אגדה מספר שש
שלגיה/TkTk היה הייתה פעם פעם,לפני הרבה הרבה שנים, ממלכה רחוקה. היה זה יום סגריר, וקובי מלך הממלכה,ביתו שלגיה בת ה-13,ואימה החורגת,סימה-מרקו(נו,אלי מרקו,אתם יודעים)נכחו בבית הקברות, לכבוד אזכרתה של שמרית, אמהּ של שלגיה. כולם חיו כמשפחה מאושרת ושמחה. מה שלא ידע אף אחד, היה עיסוקה המשני של סימה-מרקו. סימה-מרקו הייתה מכשפה מרשעת, שהדבר היחיד שהעסיק אותה היה היא עצמה. במרתף הארמון החזיקה סימה-מרקו מראת קסמים,מראה מדברת. מדי ערב הייתה יורדת סימה-מרקו למרתף, ומציבה שאלה קבועה בפני המראה: "מראה,מראה שעל הקיר – מי הכי יפה בעיר?" "את",הייתה תמיד התשובה. ערב אחד, ירדה סימה-מרקו למרתף,ושאלה את המראה:" מראה,מראה שעל הקיר – מי הכי יפה בעיר?" הפעם הפתיעה המראה בתשובתה ואמרה: "שלגיה היא היפה בבנות העיר". סימה-מרקו נשארה פעורת פה. "לא אנוח ולא אשקוט עד שהכונפה תיעלם, ואני אשוב להיות היפה בבנות בעיר! לא יתכן כי תהיה יפה ממני בעיר!" חשבה לעצמה סימה-מרקו. מיד פנתה ל-יפת,הצייד המלכותי. היא הסבירה לו את תוכניתה הזדונית להיפטר משלגיה. יפת סירב,הוא אהב את שלגיה. היא בטחה בו,ואהבה אותו. אך הוא סר למרותה של המלכה. לא הייתה לו כל ברירה. למחרת בבוקר, ניגש אל שלגיה, והציע לה לצאת לטייל עימו ביער. הם יצאו משטח הארמון, ופסעו להנאתם ביער. כשהגיעו לפינה נידחת ביער,היה אמור יפת להרוג את שלגיה. הוא לא היה מסוגל(רק בגלל שהוא היה מסטול מדי). במקום זאת,אמר הצייד לשלגיה להמתין לו,וכי הוא מעט ישוב. שלגיה נשארה לשבת,ויפת רץ לדרכו. הוא כמובן לא שב אליה. שלגיה, ששמה לב כי יפת לא חוזר, החליטה לצאת לסרוק את היער שלא ידעה מעולם. היא טיילה וטיילה,כשלפתע נתקלה בבקתה קטנה. בקתת עץ באמצע היער. היא נכנסה לבקתה, וראתה שולחן גדול,ומסביבו 7 כיסאות קטנים. על השולחן היו 7 כוסות, ושבע צלחות. היא אכלה הכל,שתתה הכל, ולאחר מכן נרדמה על הכיסא שהיה בצד. היא התעוררה לשמע קולות. מסביבה עמדו 7 יצורים קטנטנים. הם הביטו בה, והיא קפצה מבהלה. "מה,פרחה?" פנה אליה אחד הגמדים. "מה את עושה פה?" התעניין השני. "תירגעו,תירגעו ערסים. האמת, שאנל´א כ"כ זוכרת מה אני עושה פה. דפקתי ג´וינט לפני שנרדמתי, ותהרגו אותי – אני בקושי זוכרת איך קוראים לי.." אמרה שלגיה,מנסה להגן על עצמה. מספר גמדים רצו בבהלה לכיוון המטבח, וחזרו באנחת הקלה:"זה בסדר..היא לא השתמשה בחומר שלנו.." אמר אחד הגמדים. "טוב,בקיצור...מה את רוצה מאיתנו?" שאל אחד הגמדים. "לא יודעת..אני חושבת שאני אצטרך לגור איתכם מעכשיו...כי אני ממש לא יודעת איפה הבית שלי.." אמרה שלגיה. "מה לגור איתנו? יא´ עלוקה,תעופי מפה!" אמר גמד שני. "חבר´ה, חבר´ה...תרגיעו..." אמר אחד הגמדים. הוא ניגש לשלגיה,ואמר: "טוב,פרחה...תקשיבי. ביום רגיל,לא הייתי נותן לך להישאר פה. אבל בגלל שאת נראית לא רע,אז בסדר. אבל יש לנו תנאים". "נו,נו...יאללה,שפוך.." אמרה שלגיה. "טוב..אז ככה...כשאנחנו חוזרים מהעבודה כל יום,הבית נקי,מתוקתק ומסודר. שתיים: ארוחת הצהריים מוכנה על השולחן" "ותכיני הרבה אוכל,למה לפעמים אני חוזר עם מאנצ´יז מטורף" אמר אחד הגמדים. "אל תדאג,אחי..אתה יודע,אומרים שאם יש לך מאנצ´יז, סוכריות גומי זה הכי עוזר.." אמרה שלגיה. "אבא שלי היה משתמש בזה,אני זוכרת.." המשיכה. "טוב,פרחה... אנחנו הולכים לישון,מחר תעירי אותנו ב 6:00.." אמר אחד הגמדים. "סבבה אחים" אמרה שלגיה,ופנתה למטבח,כדי לשטוף את הכלים שאכלה מהם. באותו ערב,ירדה סימה-מרקו למרתפה הסודי, והציבה את השאלה בפני המראה: "מראה,מראה שעל הקיר – מי היפה בכל העיר?" "את",ענתה המראה,וסימה-מרקו הייתה מרוצה. כך חלפו להם הימים, השבועות,החודשים והשנים... בארמון המלוכה, הפיץ יפת(בהוראתה של סימה-מרקו) את השמועה שהוא טייל עם שלגיה ביער,הלך שניה להשתין, וכשחזר – היא כבר לא הייתה שם. בינתיים, כל השנים האלו,חיה שלגיה עם חבריה הגמדים, בכיף ובסוטול. ערב אחד,ירדה סימה-מרקו למרתף כהרגלה,ושאלה את המראה את השאלה הקבועה: "מראה מראה של הקיר,מי הכי יפה בעיר?" וחיכתה לתשובה "את". אך במקום זאת,ענתה המראה:"שלגיה,היא היפה בממלכה". סימה-מרקו לא האמינה למה ששמעה. היא הרי ציוותה על יפת להרוג את הכונפה. לא היה לא זמן לצעוק על יפת. היא החליטה לעשות מעשה,ולהרוג את שלגיה אחת ולתמיד. היא ירדה למעבדה שלה, וביקשה מאחת הלבורנטיות מופלטע. היא הרעילה את המופלטע,והזריקה לתוכה חומר מרדים. כל מי שיקח ביס מהמופלטע, יכנס לתרדמת עמוקה,ממנה לא יקום לעולם!!! בבוקר שלמחרת,אחרי שעזבו הגמדים את הבית לעבודה, נשמעה דפיקה בדלת. למקרה שאתם מתעניינים איך סימה-מרקו ידעה איפה נמצאת שלגיה...אז.. תחשבו קצת!!! היא מכשפה! בקיצור,נשמעה דפיקה בדלת. שלגיה הניחה את הג´וינט בצד, וניגשה לפתוח את הדלת. בפתח עמדה סימה-מרקו,מחופשת למוכרת מופלעטות. "הלו בובה",אמרה סימה-מרקו,"רוצה מופלטע?" "מופלטע?" תמהה שלגיה,"מה אעשה עם מופלטע?". "שלא תדעי,אחותי.. ביס אחד מזה, את נכנסת לסטלה של החיים.." אמרה סימה-מרקו. שלגיה,שגם ככה לא הייתה מפוקחת במיוחד, שילמה לסימה-מרקו, ולקחה את המופלטע. היא נפרדה המוכרת לשלום,ונכנסה לביקתה. היא נגסה במופלטע, ומיד מיד הרגישה עייפות. היא חשבה שזו ההשפעה, אבל תוך שניות היא כבר לא חשבה. היא נרדמה,כשהמופלטע בידה. הגמדים חזרו הביתה מהעבודה, וכבר מרחוק זיהו שאין ריח של מזון מהבית. "הכונפה לא הכינה ארוחת צהריים",אמר אחד הגמדים ברוגז. הם נכנסו לבית, והיו המומים. שלגיה שכבה שם, עם המופלטע לידה,הג´וינט עדיין בוער המאפרה, והיא – ישנה. הם ניסו להעיר אותה..דיברו אליה,שרו לה, בעטו בה. לא הלך. הם היו סגורים על זה ששלגיה מתה. הם הכינו ארון זכוכית גדול,שמו אותה בתוכו, והציבו אותו במרכז היער.. מדי יום היו עולים לקברה, מניחים פרחים,בוכים. יום אחד,בזמן שישבו כל הגמדים ליד קיברה של שלגיה,שמעו נעירות חמור. הם הסתובבו,וראו נסיך יפה תואר,רכוב על גבי חמור לבן,מתקרב. הנסיך ירד מהחמור, וניגש לכיוון קיברה של שלגיה. הוא התפעם מיופייה. "מזכירה את ריקי גל",חשב לעצמו.. הוא קרב אליה,ונשק לה. הוא שמע שככה זה עובד באגדות. ובכן,נסיך יקר,הודעה:א-כ-ל-ת א-ו-ת-ה! אולי זה ככה בכל האגדות,אבל לא אצלנו. הנסיך לא התייאש,הוא שלף מכיסו מזרקון קטן, וקרב אותו לידה של שלגייה. הוא אזר אומץ,והחדיר לה את ה-מ-ז-ר-ק.. הוא לחץ לחיצה קלה,ושלף אותו. שלגיה קמה בשניות. היא חיבקה את הנסיך ונשקה לו. אחד הגמדים ניגש לנסיך,לקח אותו הצידה ואמר לו: "אח שלי,בבקשה...בבקשה...קח אותה איתך..כבר כמה שנים אנחנו מתים להיפטר מהכונפה,ולא יודעים איך.." הנסיך הסכים. כולם היו מרוצים...שלגיה,הנסיך,וכמובן הגמדים. סוף!!
