טוב אז תגובה...
למרות שלא כתבת שאתה מעוניין בהערות אני אעיר. האם ככה דמיינת את הכלב, או שיכול להיות שזה מה שיצא לך ובינתיים אתה "מרוצה מזה ככה"? -הסיבה שאני שואל את זה היא שבאומנות אחד הדברים הכי חשובים הוא להיות כנה עם עצמך, בעיקר כשיוצרים בתלת מימד, שזה תהליך ארוך ומייגע. אם אתה לא כנה עם עצמך מהתחלה עד הסוף - אתה תגלה בסוף תמונה שונה ממה שציפית לראות, ואז תתחיל לשכנע את עצמך שזה מה שבעצם דמיינת ואז יחשבו שלדימיון שלך יש בעיות טופולוגיה... אם התשובה לשאלה הזאת היא שלא ככה דמיינת את הכלב אבל ככה הוא יצא, אז השאלה הבאה היא האם ציירת רפרנס לפני שהתחלת למדל? האם ציירת סקיצה של כל התמונה שאתה מדמיין? בניית תמונת סטילס בתלת מימד צריכה להתנהל כמו רישום קונסטרוקטיבי - מהכלל אל הפרט. כלומר, אתה מתחיל במודלים מופשטים מאד, ממש פרימיטיבים שמייצגים את המסות ה"כבדות" ביותר בתמונה, וישר שם מצלמה ותאורה. ככה אתה יכול לטפל בבעיות קומפוזיציה, "משקל" יחסי של עצמים, הצללות וזויות מצלמה, עוד לפני שאתה מתחיל לרדת לפרטים קטנים. אח"כ כשאתה יורד לפרטים הקטנים אתה כבר יודע מה יראו ומה לא, וככה אתה יכול לחסוך התעסקות עם איזורים מורכבים שבכלל לא רואים. עכשיו להיות קצת יותר פרטני... לכלב שלך חסר אופי, וחסר סטייל - הוא לא חייב להיות דומה לכלב, כל עוד מבינים שהוא כלב. עם סגנון טוב אתה יכול גם לחסוך לעצמך שימוש בפרווה וגם לעשות כלב שאף אחד לא ישכח (תחשוב על מיילו ב"המסכה" - אחרי שהוא לבש את המסכה). חסרה לכלב שלך הבעה - כדי שיהיה לו אופי אתה חייב לתת לו הבעה כלשהי שתעזור לך להביע את הרעיון של התמונה. עוד דבר, תחשוב על זוית יותר מעניין מאשר מקדימה, זה די משעמם. בהצלחה! (עושה לי חשק להשתתף בתחרות למרות שנכוותי קשות ב-Machineflesh)