טוב, אז לפני כמה חודשים הגעתי לכאן להתבכיין לכם

[Arana]

טוב, אז לפני כמה חודשים הגעתי לכאן להתבכיין לכם

עד כמה אני עצובה שסיימתי את עונה 1 עם כריסטופר אקלסטון ועברתי לעונה 2 עם דיוויד טננט וקשה לי להתרגל אליו - אז עכשיו מעגל ההתחדשות סבב לו, ואני עומדת לסיים עוד מעט את תקופת טננט ולעבור לדוקטור ה-11.

אז כל מי שכתב לי שטננט נהדר ואני אתרגל אליו - צדק, ובגדול

טננט מצויין-מצויין-מצויין, אחרי הפרקים הראשונים, כשהרושם של אקלסטון קצת דהה, נהניתי ממנו בטירוף. כל כך חבל לי שהוא מתחלף

כבר הצצתי בקטע ה-regeneration שלו, ואני בטוחה שלא הייתי הצופה היחידה שהזדהתה עם המשפט האחרון שלו - I don't want to go...

(לפחות נרגעתי מכך שהוא עזב מרצונו וכשהוא עדיין אוהב את התפקיד ונהנה ממנו, ולא מתוך בעיה כלשהי או החלטה של ההפקה)

כרגע אני בין הספיישלים של סוף העונה הרביעית (אחרי "הדוקטור הבא" ולפני "כוכב המתים") , ועשיתי הפסקה קטנה כדי לראות את העונה השלישית של טורצ'ווד - טוב, "קטנה" זה קצת לשון המעטה, זו עונה שבעיה רצינית לעזוב אותה באמצע

(אבל גם ככה היא רק חמישה פרקים).

אתם מוכנים להרגיע אותי גם לגבי מאט סמית, איך קיבלתם אותו וכמה זמן לקח להתרגל אליו? אני מן הסתם אתרגל, אני רואה פה ושם קטעים שלו ביוטיוב כדי להתחיל כבר עכשיו, אבל אני בטוחה שהמשבר של הדוקטור החדש בוא יבוא

 

[MonicaF]

אני לעומתך

לא אהבתי את טננט כמו שאהבתי את אקלסטון או את מאט סמית'.
אקלסטון זה פצע שלא נרפא אצלי

ואני חושבת שהדוקטור הכי טוב מהחדשים הוא מאט סמית'. ולא בגלל שהוא צעיר כל כך. אני מכירה את הדוקטורים הוותיקים. זה פשוט עניין של התאמה מבחינתי לתפקיד.
אני זוכרת כשאני התחלתי בזמנו לראות את כל הסדרה מההתחלה, חשבתי שאני מבין הבודדים המאחרים לאהוב אותה, והנה עכשיו גם את

טוב לדעת

הספיישלים שאת צופה בהם עכשיו - נהדרים!

אני מקווה שלמרות שאנו לא מסכימות לגבי טננט-אקלסטון, כן הצלחתי להרגיע אותך לגבי מאט סמית'.
אני מתגעגעת אליו מאד.

 

[Arana]

אני באמת מקווה שאתחבר אליו

אחרי הכל, לראות שלוש עונות כשאת לא אוהבת את השחקן הראשי זה בלתי נסבל

ככה שרדת את טננט? נראה לי מציק.
בהחלט יש מצב שבעוד כמה חודשים אני אגיע לייבב כאן על שסמית עוזב

זו בעיה ממש מהותית בסדרה הזו שהפיצ'ר המובנה שלה הוא שהשחקן הראשי מתחלף כל כמה שנים; בשביל השחקנים זה אולי טוב כשהם נשחקים ורוצים לעזוב בלי למוטט את הסדרה (מדמיינת את "שרלוק" עם שחקן ראשי אחר?!), אבל בשביל הצופים שצריכים להיקשר בכל פעם מחדש לדוקטור אחר זה מתיש

ושלא יובן לא נכון - אקלסטון הוא פצע מדמם גם בעבורי, אהבתי אותו מאוד-מאוד, וצדק מי שכתב לי בזמנו שהיה לו את היתרון בלהיות הדוקטור הראשון עבור הצופים החדשים; הוא ללא ספק היה מה שגרם לי להישאר בסדרה אחרי הפרק הראשון (שלא היה מדהים בצורה שתשבה אותי באופן מיידי). אני ממש מתלבטת אם להשתמש בזמן המועט שלי לראות את כל ארבע העונות מהתחלה (או לפחות את עונה 1 שוב) לפני שאני עוברת למאט סמית, או להתקדם ולסיים את הסדרה לפני שעונה 9 תתחיל.

ואם מדברים על שחקנים מתחלפים - פיטר קפאלדי מופיע בעונה 3 של טורצ'ווד עם דמות הכי שונה שיכול להיות מהדמות של הדוקטור

ממש קשה לי לדמיין אותו בתור הדוקטור אחרי שראיתי אותו שם...

אגב, אם כבר הזכרת את עניין הגיל של סמית - בפרקים שראיתי בעונה 4 בהם מופיעה ריבר סונג לראשונה (או לאחרונה

), היא אומרת לדוקטור שהוא הצעיר ביותר שהיא פגשה; אבל לפי מה שהבנתי, עיקר ההופעות שלה תהיינה בתקופה של סמית, והוא לא נראה יותר מבוגר מטננט. יש לאמירה שלה הסבר מתישהו? או שלא מתייחסים לזה? אולי היא מתכוונת אכן לגיל הכרונולוגי של הדוקטור, כי הרי הפגישות שלהם הולכות "אחורה", והיא פוגשת את הדוקטור בכל פעם כשהוא יותר "צעיר".

 

[MonicaF]

לריבר סונג יש טיים ליין משלה

פעם העלו אותו כאן בפורום. ציר הזמן שלה שונה משל כולם. תחשבי שגם לדוקטור יש ציר שונה משלה ומשלנו כמובן. חוששת לספיילר לך יותר - אולי דברים יתבהרו בהמשך. בעצם - בטוח יתבהרו בהמשך ואל תעשי לעצמך ספוילרים!
אני לא ממליצה לדלג על עונות בכלל. יש קשר בין כל הפרקים והעונות - כמעט כולם צאצאים של עלילה אחת עיקרית. עשי מאמץ לראות הכל. שעונה 9 תחכה לך, לי היא חיכתה ולא קרה כלום

פשוט נסי להימנע מספוילרים (חוזרת על עצמו כמו דודה, אבל זה חשוב).
לגבי קפלדי - הוא הופיע גם בסדרת הדוקטור - את זוכרת? זה היה עם טננט אז אני לא מספיילרת לך. פומפיי.
הוא בסדר. לקח לי זמן להתרגל אליו אחרי סמית'.

 

[Arana]

חלילה, לא מתכוונת לדלג על עונות בכלל

אני מתכוונת בהחלט לראות הכל לפי הסדר, אבל רק שוקלת האם לחזור על העונות 1-4 שכבר ראיתי לפני שאני מתחילה את עונה 5. בכל זאת, לקח לי כמה חודשים לראות אותן, וזה גם כי ראיתי במקביל את טורצ'ווד (יצא מאוד מוצלח, כי ראיתי את נקודות ההשקה בין הסדרות במקומות הנכונים והיה דיסקו

).
אני חושבת שבצפיה חוזרת אני אוכל לראות יותר טוב את הקו המנחה של כל העונות והפרקים שעליו דיברת; כשאני רואה פרק שחדש לי אני יותר מתמקדת בלהבין מה קורה עכשיו, ולא את הקשר ליתר הפרקים. כן, אני משתדלת לא לעשות לעצמי יותר מדי ספוילרים, אבל ממש קשה להתאפק

למשל, אחרי שסיימתי את עונה 3 של טורצ'ווד, הייתי חייבת לבדוק אם ג'ק הארקנס יופיע שוב מתישהו בעתיד ב"דוקטור הו", וספציפית עם הדוקטור של קפאלדי, כי אחרי שקפאלדי היה בתפקיד משמעותי כל כך בטורצ'ווד, אם ג'ק יראה אותו בתור הדוקטור זה יעשה איזה פרדוקס קטן... (כמובן שאפשר גם לא להתייחס בכלל להופעה החיצונית שלו, אבל זה עדיין מעניין).

בטח שאני זוכרת את קפאלדי מפומפיי, זה היה ענק

כשאני רואה פרק חדש, אני נוהגת להסתכל ברשימת השחקנים ב-IMDB כי תמיד יש שם פרצופים שאני מנסה להבין מאיפה אני מכירה אותם (אחרי הכל, כל המי-ומי של שחקני בריטניה בטח רוצים לעשות הופעת אורח בסדרה הזו. למצוא שם את סיימון פג היה בשבילי ממש אפיקומן

). כשבדקתי את רשימת השחקנים של פומפיי ראיתי את השם שלו, ואמרתי לעצמי, "רגע, זה לא מי שעכשיו משחק את הדו... אה!!!" מסתבר שקפאלדי הוא מעריץ מאוד ותיק של הסדרה (הקלאסית) עוד מנעוריו, וכנראה כיום, כשהוא כבר שחקן בעצמו, הוא ניסה לדחוף את עצמו לכל פינה של הסדרה עד שהגיע לטופ של הטופ

 

[MonicaF]

אילו היה לי זמן, הייתי צופה שוב

אני חושבת שהפתרון הכי טוב לצפיה חוזרת היא לעשות ערב צפיה בסדרה עם חברים

אם יש לך חברים שאוהבים, אז זה ממש טוב, זה רץ מהר, מדברים על הסדרה תוך כדי וכך נזכרים בעוד דברים.
חזרתי לאוניברסיטה (אני לא ילדה, מבחינת הגיל יכולה להיות כבר סבתא

) אז אין לי הרבה זמן, אבל אם כבר לצפות שוב בדוקטור הו, אז הסדרה הממש-ישנה. התחלתי לצפות בה לפי הסדר לפני כשנה והיה לי הספק לא רע, אבל מתישהו הפסקתי עם זה. אני משערת שאילו היו לי שותפים לסדרה הישנה, לא הייתי נוטשת אותה. אבל בגדול ראיתי פרקים נבחרים מכל דוקטור והיו כמה ממש ללקק את האצבעות.
פעם ניסינו לשחק כאן משחק בו כל פעם מישהו אחר בוחר פרק אקראי מהסדרה הישנה, צופים בו יחד (הכל זמין ברשת) ואז מדסקסים על זה כאן.
אבל הסדרה הישנה לא מלהיבה את רוב האנשים כמו שהיא מלהיבה אותי.
אגב טורצ'ווד - לא ראיתי. רק פרק אחד בו ילדים צועקים... אני כבר לא זוכרת במה מדובר, אבל זוכרת שהיה פרק טוב.

 

[Arana]

ראיתי עם אחי את שלושת הפרקים הראשונים של עונה 1

אחרי שהוא ראה את טורצ'ווד, אני מניחה שדוקטור הו נראה לו "מרוכך"; עם זאת, אני מקווה שהוא ימשיך לצפות איתי לפחות עד שקפטן ג'ק יופיע בפרק 8, ומשם אני חושבת שהוא יישאר

לגבי הסדרה הקלאסית, התחלתי לצפות, ראיתי את שני הסיפורים הראשונים ועוד פרק מהסיפור השלישי; אני מתכננת להמשיך, אבל זה קשה

מילא השחור-לבן והאפקטים הנוראיים (בטח חדשניים לזמנם

), אבל המשחק כל-כך מוגזם ומלאכותי שזה באמת trying my patience.
בנוסף, הדוקטור (וויליאם הארטנל) כל כך שונה מהדמות שאני מכירה מהסדרה החדשה; הוא לא רק נראה זקן, הוא גם מתנהג ככה - כל הזמן מתעייף, מתעלף, נפגע וכו', הוא הרבה פחות אכפתי (מוכן לסכן את כל חבורת המלווים שלו בגלל שהוא רוצה להשיג משהו), פחות חכם, צריך להציל אותו במקום שהוא יציל את העולם, ובשורה התחתונה הוא לא מצטייר בתור הגיבור של הסדרה, אלא מקסימום הדמות ה"מעניינת" שמניעה את העלילה.
אני מבינה שהדוקטור הרביעי הוא ממש חביב הקהל והוא זה שנתן לדמות את הכיוון ה"נכון", ואני מקווה שתהיה לי מספיק סבלנות להגיע אליו

[הפרק עם הילדים הצועקים בטורצ'ווד זו העונה השלישית, שבעצם היתה מיני-סדרה של חמישה פרקים. עונה מעולה. שם פיטר קפאלדי הופיע]

 

[MonicaF]

מעניין

הגבתי כמוך לדוקטור הראשון ובכלל לסדרה הישנה.
הכרחתי את עצמי לצפות בה ולו רק כדי להבין איך מהרטנל וסוזן הגענו לאן שהגענו.
לא אהבתי אותו ואותם. רק את איאן והמורה השניה, שכחתי כדרגע את שמה.
אבל לאט לאט התמכרתי גם אליהם! הדמות של הדוקטור מתפתחת לאט לאט. נראה כאילו בהתחלה לא ידעו לאן תוביל הסדרה שנועדה בעיקר לילדים, וזרמו עם טעם הקהל וכך נוצרה דמות מתפתחת ופתאום בדוקטור השלישי נדמה לי, אנחנו מדברים על שני לבבות.
האפקטים הנוראיים וקולות הבמה החלולה עליה הכל מתנהל - הפכו לסמל לנוסטלגיה לסדרה מבחינתי. בהתחלה צחקתי נורא ואחר כך הרעשים האלה חסרו לי נורא.
בלי קשר ועם קשר, שמעתי שיש פאב חדש יחסית בתל אביב, טרם ביקרתי שם, ושמו bell boy. הבנתי מחברה שלי שהכל שם, תפאורה, לבוש המלצרים והמוסיקה, כמו בשנות ה-20 והכי מיוחד שם איך שמגישים קוקטיילים. שווה בדיקה. בקיצור, הבנתי מחברתי שהמוסיקה היא כמו מתקליט שרוט עם הרעשים האלה של הגרמופון. בערך אותו געגוע והנאה יש לי היום מהסדרה הישנה.
אגב, ישנו פרק או שניים בסדרה הישנה, משחקי מלחמה שמם, נטולי אפקטים אבל העלילה משהו-משהו, היא אקטואלית גם להיום, אני זוכרת שכאשר נהניתי כל כך מהצפיה בפרקים, פתאום קלטתי להפתעתי שזה בשחור לבן ובלי אפקטים! מה שגרם לי להבין כמה הם מיותרים כאשר העלילה והמשחק טובים. אם אני לא טועה "משחקי מלחמה" מולידים את הרעיון למאסטר שיבוא הרבה אחרי.
אם תרצי לצפות יחד, לא משנה אילו פרקים של הדוקטור או טורצ'ווד, אשמח.

 

[BloodyRose]

מגיבה באיחור

בנוגע לשאלה על סמית' - אני אישית התאהבתי בו מהשנייה הראשונה שראו אותו על המסך.
אבל אני יודעת שאני בעמדת מיעוט, ולרוב הצופים לקח יותר זמן להתחבר אליו.
וזה לא שלא אהבתי את טננט, פשוט הייתה הרגשה שהוא כבר מיצה את התפקיד והגיע הזמן כבר שיתחלף (לא לשכוח שב"זמן אמת" עברה יותר משנה מהרגע שהוא הודיע שהוא עוזב את העזיבה עצמה, ככה שאצלי לפחות ממש התפתחה תחושת ה"נו כבר...").
סמית' נהדר, באמת. הוא הוסיף משהו מיוחד מאוד לסדרה, ולדעתי הוא יותר "דוקטור" מטננט, אבל אין באמת צורך להשוות ביניהם.

בנוגע לסדרה הקלאסית - היא לגמרי רק למיטבי לכת. התחלתי בזמנו לראות לפי הסדר, ראיתי את רוב הפרקים של הראשון, מהשני לא ראיתי הרבה כי רוב הפרקים חסרים, ועצרתי איפשהו בהתחלה של השלישי. צריך ים סבלנות בשביל זה. פחות הפריעו לי האפקטים וה"חובבנות", היה לי יותר קשה עם זה שסיפור אחד נמרח על כ"כ הרבה פרקים.
בנוגע לדוקטור הראשון - וואו, כמה שהוא משתנה בהמשך. הוא באמת מתחיל כזקן וגראמפי, והוא בכלל לא הכוכב של הסדרה (את הפינה הזו איאן תופס, ובצדק), וסוזן באמת "אובר אקטינג" בקטע מטריד, אבל לאורך הזמן הוא הופך לדוקטור נהדר שפשוט כייף לראות.
ובנושא הזה - אחרי שתתקדמי קצת עם סמית', תראי את Adventure in space and time. סרט שמארק גטסיס כתב לכבוד חגיגות ה40 של הדוקטור ולא יצא לפועל, ובסוף הוא צילם אותו לחגיגות ה 50. סרט נהדר, "מכתב אהבה" לסדרה. מספר על הימים הראשונים של הסדרה - מפיקים, שחקנים, דעת הקהל, מה לא. (למה לחכות עם זה עד אחרי שתכירי את סמית', אם מדובר על הסדרה הקלאסית? הפתעה.)

 

[tami129]

טננט באמת מיצה את עצמו

ז"א היה כיף לראות בפיישל של החמישים שנה אבל טוב שהוא התחלף.

אני דווקא מאוהבי טננט ולא כ"כ אהבתי את מאט סמית אבל הוא היה בסדר.

 

[זאדק הערס הפולני]

אגב טננט .. יש לו מומלדת 44 היום