../images/Emo140.gif אני מעריצה אתכן...
סרטן שד - באמת אחת מכל תשע? אני קוראת כל פעם מחדש את הסיפורים שלך ושל החברות האחרות בפורום לומדת כל הזמן על הכאב שבהקרנות, הכוויות, (אני עוברת רק כימו) על הבדיקות, הבלוטות, הניתוחים, על ההתמודדות עם ההווי הזה שנקרא "סרטן שד".. צר לי ללמוד שוב שמשהו כל כך טבעי ונשי הופך להיות משימה מצערת ומכאיבה. אבל העינין הוא שתמיד שידרתן לי שאתן חזקות. שאתן אמיצות. שיש לכן מן כוח כזה שאפשר להרגיש בין השורות וללמוד ממנו איך להתמודד עם הדברים שעוברים עלי. בסופו של דבר - אין לאף אחת מאיתנו ברירה, אלא למצוא את הדרך הכי בריאה לחזור לאיזו שיגרת חיים "נורמלית". אחרת - בשביל מה אנחנו נלחמות וסובלות את השטות הזו? מה שאני מנסה לומר בעצם זה שאני מאחלת לך למצוא את הכוח ואיזו חברה טובה שתחזיק לך את היד, (כזו שתדע להחמיא באמת..) ותלכי לאותו סלון של פרוטזות, כשיהיה לך חשק, כשיהיה לך כיף, ותפרגני לעצמך חזה יפיפה וסקסי - וחזיה שמפארת אותו.. ואז, איזה בגד מהמם שישב עליך שגעון. מממ.. איזה זוג נעלים..תיק... מה? חג או לא חג? ואם לא הבנתי כמה זה קשה וכמה אני לא יודעת על מה אני מדברת, איתך הסליחה. אני באמת בעולם אחר של התמודדות. אצלי הכל בפנים - שומרת בבטן כמו שאומרים. חוץ מזה - יוצאת לפעמים שמש חמימה שמלטפת את הפרחים שהתחילו לצבוע לי את הגינה. האביב בהזמנה. חג שמח לפיה גליה
