טוב אני מכריז על תקופת התנזרות
בשנה האחרונה של חיי החלטתי לפתוח במסע אל עבר הזוגיות.
לקחת צעד אל תוך המים העמוקים של הביחד.
התנשקתי בפעם הראשונה, יצאתי למלא דייטים, שיתפתי אנשים בפחדים שלי, פתחתי פרופיל בכמה אתרי הכרויות וכו' וכו'.
המצב הנפשי שלי הלך וירד.
הקירבה הזאת, האינטימות הזאת... הם יכולים להיות נפלאים, נכון. אבל הם מערערים אותי.
זה משהו שהוא טיפה מעבר לשליטתי.. אני פשוט מאבד את זה.
התפרצויות זעם ומחשבות אובדניות, כאילו חזרתי חזרה לגיל התיכון.
אני באמת צריך עוד מישהו בחיים שלי להישען עליו? מישהו שאני כרגע בכלל לא מכיר לבנות איתו חיים? זוגיות?
למה לי לא פשוט להסתמך על החוזק של עצמי ולהיות שמח.
בלי אינטימיות בלי אהבה זוגית ובלי כאב.
אני מתגעגע לאני החזק.
וכמעט כולם מוצאים את עצמם מתישהו איכשהו בזוגיות.
אולי לקבל את זה שזוגיות לא מתאימה לכולם זה גם בסדר.
שזוגיות לא טובה בשבילי.
בשנה האחרונה של חיי החלטתי לפתוח במסע אל עבר הזוגיות.
לקחת צעד אל תוך המים העמוקים של הביחד.
התנשקתי בפעם הראשונה, יצאתי למלא דייטים, שיתפתי אנשים בפחדים שלי, פתחתי פרופיל בכמה אתרי הכרויות וכו' וכו'.
המצב הנפשי שלי הלך וירד.
הקירבה הזאת, האינטימות הזאת... הם יכולים להיות נפלאים, נכון. אבל הם מערערים אותי.
זה משהו שהוא טיפה מעבר לשליטתי.. אני פשוט מאבד את זה.
התפרצויות זעם ומחשבות אובדניות, כאילו חזרתי חזרה לגיל התיכון.
אני באמת צריך עוד מישהו בחיים שלי להישען עליו? מישהו שאני כרגע בכלל לא מכיר לבנות איתו חיים? זוגיות?
למה לי לא פשוט להסתמך על החוזק של עצמי ולהיות שמח.
בלי אינטימיות בלי אהבה זוגית ובלי כאב.
אני מתגעגע לאני החזק.
וכמעט כולם מוצאים את עצמם מתישהו איכשהו בזוגיות.
אולי לקבל את זה שזוגיות לא מתאימה לכולם זה גם בסדר.
שזוגיות לא טובה בשבילי.
בבוא היום, היא תסתיים (בשביל, אולי, לחזור שוב).