טובת הנאה תמורת אי-גילוי עבירה

[עופר בן אברהם]

טובת הנאה תמורת אי-גילוי עבירה

בניגוד לתשובה של עו"ד גיל קראוס, שבצילום המצורף, הסכם בדבר קבלת טובת הנאה תמורת אי-גילוי גניבה, או עבירה אחרת מסוג עוון או פשע, הוא עבירה על סעיף 253(א) לחוק העונשין, הקובע: “המקבל או מנסה לקבל טובת הנאה לעצמו או לזולתו בעד אי גילוי או כיסוי של מעשה עוון או פשע או של כל ידיעה בנוגע למעשה כאמור, דינו [קרי: עונשו המרבי, עב”א] - מאסר שלוש שנים", וממילא הוא פסול גם לפי סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי): “חוזה שכריתתו, תוכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור - בטל". זה חמור שעורך דין משיב לשואל: “אם תחליט לקבל תמורה כספית במקום להגיש תלונה במשטרה זו החלטה לגיטימית שלך ולשיקול דעתך".

 

[קלייטון.ש]

השואל הוא קורבן העבירה

ולכן כמו בעבירות דומות הקורבן הוא שמחליט אם המעשה שנעשה נגדו פוגע בו, ולכן הוא עבירה. אם אדם נטל מהשואל ללא רשותו דבר מה, זכותו של השואל למחול לאותו אדם, גם כנגד תמורה הולמת. הראשון לקח מוצר בלי רשות, אחרי שקיבל פניה מהשואל הסכים לפצות אותו, ולכן אין עבירה ואין מה לדווח למשטרה. בצורה זו הצדדים מסדירים את הסכסוך ביניהם ופוטרים את המשטרה ושאר המערכות מעול הטיפול בסכסוך שלהם. יחד עם זאת כפי שהעו"ד מייעץ, צריך להיזהר שהדרישה לפיצוי לא תפורש כסחיטה.

 

[עופר בן אברהם]

החוק אינו מחריג את קורבן העבירה

לדעתי, השואל הוא הגנב, אך גם אם הוא קורבן הגניבה, החוק אוסר עליו לקבל טובת הנאה תמורת אי-גילוי העבירה.

 

[קלייטון.ש]

בעבירות כאלה הקורבן קובע אם בכלל נעשה לו עוול

אם לקחו ממך דבר שלא ברשותך, זכותך לעבור על כך לסדר היום. לוותר על הדבר. אם ויתרת לא נעברה כלל עבירה. אם בסופו של יום קיבלת תמורה עבור הדבר והיא מספקת אותך, שוב לא נעברה עבירה. הדבר נלקח ממך ברשותך גם אם ניתנה בדיעבד. לכן במצבים אלה החוק אליו התייחסת כלל אינו רלוונטי. (עורך הדין שם הבין את השאלה כבאה מפי בעל החנות, וזו נראית לי הבנה נכונה)

 

[עופר בן אברהם]

מחילת הקורבן בדיעבד אינה מכשירה את העבירה

והחוק פשוט וברור: אסור לקבל טובת הנאה תמורת אי-גילוי עבירה מסוג עוון או פשע.

 

[קלייטון.ש]

מחילת הקורבן בהחלט יכולה לבטל את העבירה

וזאת לפי עמדת המשטרה עצמה. "עמדה סלחנית של הקורבן כלפי החשוד, או הסדר מניח את הדעת בין החשוד לקורבן" היא שיקול בעילת גניזה וסגירה של תיק חקירה מחוסר עניין לציבור. בקישור להלן עמוד 8, "עילות גניזה וסגירה" https://www.police.gov.il/menifa/02.14.01.01_1.pdf

 

[עופר בן אברהם]

מחילת הקורבן אינה יכולה לבטל את העבירה

אלא להפחית מהעניין הציבורי שבה, וכתוצאה מכך להביא לסגירת התיק.

 

[קלייטון.ש]

ולכן לביטול העבירה, שכאילו לא נעברה מעולם

 

[עופר בן אברהם]

לא, סגירת התיק אינה מבטלת את העבירה

וסגירת התיק בדיעבד עקב מחילת הנפגע אין פירושה שמלכתחילה היה מותר לו לקבל טובת הנאה תמורת הסתרת העבירה; זה נאסר במפורש בחוק, ונראה לי שמיצינו את הוויכוח הזה.

 

[קלייטון.ש]

חזקת החפות

אין עבירה אלא במקום שיש הרשעה (או ביצוע תשלום קנס במקום), ועל כן ככל שלא התקיים משפט ואף לא הוטל ושולם קנס, אין כל מקום לדבר על עבירה. המשטרה עצמה מסכימה שהקורבן יגיע להסדר עם החשוד, ולכן בנסיבות מתאימות מותר לקורבן לקבל טובת הנאה - המניחה את הדעת - מהחשוד, אשר תביא לביטול העבירה (למעשה לביטול החשד לעבירה, שהרי כאמור טרם נקבע שבכלל נעברה עבירה כלשהי). עכשיו מיצינו את הויכוח.

 

[עופר בן אברהם]

חזקת החפות אין פירושה שלא נעברה עבירה

אלא שהחשוד אינו אשם בה, כל עוד לא הוכחה אשמתו מעבר לספק סביר. ונפגע עבירה (מסוג עוון או פשע) רשאי למחול לפוגע או לתבוע ממנו פיצוי על הנזק שגרם ואף להתרות בו, שיגיש נגדו תביעה אזרחית אם לא ישלם, אך אסור לו לדרוש ואסור לו לקבל תשלום, או כל טובת הנאה אחרת, בתמורה להסתרת העבירה. כך קובע החוק.

 

[קלייטון.ש]

איך קבעת שנעברה עבירה? כל שיש לך הוא סיפורו של המתלונן

אולי הוא משקר ולא היו דברים מעולם?

 

[aaa123]

הנקודה של עורך הדין היא שהסכם שאוסר על אדם להתלונן במשטרה

על עבירה אינו חוקי. אם לא נעברה עבירה אז אין צורך בהסכם כזה. &nbsp נניח לצורך הדיון שהושג הסכם בין בעל החנות לאדם לפיו אותו אדם ישלם לו כסף ובתמורה בעל החנות לא יתלונן עליו למשטרה על גניבה. &nbsp יש 2 אפשרויות: א)האדם גנב ב) האדם לא גנב. &nbsp יכול להיות שמישהו שלא גנב למשל חושש מתלונת שווא ולכן הסכים לחתום על הסכם כזה. &nbsp אם אני מבין נכון במקרה ב אם בעל החנות יודע שהאדם לא גנב והוא יתלונן על גניבה זה לא חוקי להתלונן על עבירה שלא נעשתה בלי קשר להסכם. במקרה א זכותו המלאה של בעל החנות להתלונן על גניבה כי ההסכם אינו חוקי. &nbsp שאלה נוספת:נניח שקיים הסכם לא חוקי כמו שמתואר. האם עצם חתימת ההסכם הלא חוקי היא עבירה בפני עצמה ,והאם תיאורטית אפשר להרשיע את שני הצדדים בביצוע העבירה של הסכם לא חוקי?.

 

[קלייטון.ש]

ראשית אין בעיה להתלונן במשטרה על עבירה לכאורה

המתלונן לא יודע אם בוצעה עבירה או לא - זאת קובע רק בית המשפט - וזכותו לגשת למשטרה, למסור את סיפורו ועדותו, והמשטרה תחליט אם לחקור ואחרי כן להניע את המשך ההליך הפלילי. שנית גם לפי המשטרה מותר לקורבן וחשוד להגיע להסדר ביניהם, ואם הגיעו אפשר שהתיק ייגנז או ייסגר. ואז השאלה אם היתה עבירה או לא היתה בכלל לא נבדקת. שמעון חושב שלוי גנב ממנו, הוא הולך למשטרה להתלונן, אבל מספר לשוטר שהוא סולח ללוי וגם שלוי דיבר איתו והבטיח לפצות אותו. אז המשטרה בכלל לא תעסוק בשאלה אם באמת היתה גניבה. יש שני יהודים שהסתכסכו, פתרו את הסכסוך ביניהם, ההסדר נראה מניח את הדעת, אז הלאה. כך שהגעה להסדר מניח את הדעת בין שמעון ולוי בלי ללכת למשטרה היא מהלך תקין. שמעון ולוי אולי מסכימים שלוי עשה מעשה לא חוקי, אבל הנושא לא ייבחן ע"י בית המשפט ולכן מכיון שעומדת ללוי חזקת החפות, אין לומר שגנב.

 

[aaa123]

השאלה המקורית היתה אם ההסכם חוקי כלומר

נניח ששמעון החליט לקבל מלוי פיצוי והסכים בתמורה לא להתלונן שלוי גנב. האם שמעון רשאי בכל זאת להתלונן על גניבה אחר כך? אני מבין מתשובת העורך דין שכן מאחר שהזכות להתלונן לא ניתנת לביטול. שאלות נוספות: האם זכותו של לוי לתבוע משמעון את הכסף שקיבל? א)במקרה ששמעון הפר את ההסכם לא להתלונן? ב)בהנחה ששמעון לא הפר את ההסכם לא להתלונן אבל לוי התחרט על זה שהסכים לתת לשמעון כסף? אני משער שגם כאן התשובות חיוביות ובית משפט יחליט בכל מקרה מה יהיה גורל התביעה.

 

[עופר בן אברהם]

שני הצדדים אחראים

1. סעיף 253(א) לחוק העונשין, אליו הפניתי בהודעתי הפותחת את השרשור, מטיל את האשמה הפלילית על המקבל, או המנסה לקבל, טובת הנאה תמורת הסתרת עוון או פשע. הסעיף אינו מתייחס לצד הנותן או המציע, אך אפשר להאשים גם את אותו צד על סמך סעיפי חוק אחרים, למשל: (א) כשותף לאותה עבירה לפי סעיף 29 לחוק; (ב) כמשדל לפי סעיף 30 לחוק; (ג) כמסייע לפי סעיף 31 לחוק; (ד) כמשבש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק, שכן השיבוש הוא, בין היתר, עשיית מעשה בכוונה למנוע הליך שיפוטי, לרבות חקירה פלילית. 2. כפי שציינתי, סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) קובע, כי “חוזה שכריתתו, תוכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור - בטל", ו"משבוטל החוזה, חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה, ואם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויו של מה שקיבל" (סעיף 21 לחוק), “אולם בבטלות לפי סעיף 30 רשאי בית המשפט, אם ראה שמן הצדק לעשות כן ובתנאים שימצא לנכון, לפטור צד מהחובה לפי סעיף 21, כולה או מקצתה, ובמידה שצד אחד ביצע את חיובו לפי החוזה - לחייב את הצד השני בקיום החוב שכנגד, כולו או מקצתו" (סעיף 31 לחוק).

 

[עופר בן אברהם]

דוגמה

ת"ט (שלום, י-ם) 64521-01-18, וייל נגד מזרחי, סעיפים 10 - 16, כאן.

 

[9x9]

בעבירות מס מקובל "תשלום כופר"

וכך נקבע בסעיף 221 לפקודת מס ההכנסה - "221. אדם שעבר עבירה לפי הסעיפים 215-220 רשאי המנהל, בהסכמתו של האדם, לקחת מידו כופר כסף שלא יעלה על פי שניים מהקנס הגבוה ביותר שמותר להטיל על אותה עבירה, ואם עשה כן - ייפסק כל הליך נגדו על אותה עבירה, ואם היה עצור עליה - ישוחרר."

 

[עופר בן אברהם]

בזה איני כופר

 

[עוד יוסף פנדריך]

התחייבות לא להגיש תלונה במשטרה

היא פסולה לדעתי כיוון שכל אדם רשאי להתלונן במשטרה על עבירה שנעשתה, לפי חוק סדר הדין הפלילי, והזכות לאור מטרתה לא ניתנת לויתור.