נדירליאל
Active member
ובמה צפיתי?
MKR העונה החדשה. איזהו עונג צרוף לראות אנשים תרבותיים משחיזים סכינים מילוליים, בלי בושה עולבים זה בזה ואין צרחות, ואין הנפת ידיים. לא עמדתי בפיתוי ואני יודע מי זכה, בעונה האחרונה. [טיפש שכמוני]. עכשיו ספויילר ממשי: באחד הפרקים מואשם אחד המשתתפים שהוא "שף" מקצועי. הרעיון של MKR הוא בשלנים/"פודי'ז" ביתיים עם רמה גבוהה מאוד של ביצוע. אח|"כ מתברר שהוא בעל מסעדה וחנות של פסטה, אבל לא "שף". ואו אז מתברר שזה שפותח את הפה, לחבר שלו, זה שיושב לידו בתחרות, היה עסק של קייטרינג. נהדר.
בדיסני+ אני ממשיך עם אורוויל. הפעם פרק 3 מוקדש לאינטרסקסואליות, לזכות של ההורים לקבוע את מינו של הילוד ולצביעות של החברה המערבית "הנאורה". בשם הנאורות יש לתרבות המערבית יומרות לשנות את כל התרבויות בעולם. התחלתי לצפות ב"מלחמת הכןכבים: צוות שלד", אחרי 5 דקות ויתרתי, די נמאס לי.
סיימתי לצפות בממתק ששמו "ד"ר אודיסיאה", שמשום מה החליט להיות קצת יותר מממתק. יש שמהו, לדעתי לפחות, נלעג בניסיונות ליצור בתוך תבנית שמלכתחילה אינה מתיימרת להיות דבר מחוץ לבידור נקי אמירות "גדולות", כשהמופרכות עצמה: מכשיר CT, חדר ניתוח - בית חולים הכי מצויד שאפשר בעולם לא מאפשרת זאת. אז דילגתי על פרק 4 כי הוא עיצבן אותי, ונחנקתי מצחוק מפרק 8 האחרון, על אף ה"רצינות התהומית" והשמרנות מול המתירנות של הפלגת "גייז". איך אומרת אחת הדמויות: אנחנו הגייז הגדרנו מחדש את חוקי המשפחה, נו שוין, כנראה רק אצל גייז, סטרייטים כנראה לא מסוגלים.
לא ויתרתי על וולברין ודדפול על אף האווילות המובהקת שבהם, חוסר המקוריות המזעזע ב"מולטי-וורס" [אחרי שראינו את הגאונות של דר הו] והניסיון הבלתי נסבל להצחיק כמעט בכל מחיר. יאק.
נהניתי לאין שיעור מאופרות הסבון שלי: Y&R - אני גם עוקב אחרי ספויילרים שמדוורים הישר אליי במייל, ימי חיינו - גם הנאה עכו"מית לדעת מה קורה לדמויות לפני שהן יודעות. בטרגדיה היוונית קוראים לזה: אירוניה טרגית. באופרות סבון, טוב אפשר ללמוד על טכניקות המשחק של השחקנים ועל איכויות התסריט, ועבורי אחרי ספר כבד מאוד בפילוסופיה של הלשון זו מנוחה, רגיעה וזמן עיכול תודעתי נהדר.
אח"כ מה-פודנטוורק - תחרות האפייה לקראת החגים - פרק 3 ו- 4. איזה יופי. למות ממה שהאופים האלה מכינים, איזה כישרון ויכולת. תמיד בסוף נשארים אלה שלמדו באופן מסודר ולא האופים הביתיים. בפרק האחרון הדיחו אחד בניגוד לדעתי, התעצבנתי ובת זוגי ממיטתה צווחה: אולי מספיק לדבר עם הטלוויזיה
עיתוני סופ"ש מלאים בתחזיות אימים לגבי העתיד הקרוב/הרחוק. הנביאה ה"פרטית" שלי ממוסף סופ"ש, 7 ימים, של ידיעות, מרים בנימיני מדברת על נסיגות, זוויות ישירות ועידנים, אבל בניגוד לחודשים הקודמים, נזהרת מלחרוץ גורל המדינה. [נחכה לסוף דצמבר ולתחזיות 2025, מי יודע?!]
ולא אשכח לספר שאנחנו נצפה במופע סטנד-אפ של אסי כוהן [אותו אנחנו מכירים מאז היה בן זוג של גורי אלפי. איש מקסים.]
MKR העונה החדשה. איזהו עונג צרוף לראות אנשים תרבותיים משחיזים סכינים מילוליים, בלי בושה עולבים זה בזה ואין צרחות, ואין הנפת ידיים. לא עמדתי בפיתוי ואני יודע מי זכה, בעונה האחרונה. [טיפש שכמוני]. עכשיו ספויילר ממשי: באחד הפרקים מואשם אחד המשתתפים שהוא "שף" מקצועי. הרעיון של MKR הוא בשלנים/"פודי'ז" ביתיים עם רמה גבוהה מאוד של ביצוע. אח|"כ מתברר שהוא בעל מסעדה וחנות של פסטה, אבל לא "שף". ואו אז מתברר שזה שפותח את הפה, לחבר שלו, זה שיושב לידו בתחרות, היה עסק של קייטרינג. נהדר.
בדיסני+ אני ממשיך עם אורוויל. הפעם פרק 3 מוקדש לאינטרסקסואליות, לזכות של ההורים לקבוע את מינו של הילוד ולצביעות של החברה המערבית "הנאורה". בשם הנאורות יש לתרבות המערבית יומרות לשנות את כל התרבויות בעולם. התחלתי לצפות ב"מלחמת הכןכבים: צוות שלד", אחרי 5 דקות ויתרתי, די נמאס לי.
סיימתי לצפות בממתק ששמו "ד"ר אודיסיאה", שמשום מה החליט להיות קצת יותר מממתק. יש שמהו, לדעתי לפחות, נלעג בניסיונות ליצור בתוך תבנית שמלכתחילה אינה מתיימרת להיות דבר מחוץ לבידור נקי אמירות "גדולות", כשהמופרכות עצמה: מכשיר CT, חדר ניתוח - בית חולים הכי מצויד שאפשר בעולם לא מאפשרת זאת. אז דילגתי על פרק 4 כי הוא עיצבן אותי, ונחנקתי מצחוק מפרק 8 האחרון, על אף ה"רצינות התהומית" והשמרנות מול המתירנות של הפלגת "גייז". איך אומרת אחת הדמויות: אנחנו הגייז הגדרנו מחדש את חוקי המשפחה, נו שוין, כנראה רק אצל גייז, סטרייטים כנראה לא מסוגלים.
לא ויתרתי על וולברין ודדפול על אף האווילות המובהקת שבהם, חוסר המקוריות המזעזע ב"מולטי-וורס" [אחרי שראינו את הגאונות של דר הו] והניסיון הבלתי נסבל להצחיק כמעט בכל מחיר. יאק.
נהניתי לאין שיעור מאופרות הסבון שלי: Y&R - אני גם עוקב אחרי ספויילרים שמדוורים הישר אליי במייל, ימי חיינו - גם הנאה עכו"מית לדעת מה קורה לדמויות לפני שהן יודעות. בטרגדיה היוונית קוראים לזה: אירוניה טרגית. באופרות סבון, טוב אפשר ללמוד על טכניקות המשחק של השחקנים ועל איכויות התסריט, ועבורי אחרי ספר כבד מאוד בפילוסופיה של הלשון זו מנוחה, רגיעה וזמן עיכול תודעתי נהדר.
אח"כ מה-פודנטוורק - תחרות האפייה לקראת החגים - פרק 3 ו- 4. איזה יופי. למות ממה שהאופים האלה מכינים, איזה כישרון ויכולת. תמיד בסוף נשארים אלה שלמדו באופן מסודר ולא האופים הביתיים. בפרק האחרון הדיחו אחד בניגוד לדעתי, התעצבנתי ובת זוגי ממיטתה צווחה: אולי מספיק לדבר עם הטלוויזיה
עיתוני סופ"ש מלאים בתחזיות אימים לגבי העתיד הקרוב/הרחוק. הנביאה ה"פרטית" שלי ממוסף סופ"ש, 7 ימים, של ידיעות, מרים בנימיני מדברת על נסיגות, זוויות ישירות ועידנים, אבל בניגוד לחודשים הקודמים, נזהרת מלחרוץ גורל המדינה. [נחכה לסוף דצמבר ולתחזיות 2025, מי יודע?!]
ולא אשכח לספר שאנחנו נצפה במופע סטנד-אפ של אסי כוהן [אותו אנחנו מכירים מאז היה בן זוג של גורי אלפי. איש מקסים.]
נערך לאחרונה ב:
