גבעה לא גבוהה
New member
טוב, אז אולי נתאמן ../images/Emo13.gif
מכיוון שכולם עסוקים בלברך, אולי אשחיל את סיפורי ואקווה לאיזו עצה: אני בת 33, אמא לילד בן 6. לפני שנה וחצי בערך הכרתי עלם חמודות, שנפשי נקשרה בנפשו. הייתי אז בקשר רומנטי עם בחור אחר וגם הוא עבר פאזה זוגית בת חודשיים. לפני תשעה חודשים בערך מאסתי בידידות הקרובה (שכבר קיבלה פן זוגי בולט) והצהרתי שאני רוצה שנעמיק את הקשר. הוא נבהל קצת וטען שהוא לא אדם זוגי וקשה לו במערכות יחסים מ"הסוג הזה". אני ניסיתי עוד קצת לקיים ידידות מהסוג שלא יאיים עליו, אבל הקרבה הנפשית והגופנית הוציאה אותי מדעתי ושבתי ודרשתי זוגיות. אחרי כמה ויכוחים ופרידונת, החליט לנסות. הוא התחיל בטיפול פסיכולוגי ל"מיגור השדים" ונפגשנו יותר ויותר. מדי פעם הקושי שלו להכיל אותי ואת רגשותיי היה עולה - אבל אחרי ניעור ובירור הכל היה חוזר למקומו בשלום. לפני חודש בערך התחלתי לדבר על מקומו של הבן שלי בקשר שלנו, ולבקש לדעת מה התכניות שלו לעתיד. שוב הוא נלחץ וגמגם ואמר שהוא מאד אוהב אותו וקרוב אליו, אבל בגלל ש"את לוחצת" קשה לו לפתח את הרגשות שלו אל הילד. אבל, כך אמר, מדובר בתהליך וסופו יהיה בהיר. לפני כמה ימים פתחתי את המחשב ובמייל שלו, שהיה על המסך, ראיתי תכתובת שלו עם בחורה, שלשון שורת הנושא שלה הייתה מוכרת לי. שאלתי אותו לגבי נשים אחרות בחייו והאם הוא מנסה את מזלו במקומות אחרים.. הוא הכחיש נמרצות ואמר שהוא אוהב אותי ורק "מגרד לו בזוגיות".. אתמול, אחרי מחשבה ועצבות מתמשכת, החלטתי להקשיב לקולו הענוג ולציע ידידות, כדי לשמור על הקשר מבלי לעלות על בריקדות כל פעם שמגרד. הוא הציע הצעה דומה והתלהבנו מה"סובלנות ההדדית".. אחרי כמה דקות הוא הציע שנשכב, שאלתי איך זה מסתדר עם הידידות הטריה.. אחרי שסיים לענות לי (...) התחלנו לדבר על דבר-מה ושוב עלה נושא הנשים האחרות.. ואז הוא הודה שהיה לו קשר רגשי ומיני עם בחורה אחרת, במהלך 3 החודשים האחרונים. הוא הסביר את זה בצורך שלו "להתמלא", השונה מהצורך שלי באהבת יחיד גדולה.. גררתי אותו למייל ועבדנו על ההתכתבויות שלהם. מיותר לציין שהרגשתי מאד מאד (מאד) מטומטמת. עכשיו אני מנסה לחשוב על משמעות האירוע הממושך והמרגיז שהסכמתי לשתף איתו פעולה במשך כמעט שנה, ותוהה: האם לעולם לא אמצא גבר שיהיה שם באמת? איך מתנתקים מהנאחס שהיה מבלי לשקוע במרה שחורה ורחמים עצמיים? אהבתי את האיש הזה אהבה עזה ועצומה, ועכשיו כל מעייני מכוונים להפסקת חשיבה עליו ועל מה שעברנו ביחד, ועברנו הרבה רגעים יפים. לא בא לי דייטינג (מאז לידת ילדי לא נעזרתי במדיום הזה ושמעתי עליו רק דברים רעים..) ואני לא עובדת בעבודה שמזמנת מפגשים עם פוטנציאל להתאהבות... האם מדובר במקרה קלאסי לקואוצ'ינג או שמא..?
מכיוון שכולם עסוקים בלברך, אולי אשחיל את סיפורי ואקווה לאיזו עצה: אני בת 33, אמא לילד בן 6. לפני שנה וחצי בערך הכרתי עלם חמודות, שנפשי נקשרה בנפשו. הייתי אז בקשר רומנטי עם בחור אחר וגם הוא עבר פאזה זוגית בת חודשיים. לפני תשעה חודשים בערך מאסתי בידידות הקרובה (שכבר קיבלה פן זוגי בולט) והצהרתי שאני רוצה שנעמיק את הקשר. הוא נבהל קצת וטען שהוא לא אדם זוגי וקשה לו במערכות יחסים מ"הסוג הזה". אני ניסיתי עוד קצת לקיים ידידות מהסוג שלא יאיים עליו, אבל הקרבה הנפשית והגופנית הוציאה אותי מדעתי ושבתי ודרשתי זוגיות. אחרי כמה ויכוחים ופרידונת, החליט לנסות. הוא התחיל בטיפול פסיכולוגי ל"מיגור השדים" ונפגשנו יותר ויותר. מדי פעם הקושי שלו להכיל אותי ואת רגשותיי היה עולה - אבל אחרי ניעור ובירור הכל היה חוזר למקומו בשלום. לפני חודש בערך התחלתי לדבר על מקומו של הבן שלי בקשר שלנו, ולבקש לדעת מה התכניות שלו לעתיד. שוב הוא נלחץ וגמגם ואמר שהוא מאד אוהב אותו וקרוב אליו, אבל בגלל ש"את לוחצת" קשה לו לפתח את הרגשות שלו אל הילד. אבל, כך אמר, מדובר בתהליך וסופו יהיה בהיר. לפני כמה ימים פתחתי את המחשב ובמייל שלו, שהיה על המסך, ראיתי תכתובת שלו עם בחורה, שלשון שורת הנושא שלה הייתה מוכרת לי. שאלתי אותו לגבי נשים אחרות בחייו והאם הוא מנסה את מזלו במקומות אחרים.. הוא הכחיש נמרצות ואמר שהוא אוהב אותי ורק "מגרד לו בזוגיות".. אתמול, אחרי מחשבה ועצבות מתמשכת, החלטתי להקשיב לקולו הענוג ולציע ידידות, כדי לשמור על הקשר מבלי לעלות על בריקדות כל פעם שמגרד. הוא הציע הצעה דומה והתלהבנו מה"סובלנות ההדדית".. אחרי כמה דקות הוא הציע שנשכב, שאלתי איך זה מסתדר עם הידידות הטריה.. אחרי שסיים לענות לי (...) התחלנו לדבר על דבר-מה ושוב עלה נושא הנשים האחרות.. ואז הוא הודה שהיה לו קשר רגשי ומיני עם בחורה אחרת, במהלך 3 החודשים האחרונים. הוא הסביר את זה בצורך שלו "להתמלא", השונה מהצורך שלי באהבת יחיד גדולה.. גררתי אותו למייל ועבדנו על ההתכתבויות שלהם. מיותר לציין שהרגשתי מאד מאד (מאד) מטומטמת. עכשיו אני מנסה לחשוב על משמעות האירוע הממושך והמרגיז שהסכמתי לשתף איתו פעולה במשך כמעט שנה, ותוהה: האם לעולם לא אמצא גבר שיהיה שם באמת? איך מתנתקים מהנאחס שהיה מבלי לשקוע במרה שחורה ורחמים עצמיים? אהבתי את האיש הזה אהבה עזה ועצומה, ועכשיו כל מעייני מכוונים להפסקת חשיבה עליו ועל מה שעברנו ביחד, ועברנו הרבה רגעים יפים. לא בא לי דייטינג (מאז לידת ילדי לא נעזרתי במדיום הזה ושמעתי עליו רק דברים רעים..) ואני לא עובדת בעבודה שמזמנת מפגשים עם פוטנציאל להתאהבות... האם מדובר במקרה קלאסי לקואוצ'ינג או שמא..?
