל יש לנו רק שתיים...)
לא יוצא מזה כלום. יש דברים שפשוט צריך לוותר ולא לנסות להציל כי זה פוגע בך, יותר מדי.
ועדיין, אני לא שם לגמריי. כנראה לעולם לא אהיה שם לגמריי
אבל לא אתמסר יותר לכאב כדי להיות חסידת אומות עולם (בלי התואר- כמובן)

 

[ינוקא1]

 

[רותי 11]

אני אתחיל בשאלה מי קבע שהנזיר מת?

זה שהוא אחד שלא פוחד מהתוצאות של הבחירות שלו
וזה שהוא מבין שהטבע שלו לעזור ויש אנשים שהטבע
שלהם הוא לעקוץ אז מה נפחד לעזור לאנשים בגלל
שיש כמה כאלה שעוקצים? שימו לב למילים מעבר למילים
אל תקחו את זה לפשט. תעמיקו שימו לב לזרימה שלו
עם היש עם הטבע עם עצמו והטבע שלו והקבלה המלאה
של האופי שלו וחוסר החשש שהיה לו שם מול פגיעה.
אנחנו מתנהלים בדרך כלל מאוד בזהירות ומפחדים
להיפגע ולכן אנחנו לא באמת חיים.

 

[הקוסמת הורודה]

מקסימיאו! זו החוליה החסרה שלום

 

[הקוסמת הורודה]

רותי דיברת איתה?

 

[Mr Utterson]

לכבד את הטבע

אני לא יודע אם הנזיר מת, אבל אני יודע שראוי היה למות.
אנשים איבדו את חייהם לפניו והמידע הזה עבר במשך שנים כדי להזהיר אנשים.
הוא התעלם במחי יד מהידע הזה, באמתלה שכך טבעו.
אני כופר בכך. אין זה טבעו האמיתי של אף אדם. זהו עוות פסיכולוגי של אנשים מסוימים.
אם יש משמעות לרוחניות היא אינה טמונה בניתוק מן המציאות, אלא בהרמוניה עמוקה איתה.
ההתעלמות הבוטה, החולמנית, המנותקת של הנזיר, אינה רוחנית באמת;
ומעל לכל – היא מסוכנת.

 

[Mr Utterson]

מזווית דתית,

ניתן לומר שהנזיר טועה בשלב.
הוא מתנהג כאילו אנחנו חיים באחרית הימים, וזו יוהרה שאל לחטוא בה.

באחרית הימים נכתב: "ושעשע יונק על חור פתן, ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה. לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קודשי, כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים." (ישעיהו י"א, 8-9).

כלומר ההוויה של המציאות תשתנה, וזה יביא לכך שתינוק יוכל לשחק בפתח מאורת נחשים ולא יהיה חשש, אפילו הנחשים (סמל לרוע ומקור החטא הקדמון) ישנו את טבעם.

גם אם הנזיר הגיע לשם בפנים, בתוכו, אך אל לו לבלבל את מה שקורה בנבכי נפשו עם המציאות בחוץ.

 

[רותי 11]

זה סיפור מטאפורי אל תתייחסו לזה כאל

אמת והתנהלות כזאת.
המטאפורה כאן היא
להיות מחובר לטבע
שלנו

 

[ינוקא1]

גם כסיפור מטאפורי הוא בעייתי

כי יש אנשים שה"טבע שלהם" זה להציל עקרבים.
עקרבים שפוגעים בהם ומנצלים אותם שוב ושוב , וכמובן לא אומרים תודה.

אז אני יכול להבין את הנזיר , כל עוד הוא מבין שזוהי בחירה שלו , והוא מודע לתוצאות - שיעקצו אותו בתמורה והוא לא יזכה להכרת תודה ולא לכלום.
ואם הוא מבין זאת והוא מודע לזה , אני מכבד את בחירתו - למרות שאני לא אבחר בזה.

כי זה אכן לא טבע אנושי נורמלי אלא משהו מעוות , אבל זכותו לבחור בכך.
הטבע האנושי הנורמלי שאליו צריך לשאוף זה לעשות טוב עם מי שראוי לטוב.
לעשות טוב עם מי שלפחות יגיד "תודה" על הטוב שעשית איתו.
וזהו.