טוב אממ אני מקווה שזה המקום המתאים...
אהלן כולם... התגייסתי לפני כחצי שנה לצה"ל כחייל מתנדב (היה לי פטור 21 רפואי בגלל איזה שטות שהצבא לא רצה לגייס אותי בגללה), התעקשתי והתגייסתי לצה"ל כחייל מתנדב מתוך מניעים אידאולוגיים ומתוך רצון עמוק לשרת את המדינה בגלל שלדעתי כל אזרח שחי פה במדינה צריך לעשות שירות צבאי. התגייסתי למשך שירות של שנתיים ובחרתי לשרת כחייל תומך מחשוב (טכנאי מחשבים כזה) בגדוד קשר, כי בזה תאכלס רציתי לשרת, יש לי ידע נרחב במחשוב ורציתי לתרום בתחום הזה. הבעיות התחילו לאט לאט עם הזמן..., יותר ויותר פזמניקים התחילו להשתחרר וגם הגיעו חדשים למקום ולבסוף יצא שהמון המון מהנטל נופל עליי מהעבודה, כי אנחנו פלוגה של ת"שניקים והמון מהאנשים שהגיעו לפלוגה מהחדשים המקצוע הזה מסתבר שבכלל לא מעניין אותם והם מחפשים רק לעשות לעצמם חיים טובים ולא לעבוד. באתי לתרום ולתת מעצמי אבל זה כבר מגיע לרמה שאני מרגיש שמנצלים אותי, היו לי שיחות עם המפקדים בקשר לזה והובטח לי שדברים ישתנו, אבל תאכלס.... אני רואה שזה לא ממש מזיז להם ולאף אחד. כמו שאמרתי אנחנו פלוגה של ת"שניקים ושאני אומר ת"שניקים אני מדבר על זה של90% ממי שנמצא שם יש ת"ש 7 (7 ימים בשבוע הם מחוייבים להשתחרר בחמש וחצי לכל המאוחר) ובגלל זה הם מקטינים ראש... ולא רוצים לעשות הרבה עבודה ויוצא שהמון מהעבודה נופלת עליי... ואני זה שיוצא שם הכי מאוחר כמעט כל הזמן אני יודע שאולי אין לי הזכות להתלונן על זה בגלל שאני בחרתי להגיע לשם ובגלל שאני התנדבתי ואם כבר התנדבתי אז לעשות עד הסוף (ואני לגמריי מסכים עם זה), אבל זה מגיע לרמה כזאת שאני כל יום חוזר הביתה ממש בבאסה, אין לי כוח לשום דבר כבר וכל השבוע אני רק מחכה שיגיע סוף השבוע, בשורה התחתונה, אני ממש לא נהנה בצבא, אני סובל!! לא האמנתי שאני יגיד את זה אף פעם אבל אני סובל בצבא, התנדבתי לצבא, חשבתי שיהיה לי כייף אבל מצד שני, אני מרגיש שחרא לי איפה שאני נמצא. אז מה הם האופציות שלי בכלל? אני יכול לבקש לעבור (ואני לא מאמין שיעשו לי כל כך בעיות), אני יכול להוציא גם אני ת"ש רפואי של איזה כמה שעות עבודה מוגדרות ביום (אבל היי... לא בשביל זה התגייסתי לצבא... לא התגייסתי כדי לעשות חלטורה מהצבא) אני באמת במצב שאני לא יודע מה לעשות.... העבודה שלנו היא רבה כל כך בגלל שאנחנו אחראיים על המון דברים (כל המחשוב של הבסיס וגם יותר מזה), וגם כל חודשיים בערך יש איזה תרגיל גדול שאנחנו צריכים להעמיד.... מצד אחד אני נותן את הכל כדי לעזור שם ומצד שני... אני מרגיש באיזשהו מקום שזה גדול עליי מבחינה נפשית, אני מרגיש שלא מספיק מעריכים אותי... מרגיש שלא יודע...... פשוט לא בא לי...... ויש לי עוד שנה וחצי להעביר ככה.... לא יודע..... :\ אני רוצה להמשיך לשרת איפה שאני משרת, כי זה המקצוע ואני אוהב אותו ואני טוב במה שאני עושה, אבל מצד שני? אני מרגיש שזה מזיק לי נפשית ויכול להיות גם בריאותית כי יש דיי הרבה עצבים, מתח ושעות רבות של עבודה... כל המצב הזה שאני מתאר השפיע לי קצת גם על החיים האישיים... התחלתי קצת לריב עם חברים טובים בגלל שאני יותר עצבני בתקופה האחרונה... היו לי איזה שני סיכויים לתחילת מערכת יחסים עם איזה שתי בנות, זרקתי את זה כי הרגשתי שאני לא בנוי לזה כרגע, שאין כוח וגם עם ההורים אני שם לב שאני רב קצת יותר... בקיצור, לא יודע מה לעשות... אני מבקש את עצתכם, האם לדאוג לעצמי? או האם להשאר ולנסות להסתגל שם... תודה וחג שמח...
אהלן כולם... התגייסתי לפני כחצי שנה לצה"ל כחייל מתנדב (היה לי פטור 21 רפואי בגלל איזה שטות שהצבא לא רצה לגייס אותי בגללה), התעקשתי והתגייסתי לצה"ל כחייל מתנדב מתוך מניעים אידאולוגיים ומתוך רצון עמוק לשרת את המדינה בגלל שלדעתי כל אזרח שחי פה במדינה צריך לעשות שירות צבאי. התגייסתי למשך שירות של שנתיים ובחרתי לשרת כחייל תומך מחשוב (טכנאי מחשבים כזה) בגדוד קשר, כי בזה תאכלס רציתי לשרת, יש לי ידע נרחב במחשוב ורציתי לתרום בתחום הזה. הבעיות התחילו לאט לאט עם הזמן..., יותר ויותר פזמניקים התחילו להשתחרר וגם הגיעו חדשים למקום ולבסוף יצא שהמון המון מהנטל נופל עליי מהעבודה, כי אנחנו פלוגה של ת"שניקים והמון מהאנשים שהגיעו לפלוגה מהחדשים המקצוע הזה מסתבר שבכלל לא מעניין אותם והם מחפשים רק לעשות לעצמם חיים טובים ולא לעבוד. באתי לתרום ולתת מעצמי אבל זה כבר מגיע לרמה שאני מרגיש שמנצלים אותי, היו לי שיחות עם המפקדים בקשר לזה והובטח לי שדברים ישתנו, אבל תאכלס.... אני רואה שזה לא ממש מזיז להם ולאף אחד. כמו שאמרתי אנחנו פלוגה של ת"שניקים ושאני אומר ת"שניקים אני מדבר על זה של90% ממי שנמצא שם יש ת"ש 7 (7 ימים בשבוע הם מחוייבים להשתחרר בחמש וחצי לכל המאוחר) ובגלל זה הם מקטינים ראש... ולא רוצים לעשות הרבה עבודה ויוצא שהמון מהעבודה נופלת עליי... ואני זה שיוצא שם הכי מאוחר כמעט כל הזמן אני יודע שאולי אין לי הזכות להתלונן על זה בגלל שאני בחרתי להגיע לשם ובגלל שאני התנדבתי ואם כבר התנדבתי אז לעשות עד הסוף (ואני לגמריי מסכים עם זה), אבל זה מגיע לרמה כזאת שאני כל יום חוזר הביתה ממש בבאסה, אין לי כוח לשום דבר כבר וכל השבוע אני רק מחכה שיגיע סוף השבוע, בשורה התחתונה, אני ממש לא נהנה בצבא, אני סובל!! לא האמנתי שאני יגיד את זה אף פעם אבל אני סובל בצבא, התנדבתי לצבא, חשבתי שיהיה לי כייף אבל מצד שני, אני מרגיש שחרא לי איפה שאני נמצא. אז מה הם האופציות שלי בכלל? אני יכול לבקש לעבור (ואני לא מאמין שיעשו לי כל כך בעיות), אני יכול להוציא גם אני ת"ש רפואי של איזה כמה שעות עבודה מוגדרות ביום (אבל היי... לא בשביל זה התגייסתי לצבא... לא התגייסתי כדי לעשות חלטורה מהצבא) אני באמת במצב שאני לא יודע מה לעשות.... העבודה שלנו היא רבה כל כך בגלל שאנחנו אחראיים על המון דברים (כל המחשוב של הבסיס וגם יותר מזה), וגם כל חודשיים בערך יש איזה תרגיל גדול שאנחנו צריכים להעמיד.... מצד אחד אני נותן את הכל כדי לעזור שם ומצד שני... אני מרגיש באיזשהו מקום שזה גדול עליי מבחינה נפשית, אני מרגיש שלא מספיק מעריכים אותי... מרגיש שלא יודע...... פשוט לא בא לי...... ויש לי עוד שנה וחצי להעביר ככה.... לא יודע..... :\ אני רוצה להמשיך לשרת איפה שאני משרת, כי זה המקצוע ואני אוהב אותו ואני טוב במה שאני עושה, אבל מצד שני? אני מרגיש שזה מזיק לי נפשית ויכול להיות גם בריאותית כי יש דיי הרבה עצבים, מתח ושעות רבות של עבודה... כל המצב הזה שאני מתאר השפיע לי קצת גם על החיים האישיים... התחלתי קצת לריב עם חברים טובים בגלל שאני יותר עצבני בתקופה האחרונה... היו לי איזה שני סיכויים לתחילת מערכת יחסים עם איזה שתי בנות, זרקתי את זה כי הרגשתי שאני לא בנוי לזה כרגע, שאין כוח וגם עם ההורים אני שם לב שאני רב קצת יותר... בקיצור, לא יודע מה לעשות... אני מבקש את עצתכם, האם לדאוג לעצמי? או האם להשאר ולנסות להסתגל שם... תודה וחג שמח...
