המשך...
חלק I יום אחד שאלתי את חברי "במה להתחיל?" -"מהתחלה, מן הסתם!" הייתה התשובה. "וכשאין התחלה?" הוא שתק ואני אתחיל מהווה, מפני שרק באמצע הדרך ניתן לטעום את המרירות של אבידת אמת ובלבול של פיצול דרכים. כיום דארק -פולק כבר הספיק ליצור אלילים, לאבד כיוון ולראות את עצמו גודל מן המוסיקה אקסקלוזיבית לקבוצות אליטריסטיות בעלות תארים אקדמאיים ליצירה פולחנית לכל החפץ בכך. וכבר איבדתי ספירה בהמוני להקות טריות וכיוונים מוסיקאלים חדשים ורדיקאלים בריאה של המקור -מפסי קול מורבידים בעלי ניחוח ימי-ביניים, סלט של אידיולוגיות פאגאניות\מיליטריסטיות\פשיסטיות, נויז, ועד לתת-תרבות הגוטית לסוגיה. כלים עתיקים של Blood Axis, התערבבו בשירה בארדית מלנכולית של Current 93, והצ'אנטים מהפנטים של Rosa Crux , הנשמעים כמוסיקת רקע לפולחן של מאגיה טכסית נשתקים על ידי הסמפולים המיליטנטים של תעמולת הגרמניה הנאצית של Der Blutharsh. ונשאלת השאלה -למה? מה הסיבה לכל זה? האידיולוגיה היא הסיבה -מוסיקה חסרת בסיס אידיולוגי היא ריקה מתוכן, חסרת עניין וכמשל דומה יותר לרב מכר פופולארי -כריכה יפה ודפים כרקים בפנים. ולא אחשוש מלינץ' בכיכר המרכזית ,אם אומר כי המוני המקפצים בריקוד הצעדים לצלילי מנגינות קיטצ'יות -המייצג של "תרבות" הגוטית בימינו הם ההמחשה הבולטת ביותר למשפט הקודם שלי. אבל כל זה לא לעניין. ומה היא אידיולוגיה? רנסנס, תחייה. אמונה במורשת וחשיבות שהותירו אלו שיצרו לפנינו. מעל ערי אירופה נושבות רוחות חדשות והזמן לוקח את שלו. רונות וסמלים של תרבויות עתיקות מאבדות משיבותם ונשכחות בין דפי הכרונולוגיה והיסטוריה. אגדות פורחות מהזכרון, בלאדות נשמעות רק בפי תושבי הכפרים , וקוראים אנו ספרים (אם בכלל..) ולא את שפת הטבע. וידוע לי כי אי-אפשר לחזור לאמונות האוטניות של דרואידים, או לשחזר את מיתוסי וואלהאלה כדרכם של הלוחמי הברזרק הנורדים אבל ישנם מגוון של דרכים לתת למורשת זו להשתקף באומנות שלנו. הרקונסטרוקציה היא הנשק האולטימטיבי של הרנסנס, משמע הנשק של נאו-פולק. הנשק כנגד שלילת היחיד ונשק של אלו אשר נותר בהם הבזק של מקוריות. מקוריות כנגד הערכים הקורפרטיבים.. דארק-פולק נולד כפרי מאמצים של קבוצת אינדיבידואלים מאד מצומצת ואף כיום נושאי הדגל שלו הם לא רבים. אולי הסיבה לכך תמונה במורכבות אינסטרומנטלית יחסית, או בטקסטים אניגמטיים -דפרסיביים ומנבאים. יתכן כי משכן העצב הזה הוא שדוחה את רוב הקהל מאזינים. אלו שלא קולטים מתחת לטריוויאליות את לשון-נחש של הציניות. וייתכן זה חוסר רציונאליות, הלא ניתן לניתוח לוגי, העקיצות שגורמות לנו לחשוב ולא לקחת את קיום הדבר כמובן מאליו. מאז שני נאונדרטאלים, היושבים מסביב למדורה החברה האנושית תמיד יצרה מיתוסים. נוצרו שפות, התעוותו ערכים, אבל המיתוסים היו כאן תמיד. מיתוס -בראשית זה רעיון מופשט , המגדל גידים ובעזרת תמונות מוחשיות. זהו הבשר של האמונה. לכל עם יש את הפולחן שלו וסימנים טכסיים, כסממני סטטוס והשתייכות. וויתור עליהם, או ניסיון לטשט את גבולות הדם וגזע הוא הכחשה לאינדיוידואלית המייצגת אותנו. כולנו למדנו לשרוד, הרי האיסטינקט המושתת בתודעה הוא מושג יסוד. אבל פרט להשרדות אנו גם יכולים לחשוב ולהרגיש. הדבר מצריך מאמץ, אבל רק ההוא אשר מסוגל להבדיל בין היצרים למחשבה מסוגל להתפתח. רק ההוא, אשר מוכן לקבל את הלא-נודע יזכה להארה. תחייה של המיסטיקה והלא-נודע הן בטבע והן באדם היא אבן יסוד בנאו\דארק-פולק. כמשורר או צייר הפועל לפי אינטואיציה , ומגשש באפלה בעזרת חושים מחודדים מנסה התנועה ליצור את המיסתורין בעידן הפרקטי לאין גבול שלנו. כמובן, אין לשכוח את הבסיס ההיסטורי-פילוסופי -הרי בלעדיו כעכברים עיוורים נצעד הישר למלכודת הבורות. הרי בלעדיו ה"שחר הזהב" של Legendary Pink Dots נשמע כקישקוש חסר ערך למאזין הלוקה. והנה, כהוכחה לדברי -רוב להקות ויוצרים בז'אנר בלי סוף ניגשים לתרבויות ההינדו-אירופאיות או סלאביות כבסיס להשראה מבחינה מוזיקאלית אלו יכולים להיות כלים כגון תופים טכסיים, או חמות חלילים, ומבחינה לירית -שימוש בשפות עתיקות ומשלים קדומים. ניתן לשמוע זאת בבירור אצל ההרכבים הקלאסים של התנועה : Death in June and Current 93. אבל למזלנו, נאו-פולק לא מסתכם בעיבוד מכני של שירי פולקלור מעמים שונים, בשביל זה קיימת מוזיקה אירית של ימינו. ההשפעה זו מחלחלת דרך יצירה מוסיקאלית המותאמת לימינו, ונשפטת על-ידיה. ואין זה חובה לכתוב טכסטים בשפות נשכחות או להשתמש בביטוים מוסיקאלים המתאימית לתקופה של קלטיה ראשונה או השניה -הרי הרכב בשם Silly Wizardהמנגן מוסיקה קלטית איכותית בהחלט בגאלית סקוטית, לעולם לא היה ולא יהיה חלק מנאו-פולק. מה שהופך יוצר לחלק בתרבות זו היא העובדה שהוא מבין את הרעיון, או אידיאל בדרכו ומבצע אותו בהתאם לתפיסה שלו. לדארק\נאו-פולק אין מגבלות, חוקים או מתכונים. כמו שיצירה מוגבלת במסגרת יבשה תמות, כך יגווע הסגנון. זה יכול להתבטא בכתיבה המבוססת על המסורת טרום\פוסט נוצרים כמוAll the Pretty Horsies של Current93' וכמו כן גם בעירבוב סוריאליסטלי של אבסטראקט וגיוון. (להמחשה ממולץ לשמוע אלבום לא פשוט לפענוח ואלקלטי למופת של Death in June- "The moon lay hidden beneath the cloud") דארק -פולק נדבל משאר הסגנונות האתניים-פולקלורים בזווית ראיה אפוקליפטית לגבי עתידה של אדמה ועתידנו. סוג של פסימיות מינורית הנשמעת כבר מאקורד ראשון. כאן אין לקוות לישו לשלם על חטאינו, ולא למשיח להושיע את עמנו. גם אין הכוונה והדרכה אין לחיות ולמה -זהו רק לחש של העולם הגוסס. כל אחד, בעזרת רצונו המוחלט (על פי קראולי) מחליט אם להינצל או לשקוע. אבל הערך הכי חשוב שמציגים לנו האומנים הוא התעוררות -אפשרות לחשוב לפני הזינוק לתהום. אותה יצירה אידיאולוגיה, המושתת על הזכרון הגנטי שלנו מביאה את הפולקלור החדש -את המיתוס החדש בפיצול הדרכים! העולם נושם את נשמתו האחרונה וזו סיבה לצער ולציניות כאחד. לעיתים מכלילים את נאו-פולק בגל אחד עם מוזיקת ימי-ביניים המחודשת ומוזיקה גוטית, המחשלבת כבר מזמן את האלמנטים העמיים, אבל אין לטעות! דארק-פולק זהו יקום מיניאטורי המתקיים בתוך עצמו -משוחרר משלשלאות של ציוויליזציה , ערכים מודרנים ומחשבה של עדר. נאו-פולק זוהי אומנות הרצון החופשי. הייתי רוצה להודות ל-Blackwolfעל ההשראה המילולית ורעיונית. חלק מהטקסט תורגם מרוסית ו\או שונה לצורכי המאמר. ניתן להשיג אותי באי.סי.קיו -159336149 בחלק השני של המאמר אני אנסה להציג מספר הרכבים וכיוונים הבולטים ביותר כיום, ולתת הסברים והמלצות כמידת הידע שלי, שלפעמים גם לוקה בסגנון. כמו כן, המאמר עלול לגעת בדיון לגבי הנטייה הימנית הקיצונית (נציונאל-סוציאליסטית) של חלק מן ההרכבים, אם ישנה כזו בכלל. רגישים בנושא הפוליטי מוזמנים להסתפק בקריאת מאמר הנוכחי.
