טוב, אני רוצה גם לשמח אתכם

טוב, אני רוצה גם לשמח אתכם

שלא תגידו שאני רק מקטרת.

דיברתי עכשיו עם המו"לית ועם סגניתה (הסגנית שלה ממונה עליי ישירות) והסגנית ממש שמחה שהגדלתי ראש עם כל הסיפור של החבילה, שהדוור טעה ושלח לסניף אחר...

והיא סיפרה לי משהו שממש שימח אותי: העורך הראשי שלהם וגם הסופרת עצמה של הספר שהגהתי בדקו ובחנו את ההגהה שעשיתי ואמרו שהיא מצוינת!!! והסגנית הבטיחה לי שההגהה הבאה שלהם מובטחת לי!!!

היא גם הסכימה לתת לי מכתב המלצה רשמי ממנה ומהמו"לית עם לוגו רשמי של ההוצאה ולהמליץ עליי בצורה מעולה!!! ואיי, אני כל כך שמחה מזה, זה ממש מרגש שסומכים עליי ככה! היא אמרה לי שהיא רוצה לעזור לי להתקדם בחיים... זה ממש ממש משמח אותי, ואולי זה יפתח לי דלתות נוספות, מי יודע... היא גם הסכימה לאפשר לי להשתמש בדוגמות של לקטורות שכתבתי כ"תיק עבודות" וזה ממש מעולה, כי הלקטורות שלי מאוד מושקעות וטובות... בקיצור - נחת על הבוקר.

ולכו תסבירו למה בכל זאת אני נחנקת מעצב. מישהו מבין?
 


גדולה, כל הכבוד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
 
ברור שאני מבינה
(בלי ט')

כי זה רק טובבבבבבבב והרבה ונחת ואוהבים אותך ואומרים לך שאת טובה
וזה ישר גורם לרצות קצת להציק לעצמך כי הרי את לא מאמינה שאת כזאת ובלה בלה בלה
זוכרת שכתבתי לך שאת מזכירה לי מישהי שאני מאוד אוהבת ...אז זהו שאנחנו לא ממש אוהבים את עצמינו ולא יכול להיות בעולם מישהו שהוא באמת אוהב אותנו ואת מה שאנחנו עושים ואם זה קורה אז אנחנו חייבים לקלקל כי רק ככה אנחנו מרגישות טובבבבבב

אז יקרה לא יש גם טוב בעולם וכדאי שתיתרגלי אליו ותיתני לו להכנס מהדלת והחלון של ביתך את הולכת לשינוי הגדול של חייך
את הולכת לצמוח ולפרוח להיות מי שנועדת להיות ...

וזה בסדר שאת גם מקטרת העיקר שאת שומרת על עצמך על כל כולך ...אוהבת אמרתי לך שאת השראה וגאווה ...אמיצה שכמוך ...
 

Lady Stark

New member
אני איתך, אחות יקרה

נמצאת בנקודה בה אני אמורה לשמוח, על פי מדד אוניברסלי כלשהו, אבל קשה לי.
לפעמים, כשאנחנו במצב שפוף ואנחנו מקבלים חיזוקים מהסביבה, בין אם זה בצורה של מחמאות או הבטחת הכנסה, יש ירידת מתח קשה שבה הכל צף. אולי כי עכשיו זה אפשרי.
זה בסדר ותני לעצמך להרגיש את כל מה שאת מרגישה. רק תנסי להבדיל בין אמת לשקר.
תנסי בכל זאת כן להתחזק מהמחמאות שקיבלת, ולזכור שמישהו מאמין בך, גם כשאת פחות מאמינה בעצמך.
הסערה תחלוף ותקבלי עוד עבודות ותיכנסי לשגרה שוב.
שולחת חיבוק גדול גדול.
וגאה בך מאוד.
 

היי48

New member


אלומונת, אני ממש שמחה בשבילך!! תמיד נחמד לשמוע מחמאות לגבי דברים שחשובים ושאוהבים לעשות.

ולגבי העצב אני יכולה רק להזדהות, לא בהכרח לפרש. אבל אלו בהחלט חדשות טובות, מאחלת לך עוד הרבה בשורות שכאלה
 
איזה כיף לשמוע!

זה שאת מוכשרת בטירוף אנחנו כבר יודעים, עכשיו רק נשאר לשאר העולם לגלות את זה.

המון הצלחה!

החנק מהעצב מוכר, זו הקללה במחלה שלנו שאנחנו לא יכולות לשמוח באמת באמת אבל אפשר לומר שאנחנו מנסות...
 
אני מודה לכולכן


טוב שלא נסחפתן "קצת"...

אני מקווה להתענג על הלקטורה שיושבת לי בחדר וממתינה שאתקוף אותה מכל הכיוונים. אני מקווה שזה יהיה ספר ממש גרוע, כי אני במצב רוח של קטילה
 
קצת לפני שאני עולה על יצועי

קצת לפני שאני מחזירה את מכשיר החמצן לביה"ח, אני רוצה לכתוב לכם שאני פוחדת. פוחדת מהכול. מחר איילה תהיה בביה"ח ואני לא אהיה שם, כי אני נוסעת לבי"ח אחר... אני אמורה לפגוש אותה ביום שלישי ואז היא שוב יוצאת לחופשה של חודש, מה אני אעשה??? איך אני שוב אפרד ממנה??? איך אני אתאפק מלפגוע בעצמי??? איך אני אתאפק לא להתקשר אליה מחר לביה"ח רק כדי לשמוע את קולה החם והמחייך? אני צריכה להתאפק ממש חזק, אבל אני בטוחה שהיא תעריך את זה שאני לא אתקשר סתם ושאחכה עד יום שלישי לפגישה.

אני לא מסוגלת עם העצב והחנק האלה. בסוף היום היא תמיד חוזרת לגוזלים שלה ולמרות שהיא אוהבת אותי ושאני חשובה לה (היא חשבה עליי כשהייתה בחופשה, דממט!) אני כל הזמן רוצה יותר ויותר (תובענות, מישהו?!) ואי אפשר לסבול את זה, לא אני ולא מי שאני תלויה בו. מה הפלא שכולם עוזבים, קורסים, נבהלים. גם אני רוצה להיות הבת שלה! למה אני לא יכולה??? למה היא לא יכולה לאמץ אותי? למה אני כזאת פתטית שזה כל מה שמעסיק אותי כמעט? אני רוצה לישון ולחלום חלומות טובים פעם אחת בחיים. למה זה לא קורה לי? אני רוצה שהיא תהיה לידי כל הזמן! אני רוצה שהיא תגיד לי מה לעשות ותרגיע אותי... אני לא רוצה שהיא תעזוב אותי, אני לא יכולה שהיא תכעס עליי או תעזוב אותי או גם וגם. אני לא יכולה. אני אמות אם זה יקרה, אם היא תעזוב, אני לא יכולה להמשיך עם הכאב הזה. מה הכול שווה כשאין אותה? אני לא יכולה ולא רוצה אפילו לדמיין את זה. רק להתחנן שהיא לא תעזוב אותי... תארו לעצמכם אותי עם האקס המיתולוגי שלי לפני כ-15 שנה, כשעשינו שנינו את כל השגיאות הכי חמורות שזוג בתולי יכול לעשות, וזה כולל תחינות שלי בפניו שלא יעזוב... בהתחלה הבטיח שלא יעזוב ואחר כך עזב כמובן, כי מי יכול לי ולתובענות שלי. טוב, ברור שהיו פה עוד הרבה אלמנטים מאוד לא מוצלחים בקשר בינינו, אבל התחינות שלי כלפיו לא ממש עזרו לי להיראות סקסית ומושכת במיוחד. אז להבדיל, איילה כמובן לא בת זוג שלי, אבל גם להתחנן ל"אימא" שלא תעזוב זה די פתטי ומעיק.

תחשבו על זה, ככה גם ד' עזבה אותי ממש לפני איילה. אותה אישה ש"אימצה" אותי ושחגגנו ביחד כל יום הולדת וכמעט כל חג בשמונה השנים האחרונות. פעמיים עזבה בגלל התובענות הזאת, ובפעם השלישית, האחרונה שעזבה אותי, אין לי שמץ של מושג מדוע עשתה את זה, כי בכלל לא הייתי במוד תובעני ממנה. אולי בגלל שנולדו לה נכדים וכבר לא היה לה כוח "לתחזק" גם אותי. אפילו מזל טוב ליום ההולדת לא יכלה להגיד לי. עשיתי לה אנפרנד בפייס, אבל אני עדיין ממשיכה לעקוב אחריה בדף ומאוד לא אוהבת את מה שאני רואה. לא מבינה למה דווקא אני. בחיי שלא שידרתי לה שום תובענות בתקופה האחרונה של הקשר, אבל ההתנהגות שלה כלפיי הייתה מאוד לא נעימה ואפילו בלתי נסבלת בתקופה האחרונה ההיא. ממש התנהגות לא יפה.

אני רוצה לראות את איילה ושהיא תגיד לי דברים טובים ומחזקים. חבל שבכל ביקור שלי אצלה אני נפצעת כל כך עמוק בפנים שהכול מדמם לי וקשה לי מאוד לאסוף את עצמי אחר כך עם כל הבכי ההיסטרי. במובן הזה היה לי קל יותר כשהייתה בחופשה. אבל אם אני יודעת שהיא שם ושנבצר ממני לראותה, זה מתסכל כל כך שאני לא יודעת איך להתמודד עם זה בכלל.

עצוב לי ואני עייפה. תהיו אתי?
 
למעלה