טוב... אז בהחלט מגיע לכן סיפור לידה...
טוב.. אז בשבוע 39+4, כשידעתי שבבוקר אני אצטרך ללכת לרופא עם הבחור הצעיר שלי, כמובן שהתעוררתי ב 3 וחצי לפנות בוקר עם צירים.. הם היו מאוד דומים לכל אלו החלשלושים שליוו אותי כבר 3 שבועות, אבל היה לי ברור שבכ"ז הפעם זה אחרת.. בחמש הערתי את האיש והתחלנו להתארגן כדי לשלוח את הילדים הגדולים למסגרות ולצאת למצוא רופא בהקדם לקטנצ'יק.אני חושבת שבעלי עדיין לא הבין שהפעם זה אחרת נראה לי. רק כשבדרך לרופא אמרתי שיבדוק שיהיה לנו איפה להשאיר אח"כ את הילד הוא הבין שהפעם אני רצינית. טורטרנו קשות עם הילד, ובינתיים צירים חלשים ברקע. לא מתזמנת ולא חושבת עליהם בכלל. בדרך הביתה הם מתחילים להתחזק. הגענו, נתנו לילדון לאכול ארוחת צהריים וקראנו לסבא וסבתא לבא. רציתי להתקלח, אבל הרגשתי שממש לא כדאי לי. הצירים היו מאוד חזקים ואינטנסיביים. האיש התקלח ויצאנו לדרך.כשהגענו הרגשתי שאני סופסוף יכולה לשחרר ממש ושהכל יתקדם.. הגענו למיון יולדות, 2 מיילדות קידמו את פנינו, אחת שאלה את השניה - לקחת מדדים ?, וזו הביטה עלי ואמרה- לא, היא עוד רגע יולדת. קודם נבדוק מה המצב.
חיברה אותי למוניטור, ובדקה פתיחה. רק 2.5. מעולם לא הגעתי עם פתיחה כ"כ קטנה לבי"ח. והכאבים... לא היו חזקים כ"כ בשלב כזה. לא יכולה לשכב, לא יכולה לשבת. היא אומרת לי- אל תבהלי עוד כמה דקות ירדו לך המים ואת יולדת. אחרי 10 דקות של מוניטור, שלא יכולתי לשכב בכלל, יש כבר פתיחה 4. לוקחים לחץ דם וחום, הולכת לעשות בדיקת שתן לסטיק מלווה באזהרה לא להתעכב. אני מרגישה שיש פיפי, אבל כלום לא יוצא.. חוזרת ומובלת לחדר לידה. המיילדת מביאה כדור פיזיו לחדר ואומרת לי- בואי תנסי ותראי, אולי זה יקל עלייך. לא יכולה לשבת עליו יותר משניה. הכאבים חזקים מאוד, מדמיינת שבכל ציר נפתח הרחם והתינוק שלי מתקרב אלי..המיילדת מבקשת שאני אהיה על המיטה, בכל תנוחה, רק על המיטה.היא אומרת שיש שלפוחית של מים שמקדימה את הראש, ושואלת אותי אם לפקוע את המים.
טוב.. אז בשבוע 39+4, כשידעתי שבבוקר אני אצטרך ללכת לרופא עם הבחור הצעיר שלי, כמובן שהתעוררתי ב 3 וחצי לפנות בוקר עם צירים.. הם היו מאוד דומים לכל אלו החלשלושים שליוו אותי כבר 3 שבועות, אבל היה לי ברור שבכ"ז הפעם זה אחרת.. בחמש הערתי את האיש והתחלנו להתארגן כדי לשלוח את הילדים הגדולים למסגרות ולצאת למצוא רופא בהקדם לקטנצ'יק.אני חושבת שבעלי עדיין לא הבין שהפעם זה אחרת נראה לי. רק כשבדרך לרופא אמרתי שיבדוק שיהיה לנו איפה להשאיר אח"כ את הילד הוא הבין שהפעם אני רצינית. טורטרנו קשות עם הילד, ובינתיים צירים חלשים ברקע. לא מתזמנת ולא חושבת עליהם בכלל. בדרך הביתה הם מתחילים להתחזק. הגענו, נתנו לילדון לאכול ארוחת צהריים וקראנו לסבא וסבתא לבא. רציתי להתקלח, אבל הרגשתי שממש לא כדאי לי. הצירים היו מאוד חזקים ואינטנסיביים. האיש התקלח ויצאנו לדרך.כשהגענו הרגשתי שאני סופסוף יכולה לשחרר ממש ושהכל יתקדם.. הגענו למיון יולדות, 2 מיילדות קידמו את פנינו, אחת שאלה את השניה - לקחת מדדים ?, וזו הביטה עלי ואמרה- לא, היא עוד רגע יולדת. קודם נבדוק מה המצב.
חיברה אותי למוניטור, ובדקה פתיחה. רק 2.5. מעולם לא הגעתי עם פתיחה כ"כ קטנה לבי"ח. והכאבים... לא היו חזקים כ"כ בשלב כזה. לא יכולה לשכב, לא יכולה לשבת. היא אומרת לי- אל תבהלי עוד כמה דקות ירדו לך המים ואת יולדת. אחרי 10 דקות של מוניטור, שלא יכולתי לשכב בכלל, יש כבר פתיחה 4. לוקחים לחץ דם וחום, הולכת לעשות בדיקת שתן לסטיק מלווה באזהרה לא להתעכב. אני מרגישה שיש פיפי, אבל כלום לא יוצא.. חוזרת ומובלת לחדר לידה. המיילדת מביאה כדור פיזיו לחדר ואומרת לי- בואי תנסי ותראי, אולי זה יקל עלייך. לא יכולה לשבת עליו יותר משניה. הכאבים חזקים מאוד, מדמיינת שבכל ציר נפתח הרחם והתינוק שלי מתקרב אלי..המיילדת מבקשת שאני אהיה על המיטה, בכל תנוחה, רק על המיטה.היא אומרת שיש שלפוחית של מים שמקדימה את הראש, ושואלת אותי אם לפקוע את המים.
